מי שחי כל חייו עבור הכלל – הוא גם זה שיוכל למסור את נפשו

מסירות נפש היא היכולת לרתום עצמי, נפשי דמי וחלבי רק למשהו שאני מבין שהוא הרבה יותר גדול ממני, קרי: אידיאל, ולכן היא קשורה ביראת שמים. ראייה שמימיית וגבוהה בתוך הממד הארצי.

מסירות נפש היא למעשה חוויה אלטרואיסטית, שבה חש הפרט שערכי הכלל הם האידיאל הגבוה ממנו הם ערך היותר עליון ממנו שלמולו כל צרכיו הפרטיים מתגמדים ובשל כך הוא מוכן להקריב עצמו למענם.

נפש האדם מגיעה לשלמותה כאשר הפרט חיי את חיי הכלל ואפילו חי למענם. ככל שאדם מכוון יותר לכלל ועוסק במילוי צרכיו, כך הוא בנוי יותר. הוא למעשה מפנה את עצמו מתוך עצמו, וחדל לראות בעצמו את הנקודה המרכזית. לא מדובר כאן בביטול העצמיות, שכן לצורך מילוי צרכי הכלל עלי להכיר תחילה ביכולותיו, אבל בהחלט מדובר בהפסקת ההתעסקות במילוי הצרכים שלי, בין אם על ידי עצמי ובין אם על ידי אחרים.

מסירות נפש היא למעשה דרגה גבוהה מאוד של ביטול כל מה שקשור בצרכי העצמי, הן הרגשיים והן הפיזיים. היא דרישה פנימית שלי מעצמי לשליטה על מחשבותי ושיקולי האישיים, שליטה על רגשותי וצרכי הטכניים. היא התנקות והתנתקות מכל מה שיכול להוות חיץ ביני לבין הסביבה ולמנוע התערות שלי איתה והתכללות שלי, כמו גם התגייסות שלי למענה.

זוהי דרגה גבוהה שמאפשרת לי גם להתחבר אל רצוני הפנימי ולדייק אותו ומאפשרת לי גם לבצע את שליחותי כאן עלי אדמות ללא מסיחים אגואיסטיים ורעשי רקע, ובאופן פרדוקסלי, היא גם מאפשרת לי לחיות את מי שאני באמת.

בעת מסירות נפש האדם רואה לנגד עיניו רק את טובת הכלל, וההכנה התודעתית הנדרשת בכדי להגיע למעמד הזה דורשת מהפרט להפנים ולהבין שהוא כאן בשליחות עבור חי הכלל, ובהתאם לכך הוא דרוך כל העת להתמסרות, להקרבה ולעזרה, מה שמאפשר לו לבנות בקרבו קומה נפשית יציבה ואיתנה, כזו שלא שמה במרכז את האגואיזם שבו, כזו שלא באה חשבון עם כל מי שלדעתו היה צריך לסור לדבריו או למלא אחר צרכיו. במקום הזה הוא פחות פגיע והרבה יותר בנוי נפשית.

הוא לא עוסק בהרהור אחר התנהגות הסביבה כלפיו - מי פגע בי? מי הכעיס? מי גרם לי לחוש שפל וקטן? אלא נהפוך הוא, עוסק כל העת בשיפור התנהגותו כלפי הסביבה, ובהקרבת כל מפעל חייו למענה.

ככל שאדם בנוי יותר ויציב יותר מבחינה רגשית ונפשית, כך הוא קרוב יותר לתכליתו ולייעודו, כי כל מהותו כאן הינה עבור הכלל. נמצא שככל שהוא כללי יותר כך הוא מגלם נכון יותר את פרטיותו וייחודו כאן כפרט עלי אדמות.

כלומר, הייחודיות הפרטית שלו והיכולת שלו להרגיש עצמו כפרט לא רק שלא נמחקת כאשר הוא מקדיש את חייו לכלל, אלא אף מתחדדת.

ככל שהוא כללי יותר – כך הוא פרטי יותר, ולא כפי נטיית ההמון, לחשוב שככל שייטמעו בכלל, מידת פרטיותם תמחק.

רק מי שהניח לאגואיזם שבו, הניח אותו בצד, יכול לטעום טעמה של מסירות נפש וליהנות מהחוויה שהיא מותירה בקרבו.

רק מי שמוכן לחיות עבור הכלל, מוכן גם למות למענו.

בימים לא פשוטים אלה, כשברקע מתנהלת לה מלחמה עקובה מדם הגובה דמים מרובים, אנו זוכים לשמוע איך מי שחרפו נפשם למען העם עשו זאת גם בהיותם בחיים. הם אותם אלו אשר גם חיו את חייהם למען הכלל עוד בהיותם בחיים – בחייהם היו הם החלוצים לכל דבר, ומידת מסירות הנפש שבם באה לידי ביטוי בעוצמתה גם כשנדרשו למסור את נפשם.

והאמת היא שזו מסורת מאבות אבותינו, למסור את הנפש.

מוקדש לכל אלו אשר מסרו את נפשם בחייהם למען האומה הישראלית, ובשל כך לא נמנעו מלמסור נפשם גם בשדה הקרב.

תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים, ונזכה אנו, החיים, ללמוד את התובנה המדהימה הזו ואת שיעור המוסר והמסירות אותו כתבו לנו בדמם, במותם.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך.