הנידון למוות קרא "ה' הוא האלוקים": סיפורו המרגש של זיס אופנהיים

ב-4 בפברואר 1738 התאספו עשרת אלפים איש ב"אוכף פראג", גבעה מפורסמת בעיר שטוטגרט הגרמנית, במישור למרגלות הגבעה הוקם גרדום ענק, הגרדום היה מגדל עץ שאל ראשו מובילים 52 מדרגות.

דמות קטנה לבושה בגדים אדומים, בגדי נידונים למוות, טיפסה את המדרגות אחת אחת, כשהיא מובלת על ידי שני תליינים בברדסים. הדמות עלתה לאט-לאט. ניכר שעברה עינויים, אך הנידון למוות הקפיד לעצור לרגע אחד על כל מדרגה, ולקרוא בגרון ניחר "ה' הוא האלוקים". כך 52 פעמים!

מה מיוחד באותו יהודי שנידון למוות?

אם היינו חוזרים מספר שנים לאחור, לארמונו של "היהודי זיס" שבשטוטגרט, לא היינו רואים הרבה סממנים של רוחניות. הארמון התנהל כטירה גרמנית מצויה, חינגאות ומשתאות, בלי זכר לצניעות, בשבת כמו בחול, בזבוז כספים ראוותני, מסעות ציד, לא כיפה, לא קידוש ולא נרות שבת.

יוזף זיסקינד אופנהיימר התחיל כבנקאי יהודי, שהצליח מאד בעסקיו. הגויים אף פעם לא הצליחו להבין את הראש היהודי, איך הם מצליחים כל כך. באחת הפעמים סייע כלכלית לדוכס קרל מווירטמברג, וזה קידם אותו אל תוך הכלכלה הגרמנית. בסופו של דבר מונה זיס כשר הכלכלה של מדינת וירטמברג, ואת תפקידו זה הוא מילא בהצלחה כבירה, הוא הנהיג רפורמות מתוחכמות בכלכלה, והעושר של מדינת וירטמברג זינק. גם זיס לא טמן את ידו בצלחת, והוא התעשר מאד בעסקיו האישיים. תוך כדי כל התהליך הזה הוא התרחק מאד מיהדותו, וחי כגוי גמור.

אך באותם ימים כאשר המדינה היתה עשירה, לא נהנו מכך האזרחים הפשוטים, הדוכס וחבריו האצילים חגגו, ביניהם זיס אופנהיים, ואילו המון העם כעסו וחרקו שיניים. שוב היהודי הורס את המדינה.

במרץ 1737 מת קרל מווירטמברג, ובאותו היום נעצר זיס אופנהיים, והחל משפטו. נכון הדבר שזיס לא היה צדיק גדול, אבל משפט הדמי שנערך לו לא היה צריך באמת טיעונים, עדויות שקר האשמות שווא מנופחות, וחקירות בעינויים. חיש מהר נגזר דינו למוות.

כמרים נהרו לתא כלאו, במטרה להמיר את דתו לנצרות. הם סברו כי הוא יהיה טרף קל מבחינה רוחנית, בראותם את התנהלותו בחייו. אך הם טעו. הנקודה היהודית התעוררה אצל זיס, והוא דחה את הצעותיהם בבוז. יהודי נולדתי ויהודי אמות, הכריז בגאווה.

זיס החל להתפלל שלש תפילות ביום, סירב לאכול את אוכל בית הכלא ואכל ירקות בלבד. הוא חזר בתשובה שלמה. עם יציאתו אל הגרדום פנה אליו שוב הכומר והציע לו לבקש מחילה. זיס רקק על הרצפה ופתח בתפילת שמע ישראל, וכך זכה לפחות לקדש את ה' במותו, אם לא בחייו.

גופתו הוצגה בתוך כלוב תלוי למשך 7 שנים! הגרמנים הציגו במשך שנים מחזות המתארות את היהודים המושחתים באמצעות חייו של זיס אופנהיים. יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, הפיק סרט בשם "היהודי זיס", שבו הוא מתאר את היהודי כמייצג של כל הרוע שבעולם. למרבה האירוניה, למעלה ממאה הניצבים שבסרט היו יהודים ממחנה טרזינשטט, שהדבר נכפה עליהם על ידי גבלס וחבריו. עשרים מיליון גרמנים צפו בסרט התעמולה הנאצי הזה. לאחר המלחמה נשפט במאי הסרט (שהיה נשוי ליהודיה...) על "פשעים נגד האנושות", אך יצא זכאי בטענה כי הדבר נכפה עליו על ידי הנאצים.