הרפתקאות ומעשי ניסים: על מסעותיו המרתקים של החיד"א

"ט' אייר תקט"ו. הגענו לנמל 'הרוויץ' ביי' ונעמדנו לבדיקת המכס, וכבר היה ריח המלחמה בין אנגליה לצרפת, והמלחים דקדקו אחרי הבאים, וחיפשו הדק היטב בכל בגדים ובין כלי מצנפתי מתון מתון, ושלף איש נעלו ובתי שוקים לראות במסתרים. ומצאו לאחד זהוב הולנדי, וחתכוהו והשליכוהו. ואני בעניי נצטערתי מאד ונבהלתי, כי היו לי כמאה ושמונים זהובים הולנדיים בכיס אשר עלי. והנה חיפש המוכס בכיסי, ושמע צלצול זהובים והתחיל לשחוק. אז נזכרתי שיש בין המטבעות מטבע אחד אנגלי. הוצאתי אותו, והוא התבייש שחשד אותי 'לחינם' במטבע הולנדי, וליווה אותי בכבוד, תודה לא-ל".

קטע זה לא נלקח מיומנו של מבריח גבולות או של שודד ים, אלא של אחד מגאוני ישראל שבכל הדורות, הגאון החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, שהיה שלוחא דרבנן, שד"ר, שליח של יהודי חברון לאסוף עבורם צדקה בכל קצוות העולם היהודי. מסעותיו מתועדים בספרו "מעגל טוב", ובו, בין השאר, התיאור שלו נכנס לאנגליה עם תחילת מלחמת צרפת-אנגליה ב-1755.

החיד"א מתאר את כל הפזורה היהודית בעולם: בכל מקום עם מי נפגש, ואיך נראתה העיר. הוא ביקר בגן החיות הלאומי של אמסטרדם, בארמונות ורסאי, בספריה הלאומית של פריז ובכיכרות ונציה. בכל עיר שבה ביקר שקד על כתבי יד יהודיים, מהם ליקט בכוח זכרונו המופלא ספר שלם של פירושים על הש"ס מתוך כתבי יד שראה בעולם, הלא הוא ספרו "פתח עיניים", אחד מתוך עשרות רבות של ספרים שחיבר. ספריו מתמקדים באיברי הגוף: "ברכי יוסף", "יעיר אוזן", "טוב עין", "לב דוד", "חדרי בטן", "פה אחד", "שפה אחת", "זרוע ימין", "מורה באצבע", "צפורן שמיר", "ראש דוד", "פני דוד", "צוארי שלל" ועוד ועוד. לפי האגדה חיבר רמ"ח ספרים, כנגד כל איברי הגוף, ובכל ספר תיקן את אותו אבר. אמנם לנו ידועים "רק" כ-120 חיבורים שלו.

באחד המקומות ראה כתב יד של הש"ס משנת ק"ג לאלף הששי (לפני קרוב ל-800 שנה), ומצא בו הבדלים רבים מהש"ס שלפנינו. חלק מהם ציין בספריו. כיום ידוע ש"ס זה בתור "כתב יד מינכן", והמחקר עושה בו שימוש רב.

הרבה הרפתקאות ומעשי נסים נעשו לו, לגאון חיד"א. אחד מהם היה בשבתו בחודש כסלו בעיר הצרפתית אביניון, אשר יושביה אירחו אותו בנדיבות, כפי שהוא מתאר. והנה במוצאי שבת התנמנם החיד"א, ובחלומו הוא רואה "צדקה תציל ממוות". בבוקר נאמר לו כי לא יוכל לעזוב את העיר, שכן הנהר גואה ואי אפשר לחצות אותו. מיד הבין החיד"א שסכנה ממשמשת ובאה, ונתן סכום הגון לצדקה.

והנה התגברו הגשמים, ונהר הרון החל לעלות על גדותיו. אנשים ניסו לחצות אותו, נסחפו בזרם וטבעו, ארבע מאות ושמונים פרות נסחפו וטבעו. המים החלו לעלות אל העיר. אנשי העיר נעלו את השערים, אבל המים עלו מעל השערים והציפו את הרחובות אחד אחד. על פני הזרם נראו חביות של יין ושמן, שקי סוכר וקמח. מחסני הסחורות של השוק נסחפו גם הם, ובעיר החל לשרור רעב.

גם בארות המים והמעיינות עלו על גדותיהם. הרובע היהודי היה גבוה מאזור השער, אבל המקווה שמתחת לבית הכנסת התחיל לעלות על גדותיו ולהציף את חצר בית הכנסת. ובינתיים הגשמים ממשיכים לרדת...

מתאר החיד"א: "אמרתי לאחינו בני ישראל נלכה נא לבית הכנסת לומר סליחות, ומיאנו מטעמים יפים, ושעה אחת קודם חצות לבשתי שק, ואמרתי אני עם משרתי ר' שמואל בן חיים נ"ע אחת ותשעים פעמים ויהי נעם ומזמור יענך ותפלות בדמעות שליש מלבד וידוי כדרך הנוטה למות ח"ו. ונתתי אחר חצות כ"ד מטבעות לצדקה בעדי ובעד כל הקהילה, ועוד מטבע לנשמת רבי מאיר בעל הנס. וברוך ה' אשר ברחמיו הרבים ריחם עלינו ותיכף פסקו הגשמים, וזרח השמש ונשבה רוח מזרחית והמים היו הלוך וחסור, עמדו הנהרות אל חצר היהודים ולא נכנסו".