עמי מימון פותח את הלב: "האמנתי שבזכות המצווה הזו אשכנע את הקב"ה לרפא את הילד שלי"

מתקפת הטרור שבה פתח החמאס בבוקר שמחת תורה תפסה את כולנו בהפתעה, אך רק מעטים מאיתנו הצליחו לעשות כל כך הרבה למען העלאת מצב הרוח הלאומי כפי שעושה עמי מימון כבר למעלה מארבעה חודשים. מימון, 47, נשוי ואב לשמונה המתגורר בבת ים, הוא שדרן רדיו, תקליטן ומוזיקאי העושה חיל כבר שנים רבות בזירת התקשורת החרדית.

"האזעקות הפציעו בבוקר החג הקדוש כרעם ביום בהיר, ומהר מאוד הבנתי שנפל עלינו אסון גדול", מתאר מימון. "עוד ועוד טלפונים התחילו לצלצל אצלנו בבית, יש לי ארבעה בנים שהיו לוחמים וחלקם עדיין, והבנו שקורה משהו מאוד גדול. ביום ראשון הדברים התבהרו עוד יותר, והחלטתי שבעזרת ה' אני לוקח את הכוח שיש לי ברדיו ועושה הכל לטובת החיילים ולטובת עם ישראל. התרמנו מהציבור הרחב קרוב לאלף זוגות תפילין, וחילקנו המון תפידניות יחד עם מנכ"ל התחנה אריאל דרעי. ארגנו בר מצווה לילד שאבא שלו לוחם בכיר, וזה היה מאוד מרגש. אבא של חתן השמחה יצא רק לכמה שעות, וחזר לעזה.

"בתוכנית שלי ברדיו הודעתי שיש צורך בכיבוס בגדים של חיילים, ותוך זמן קצר הגיעו מאות נשים שלקחו כביסה מחיילים גיבורים והחזירו להם אותה נקייה. במובן האישי, אני קורא כל יום את החלק בתהילים של אותו יום למען הצלחת החיילים וכל ישראל. תפילות זה מעל הכל. ובכלל, כל מה שאני עושה זה למען קידוש ה'. למען כך שעם ישראל ינצח, שלא ניפול לייאוש, שנהיה מאוחדים ושנזכור שכל יהודי הוא חלק אלוה ממעל ממש, שאנחנו בנים של ה' בכל מצב, ושתמיד אפשר לחזור למוטב – גם מהמצבים הכי קשים".

לאהוב כל יהודי

"נולדתי בבת ים להורים חרדים יוצאי טריפולי", מספר מימון, "אנשי חסד דגולים, שהקימו בית מאוד שמח. אבא עבד במצבות שיש ואמא הייתה עקרת בית, אישה שמחה ומלאה באהבת הבריות ששמרה תמיד על אחדות ואהבה שאוכלים את האוכל שבישלה. קרוב לבית שלנו היה בית חב"ד, ההורים שלי התחברו אליו ואהבו את השליח ולכן שלחו אותנו ללמוד בחב"ד. מאוד התחברתי לדרך הזו, הדרך שמלמדת לאהוב ולקרב כל יהודי, והייתי שותף בהמון מבצעים של הפצת יהדות כבר מגיל צעיר. בשנים ההן למדתי בישיבות חב"ד בקריית גת ובתל אביב, ובכיתה ט' עברתי לישיבת 'בר אילן' בתל אביב.

"הייתי הילד הכי מצחיק בכיתה, כל היום עושה צחוקים ומשגע את המורים. אבא שלי היה מגיע לישיבה שבה למדתי לפחות פעם בחודש, כי הרבנים רצו לנזוף בי על ההתנהגות שלי. אך היות שכל הציונים שלי היו מאה, הם לא ידעו מה לעשות איתי. את חוש ההומור שהיה לי בישיבה לקחתי הלאה, והבנתי שאפשר לקרב הרבה יהודים דרך צחוק וחיוכים.

"במקביל ללימודיי בישיבה התלוויתי לרב טברדוביץ' מכפר חב"ד. הוא פוסק הלכה ידוע, והייתי מסיע אותו לשיעורי תורה ולומד איתו לא מעט. בסופו של דבר נבחנתי והוסמכתי לרבנות על ידי שני רבני ערים. בחב"ד מקובל שמקבלים סמיכה לרבנות לפני החתונה, אבל התחתנתי מוקדם ועשיתי את זה בגיל 24. כשהייתי בן 18 פגשתי עם אשתי לעתיד, טלי לבית אטל. כתבנו לרבי על השידוך, והמזכיר חזר אלינו ואמר שהרבי בירך את השידוך. התחתנו ביום ההולדת של אשתי, תאריך מיוחד, ואחרי החתונה התגייסתי לצבא ושימשתי בתפקידי דת שונים. לדעתי מי שלא לומד תורה כל היום חייב להצטרף לכוחות הביטחון, ואין בעניין הזה פשרות. יש לי ארבעה ילדים לוחמים, ואני מאוד גאה בהם".

ב"ה זכיתם לשמונה ילדים, לא עניין פשוט.

"כן, הנושא הזה היה לנו מאוד חשוב. כשהשתחררתי כבר היו לנו שני ילדים, ואחריהם הגיעו תאומים. היו הפרשים מאוד קטנים בין הילדים. רצינו לקיים את השליחות שלנו, ולזרז את הגאולה גם על ידי כך שכל הנשמות שצריכות להגיע לעולם הזה יגיעו. אחרי חמישה בנים נולדה לנו בת, יש לנו רק בת אחת, ואחריה נולדו שמוליק ושניאור. שמוליק נולד וגדל כילד רגיל, וכשהיה בן שבע המצב שלו התחיל להתדרדר מבחינה שכלית, יכולת הליכה ועוד.

"ניסינו להבין מה יש לו, הלכנו ללא מעט רופאים, ובשלב מסוים הבנו שמדובר במחלה מאוד נדירה שבסבירות גבוהה החולים בה נפטרים סביב גיל עשרים. יחד עם זאת היינו חדרי אמונה בקב"ה, והאמנו שהוא יכול לעשות ניסים מעל הטבע. בנוסף לכך הלכנו מאוד חזק עם הפסוק מתהילים 'סעדני ואושעה', כי מהפסוק הזה לומדים שמי שעושה סעודות לאחרים יכול לראות ישועות גדולות. כל שבת בצהרים הייתי מארגן סעודה גדולה מאוד, לכמאה אנשים, שהיו באים ואוכלים חמין ונהנים. האמנתי שבזכות המצווה הזו אצליח לשכנע את הקב"ה לרפא את הילד שלי".

איך שמוליק הרגיש באותה תקופה?

"לשמוליק לא היה פשוט, וגם בשבילנו זה היה מורכב, אבל עשינו בשבילו כל מה שיכולנו. כשהוא הגיע לגיל מצוות עשינו לו בר מצווה ענקית, שהגיעו אליה כל גדולי ישראל. האמנו ששמוליק יחיה איתנו עוד שנים ארוכות, אבל שבוע לאחר הבר מצווה שלו, בראש חודש אדר, שמוליק נפטר. הלך לישון ולא התעורר. המוות שלו היכה בנו כרעם ביום בהיר, ממש לא צפינו שזה יקרה. בדיוק בימים שבהם צריך להרבות בשמחה, ובמיוחד כפי שמצפים ממני – שר השמחה עמי מימון. זה היה מאוד לא פשוט.

"אבל יחד עם זאת, לא שקעתי בעצבות. הדבר שהכי חשוב לי בחיים זה לעשות את רצון הקב"ה, ולעשות את השליחות שלי בעולם. יום אחרי השבעה כבר חזרתי לרדיו. התוכנית שלי נמשכת שעתיים – בשעה הראשונה דיברתי עליו, ובשעה השנייה שידרתי כרגיל. יהודי צריך לדעת לנגב את הדמעות, ולהמשיך הלאה. אפשר לבכות, אבל חייבים להתקדם. מאז מה שקרה לנו, אני הולך הרבה פעמים לנחם אנשים שהילדים שלהם נפטרו ואומר להם שהחיים חייבים להמשיך. שזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו. כמובן שצריך גם לעשות הרבה דברים טובים לעילוי נשמת הילד. כששמוליק נפטר בכיתי המון וכאבתי מאוד, חיבקתי את הילדים, והיינו יחד בכאב הזה. עד היום אני מאוד מתגעגע אליו, והגעגוע חזק במיוחד כשאני רואה תמונות שלנו יחד".

באיזה אופן הפטירה של שמוליק השפיעה על המשפחה?

"הפטירה של שמוליק השפיעה עלינו במספר אופנים, אבל אחד החזקים שבהם היה שפתאום נוצר לנו חלל גדול בחיים. היה מאוד קשה לגדל את שמוליק אבל עשינו את הכל באהבה, ובמידה מסוימת אחרי שהוא נפטר החיים שלנו נהיו הרבה יותר קלים. כתוצאה מהריק שהופיע בחיינו אשתי נכנסה לעצבות. בעקבות כך אחותה לקחה אותה לקורס של הכנת עוגות, ואשתי התמקצעה בתחום הזה ברמה מטורפת. היום היא אחת האושיות הכי חזקות בארץ בתחום של אפיית עוגות, והיא ממש צמחה מתוך העצבות אליה נכנסה לאחר פטירתו של שמוליק. בתוך כך היא משלבת המון חסד, ובחודשים האחרונים היא ונשים נוספות אפו כמעט אלף עוגות לבני משפחות החטופים והמפונים. כל עוגה כזו עולה כ-500 שקלים, אבל לא התחשבנו בכסף. אחד המקרים הכי מרגשים שהיו לנו היה אפיית עוגה לילד בן תשע ששני ההורים שלו נרצחו. הוא ביקש עוגה מיוחדת, ועשינו לו בדיוק מה שביקש. כששלחו לנו את הסרטון שהוא מקבל את העוגה, בכינו כמו תינוקות".

 

מעל גלי האתר

מימון אומנם עוסק במספר תחומים, אך את עיקר הכרתו הציבורית מקבל הוא בזכות תוכנית הרדיו האהובה שלו, המשודרת ברדיו קול ברמה בין שתיים לארבע בצהריים. "התוכנית היא חלק גדול מהחיים שלי, ואני מאוד משקיע בה. המטרה העיקרית היא לשמח ולחזק אנשים, וברוך ה' אני עושה זאת גם ברדיו. בתוכנית שלי יש שאלות תורניות סבוכות נושאות פרסים שהמאזינים צריכים לענות עליהן, פינת סטנדאפיסטים שעושה טוב על הלב, פינת קירוב רחוקים, שיחות עם מפורסמים שמדברים על נקודת האמונה שלהם ועוד. יש לתוכנית רייטינג שיא, אנחנו עוקפים את מי שמשדר מולנו באותה שעה ברדיו קול חי, אז כנראה שאנשים מתחברים למה שאנחנו עושים.

"בנוסף לכך ארגנתי לא פעם הופעות גדולות, והייתי שותף בלידתם של שירים רבים. כשהתחלתי לשדר ברדיו הרגשתי שיש הרבה שירים שאין בהם מסרים חשובים, אז פניתי לזמרים והצעתי להם לכתוב שירים על שש המצוות התמידיות שיהודי חייב לקיים כל רגע. בסופו של דבר התקבלו במערכת 26 שירים על הנושא הזה, לקחתי את בנייני האומה ועשינו אירוע גדול לגברים בלבד שבו הוצגו השירים לקהל הרחב. באירוע הזה הופיעו חיים ישראל, יניב בן משיח, איציק אשל, מידד טסה ועוד רבים וטובים. כמה שנים לאחר מכן ארגנתי ערב דומה עם שירים על אבא, וגם הוא היה הצלחה גדולה. בנקודה הזאת חשוב לי להוסיף, שבכל הדברים שה' מזכה אותי להצליח בהם אשתי שותפה מלאה וזה הכל בזכותה. את הכוחות והשמחה שלי אני שואב ממנה.

"אגב, אם כבר מדברים על כוחות חיים ושירים, אז אספר שאני גם שר מדי פעם עם אודי דמארי ואנחנו מוציאים שירים יחד. הוצאנו בין היתר את 'אנחנו לא מפחדים', 'עם הנצח', 'צוק איתן'. אלה שירים שהצליחו מאוד. חלק מהמילים של השירים האלה כתבתי בעצמי, אבל נתתי לאודי את כל הקרדיטים. ובכלל, אנחנו משפחה מוזיקלית, ומוזיקה זורמת לנו בדם. בני הבכור דוד עוסק בתחום, גם בני יוסי הוא מוזיקאי ועובד כתקליטן מצליח, ועוד היד נטויה ב"ה. אנחנו מאמינים שדרך כל דבר שה' ברא אפשר וצריך לעבוד אותו, פשוט צריך לעשות את זה נכון, וזה מה שאני משתדל לעשות כל חיי".