ממה אנחנו נהנים באמת, ואיזו הנאה נשארת לאורך זמן?

לפרק הקודם – הסיבה השלישית: הוראות יצרן

מה גורם לכך שאנשים שומרי מצוות, כך על פי הסטטיסטיקות, מרוצים יותר מחייהם? נמשיך להסביר.

הסיבה הרביעית: מזון אמיתי לנשמה

האדם מורכב מגוף ונשמה, כנודע. הגוף הוא חומרי, והנשמה היא רוחנית.

ומה העיקר ומה הטפל – הנשמה או הגוף?

המקובל הנודע רבי חיים ויטאל (המהרח"ו) בספרו "שער הגלגולים" (דף ב' עמוד א') מלמד שהאדם עצמו זה הנשמה, והגוף אינו אלא כמו לבוש לנשמה, שהיא העיקר, זו לשונו: "דע, שהאדם עצמו הוא הרוחניות שבתוך גוף. והגוף הוא לבוש האדם, ואיננו האדם עצמו".

כלומר, כמו שהלבוש אינו בעל תזוזה עצמית, כך גם הגוף אינו בעל תזוזה אמיתי, והתזוזות נעשות על ידי הנשמה שבתוכו. לפיכך, אדם מת, על אף שגופו שלם, אינו יכול לזוז או לראות, לפי שהנשמה בתוכו יצאה ועלתה למרומים.

והנה, הנשמה, כיוון שהיא חצובה ממקום רוחני גבוה, אינה נהנית מתענוגות חומרניים, ורק הגוף עשוי לחוות תענוג זמני, ואחר כך, כשהגוף מתרגל להנאה, שואף הוא להנאה גדולה יותר ואינו נהנה בפחות. כך שכאשר האדם מתעסק בדברים גשמיים, הנשמה, שהיא העיקר, אינה באה על סיפוקה, וממילא האדם אינו מגיע לאושר אמיתי ולסיפוק בחיים. ורק כאשר אדם עוסק בלימוד תורה ובקיום מצוותיה, מקבלת הנשמה תזונה נכונה, וכך יכול האדם להרגיש עונג אמיתי עם תחושת מילוי ורצון לצמיחה רוחנית נוספת.

וזוהי, אפוא, הסיבה שדווקא ההולך בדרך התורה הוא המאושר האמיתי על אף שהוא צורך פחות מתענוגות העולם הזה (דבר המוכח הן במציאות והן מבחינת הסקרים. כך למשל, שומרי התורה ומצוות ממעטים במידה ניכרת מאד בטיסות לחו"ל [17% מהחרדים יצאו לנופש או לטיול בחו"ל לעומת כ-60% מהחילונים. כלומר, פי-3.5. הלמ"ס, הסקר החברתי 2016), חיים בדירות צפופות יותר, נוטים פחות להחזיק רכב בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, מעשנים פחות באחוזים ניכרים (9% מהחרדים מעשנים, לעומת 23% בשאר הציבור היהודי ו-25% בקרב ערבים (הלמ"ס), ועוד], שכן עוסק הוא בתורה ובמצוות, שהן דברים רוחניים, הנותנים מזון רוחני לנשמתו, בכך מקבלת הנשמה את מה שהיא כה נכספת אליו, ואו אז נעשית מעונגת, והאדם הופך להיות המאושר האמיתי עם סיפוק רב בחייו.  

והנה דברי המקובל הנודע רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) בעניין זה ("מסילת ישרים" פרק א'): "שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל-כך חשובה ועליונה, אשר היא גדולה יותר מהמלאכים, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם".

ומביא על כך משל לאדם פשוט שהתחתן עם בת המלך, ומכיוון שהייתה רגילה לתענוגי מלכים ולארוחות פאר, הרי שלעולם לא יוכל לתת לה את מה שהייתה רגילה בארמון אביה המלך, וכל התענוגים שיביא לה, אינם חשובים עבורה, לפי שהייתה רגילה לתענוגים גדולים מאד.

בדומה לכך, הנשמה, שמקורה בעולמות רוחניים נשגבים, אינה מוצאת הנאה אמיתית בתענוגות הגשמיים של העולם הזה, וכל אלו אינם נחשבים עבורה למאומה, ורק התורה והמצוות שהן המזון האמיתי שלה, נותנים לה נחת וסיפוק, ואו אז נעשה האדם מאושר באמת.

עד כאן הסיבות המרכזיות בעבורן האדם ההולך בדרך התורה והמצוות נעשה מאושר יותר. בפרקים הבאים נוסיף מספר סיבות נוספות אשר גם להן חלק בכך.

בפרק הבא, הסיבה הרביעית: כוחות מיוחדים להתמודדות בעת צרה.