מרתק: כיצד מתבצע התיארוך המדעי, והאם הוא באמת מדויק?

קיימים עדויות ארכאולוגיות וממצאים היסטוריים למכביר שתואמים היטב למתואר בתורה, בתנ"ך ובמסורת ישראל. הממצאים תואמים היטב לאירועי יציאת מצרים, בני ישראל במדבר, הכניסה לארץ, תקופת המלכים, בתי המקדש וגם אירועים עתיקים יותר: הדינוזאורים, תקופת האבות ואפילו המבול. דוגמאות רבות ניתן למצוא בסדרת ספרי "ארכאולוגיה תנ"כית" מאת הרב זמיר כהן, בסרטוני "המבול" ו"יציאת מצרים" בערוץ "יהדות בבדיקה מדעית", ועוד.

אך נשאר קושי מהותי אחד בהתאמה של הממצאים הארכיאולוגיים והמדעיים מהעבר למסורת ישראל והתנ"ך ותורת ישראל. הקושי הוא: תיארוך הממצאים.

הנה לדוגמא, נמצאו ממצאים מדעיים ארכאולוגיים רבים שתואמים למעשה יציאת מצרים. הממצאים כוללים תיעוד מצרי על עם כנעני שגורש ממצרים (במקורות ישראל: בני ישראל), ועל המלך פרעה שגירש עם זה (במקורות ישראל: פרעה שמופיע בתחילת ספר שמות). המצרים תיעדו כי אותו המלך "נלחם" במערבולת מים מסתורית (במקורות ישראל: קריעת ים סוף). אבל תיארוך הממצאים לא תואם לכאורה את מועד ההתרחשויות על פי מסורת ישראל.

כך גם נמצאו ממצאי נפילת חומות יריחו, ושריפה גדולה של העיר, בדיוק כמתואר בספר יהושע - אבל גם כאן תיארוך הממצאים אינו תואם לכאורה למועד ההתרחשות על פי מסורת ישראל. וכך במקרים רבים ולמעשה לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל.

עלינו להבין, אם כן, כיצד מתבצע התארוך המדעי? והאם הוא באמת מדויק? הנה לפניכם הסבר עקרוני כיצד זה מתבצע. ההסבר להלן מתייחס לתארוך בשיטת C14 (פחמן 14), השיטה הנפוצה והשולטת בעולם המדעי, שנחשבת כשיטת התארוך המדעי המדויקת ביותר.

ובכן, נתאר לעצמנו שאנו מוצאים מכונית נטושה בצד הכביש, ואנו צריכים להעריך מאיזה מרחק היא הגיעה. הרעיון המדעי פשוט:

א. נבדוק כמה דלק נשאר במיכל.

ב. מזה נחשב את הדלק שצרכה המכונית: כמות הדלק של מיכל מלא, פחות כמות הדלק שנשארה.

ג. נזכור שידוע לנו כמה ק"מ המכונית נוסעת על כל ליטר דלק.

כעת החישוב פשוט:

לדוגמא: אם חסרים במיכל 10 ליטר, וידוע לנו שהמכונית נוסעת 10 ק"מ לכל ליטר, אז המרחק ממנו הגיעה הוא:

המכונית הנטושה בצד הכביש הגיעה לכאן ממרחק 100 ק"מ. פשוט, לא?

אבל רגע... יש כאן שתי שאלות שחייבות להישאל:

1. מהיכן אנו יודעים כמה ק"מ המכונית נסעה על כל ליטר דלק?

התשובה המדעית לשאלה זו היא שאכן לא ניתן לדעת בוודאות, אבל על סמך ניסויי מעבדה בהם אנו חוקרים את "הדלק" המדובר ותכונותיו, אפשר לחשב. אמנם לא בדקנו את המכונית לאורך הדרך שעברה בפועל (כלומר באנלוגיה שלנו – לאורך מיליוני השנים שעליהן מדובר), ולכן ממצאי המעבדה אינם הוכחה מוחלטת, אבל השימוש בהם לצורך חישוב זה נראה סביר.

אלא שיש שאלה נוספת שצריכה להישאל:

2. מאיפה אנחנו יודעים כמה דלק היה למכונית כשיצאה לדרך?!

כאן מתחילה הבעיה המדעית. אנחנו לא יודעים. אנחנו יכולים רק להניח. התארוך המדעי פשוט מניח כמה דלק היה בתחילת הדרך במיכל. ממש כך.

מה? כך פשוט? הנחה? על מה מבוססת הנחה זאת?

על מנת להבין זאת, ולאחר שהבנו את דוגמת המכונית הנטושה, נסביר את האנלוגיה לתארוך המדעי. ובכן, בהינתן ממצא עתיק (כגון מאובן), בודקים במעבדה מה ריכוז האיזוטופ C14 שלו כעת (שקול לכמות הדלק שנשארה במכונית). ידוע לנו מהו קצב התפרקות C14 (שקול לקצב צריכת הדלק. כאמור לעיל, קצב זה נמדד במעבדה בנפרד). המדע כעת מניח מה היה ריכוז C14 בתחילת דרכו של הממצא, ובהינתן שלושת אלו, מבוצע חישוב התארוך. הנוסחה המתמטית עצמה מסובכת יותר מהנוסחה של המכונית, ולא נסביר אותה כאן, אבל העיקרון זהה.

אבל... כיצד יכול המדע להניח מה היה ריכוז C14 בתחילת דרכו של הממצא? ועוד להשתמש בזה לתארוך?

ובכן, הנחת המדע היא שריכוז C14 ההתחלתי שהיה בכל הממצאים מהעבר הרחוק - זהה לריכוז ה-C14 הקיים באטמוספירה שלנו כיום. המדע מניח שצמחים ובעלי חיים ספגו זה מזה, דרך שרשרת המזון, את ה-C14 מהאטמוספירה, כך שלכולם בראשית דרכם היה ריכוז C14 זהה לריכוז שהיה באטמוספירה לפני מיליוני שנים, ושריכוז זה היה ונשאר זהה מאז ומעולם, ללא שינוי.

אבל האם יש ראיה מדעית לכך שריכוז ה-C14 באטמוספירה מעולם לא השתנה? ובכן, לא רק שאין ראיה כזאת, אלא להפך: הנחה זו של המדע, שהריכוז לא השתנה מעולם, למעשה טומנת בחובה אף סתירה פנימית מדעית. שהרי המדע עצמו:

1. מונה רשימת אירועים שמסוגלים, כל אחד לבדו, לשנות את ריכוז ה-C14 באטמוספירת כדור הארץ.
2. מלמד אותנו כי אירועים אלו אכן התרחשו בעבר, כולם (!).

הרשימה כוללת:

• שינוי אקלים גלובלי
• התפרצויות געשיות בקנה מידה עולמי
• שינוי בקרינה הקוסמית
• אסון או קטסטרופה בקנה מידה עולמי

אם אירועים אלה על פי המדע עצמו אכן התרחשו בעבר, ואם המדע עצמו טוען שאירועים אלה משנים את ריכוז ה-C14 באטמוספירה, כיצד ניתן להמשיך ולהניח שריכוז ה-C14 באטמוספירה לא השתנה מאז ומעולם?

התשובה היא פשוטה. המדע נשאר עם הנחה זו – כי אין דרך אחרת. ללא הנחה זו לא ניתן לבצע תארוך C14 אפקטיבי, כך שאין ברירה. ומכאן טענתנו: המדע לא לוקח בחשבון את האירועים שהמדע עצמו טוען שהתרחשו, ולפיכך מבסס את התארוכים על הנחה שגויה.

אז שפטו בעצמכם: בהינתן מסורת שהועברה בדבקות מדור לדור, על ידי עם שלם, המתארת היסטוריה מלאה ומפורטת, ובהינתן ממצאים ארכיאולוגיים שתומכים כולם במסורת זו, אלא שהתארוך לא תואם, ובהינתן שהתארוך מבוסס על הנחה שגויה בעליל, האם אין ההיגיון מחייב באופן פשוט שהתארוך המדעי הוא השגוי?

הנה לפניכם האירועים, כפי שכאמור התרחשו, על פי הממצאים המדעיים עצמם:

הערה: באשר לממצאים ארכאולוגיים מאלפי השנים האחרונות, כגון ממצרים העתיקה, התיארוך המדעי מבוסס על קוסמולוגית מצרים העתיקה, שיטה בעייתית ושנויה במחלוקת עוד יותר.

אך יש לשאול, האם כל זה לא ידוע למדענים? כיצד המדע מתמודד עם סתירה זו?

ובכן, לפני שנסביר כיצד מתמודד המדע עם סתירה זו, מעניין לשים לב כי אירועים גלובליים אלו, כולם, מתועדים במקורות ישראל מלפני אלפי שנים (!), כחלק מתיאור התרחשויות תקופת המבול. כלומר, על פי מקורות ישראל אירועים אלו שראינו לעיל כולם אכן התרחשו, בווריאציה כזאת או אחרת. לפניכם ציטוטים מהמקורות:

כיול

כעת נמשיך. כפי שציינו לעיל, המדע מודע לבעיות הנ"ל. ואכן, יש התייחסות מדעית לנושא זה. על מנת לחשב את ריכוז ה-C14 ההתחלתי של הממצאים, מבלי להשתמש בהנחה הנ"ל, מבצע המדע שלב נוסף בתארוך, והוא כיול. בשיטת הכיול, ממצאים מתוארכים על סמך שיטות תארוך אחרות, שאינן C14. על בסיס שיטות התארוך האחרות מחושב ריכוז C14 ההתחלתי בממצאים שלפנינו, ובהינתן עוד ועוד ממצאים כאלו, מיוצר גרף כיול מוסכם בין התארוך שקיבלנו בדגימה בשיטת פחמן C14 הכוללת את ההנחה האסורה האמורה לעיל מצד אחד, לבין התארוך "האמיתי" מצד שני.

אלא שאז, אם נשים לב היטב, תיארוך C14 מאבד משמעותו לחלוטין, כיוון שכעת תארוך C14, שיטת התארוך שאמורה הייתה להיות המדויקת ביותר, שיטת התארוך שהייתה אמורה בעצמה להוכיח ולאשר את התארוכים הפחות מדויקים האחרים, למעשה הופכת להיות תלויה בשיטות האחרות, ומסתכמת אם כן בלא יותר מ"אישור" אוטומטי לתארוכים לא מדויקים אחרים.

המדע עצמו מודה בכך שהתארוך אינו מדויק

לאור כל זאת, מסתבר שהמדע עצמו מודה בכך שתארוך C14 אינו מדויק כלל וכלל. המדע עצמו למעשה מודה בכך שתארוך C14 – שיטת התארוך המדויקת ביותר, לכאורה – הינו בעל סטייה של מאות שנים מהתארוך האמיתי:

שימו לב – מדעית מדובר על סטיות מסדר גודל של 100 עד 800 שנים (!).

כעת הזמן לחזור לנקודה שממנה התחלנו: ממצאים המעידים על אירועי תקופת התנ"ך וההיסטוריה כולה של עם ישראל - קיימים. התארוכים לכאורה סותרים. אלא שהפער בין התארוך המדעי למועד האירועים על פי מסורת ישראל הוא כמעט תמיד מסדר גודל של כמה מאות שנים (לכל היותר!) – טווח הטעות שהמדע עצמו מודה שקיים בשיטת התארוך - ומכאן שאיננו מבטא סתירה כלל.

נשים לב עוד: המדע בעצמו מדבר על סטייה של מאות שנים, לעתים עד 800 שנה, בין המועד האמיתי לתארוך המתקבל בשיטת C14. נזכיר שתקופת התנ"ך כולה, מאז יציאת מצרים ועד הקמת בית המקדש השני, הנה מסדר גודל של 1000 שנים בלבד, כך שסטיות של מאות שנים הן עצומות מבחינה סטטיסטית, ומאפשרות למעשה למקם כל ממצא ארכאולוגי מתקופת התנ"ך בכל אירוע תנ"כי שהוא.

הנה לדוגמא תארוך השריפה ונפילת חומות יריחו, אירוע שמתואר בתחילת ספר יהושע, אכן נתגלה ארכאולוגית. אלא שהתארוך המדעי נקבע להיות כ-200 שנה לפני התארוך על פי מסורת ישראל. המתנגדים לממצא טענו כי אכן האירוע התרחש, אך לא מדובר באירוע המקראי, וזאת עקב הפער שבתארוכים. והנה לפנינו התשובה – הפער למעשה לא קיים. המדע לא מדייק עד כדי כך, כפי שאומר זאת המדע בעצמו, כפי שראינו. פשוט.

מסקנה

אם נסכם את מה שראינו:

1. הבעיות בתארוך C14
2. אמירת המדע עצמו כי התארוך אינו מדויק
3. הסכמת המדע כי התארוך הוא בעל סטייה של מאות שנים
4. היותה של תקופת התנ"ך כולה החל מיציאת מצרים עד הקמת בית המקדש כ-1000 שנים בלבד

הרי אנו מגיעים כעת למסקנה, כי כמעט בכל המקרים שבהם תארוך ממצא ארכאולוגי אינו תואם לתארוך מסורת ישראל, אזי למעשה, אפילו מדעית, אין כאן כל סתירה.

ומבחינתנו, בוודאי מסורת ישראל, שהועברה בדקדוק ובקפדנות מדור לדור – היא המדויקת, והסיבה לפער היא בחוסר הדיוק המדעי עצמו.

הטקסט לקוח מתוך הספר "עולמות משתלבים". להורדה וקריאת הפרק בקובץ PDF, היכנסו לכאן >>

הכותב בעל תואר B.Sc בפיסיקה בהצטיינות מהטכניון.