"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ": למה צריך לזכור משהו שקרה לפני אלפי שנים?

יכולת הזיכרון האנושי מרתקת חוקרים ומדענים כבר שנים רבות. גם בתורה ישנה התייחסות חשובה לזיכרון האנושי, כשהדוגמא הגדולה ביותר לכך היא כמובן אחת מתרי"ג מצוות: "זכור את אשר עשה לך עמלק" – מצווה המבקשת מאיתנו דבר אחד: לזכור ולא לשכוח.

השבת שלפני פורים מכונה "שבת זכור". בבית הכנסת מוציאים שני ספרי תורה: באחד קוראים פרשת השבוע, ובשני את פרשת זכור – "זכור את אשר עשה לך עמלק". הפסוקים שאנו קוראים בשבת זו לקוחים מפרשת "ויצא" בספר דברים: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח".

אז איך בעצם עושים את זה?

קריאת פרשת "זכור" היא מצווה דאורייתא. ועיקר המצווה הוא להזכיר בפה את רשעותו של עמלק. זאת אומרת ממש להגיד בפה את הפסוקים ובכך לקיים את מצווה.

הדבר מוביל לשאלה ברורה שנובעת מאליה: מדוע פעולת הזיכרון חשובה עד כדי כך שהיא מהווה מצווה בפני עצמה? פוסקים ומפרשים הביאו מספר טעמים לכך. הנה 2 מהם.

לזכור כדי למחות

הרמב"ם כותב בספר המצוות: "מצווה קפ"ט היא שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ושנאמר זה בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצווה ולא תיחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן".  וכן הוא מוסיף בהלכות מלכים: "ומצוות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים... שאסור לשכוח איבתו ושנאתו".

דבר דומה כתב גם הרמב"ן: "הנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו, לומר להם : כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטווינו למחות את שמו".

הן הרמב"ם והן הרמב"ן כתבו שטעם המצווה הוא השמדת עמלק. זכירת המעשים של עמלק מובילה לשנאה כלפיו ולקיום מחיית עמלק.

מפלה לשונאי ישראל

"ספר החינוך" מביא את דברי הרמב"ם, ומוסיף טעם נוסף: כל מי שמצער ופוגע בעם ישראל, שנוא על הקדוש ברוך הוא ועתיד להיענש. וכך הוא כותב: "לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו, תהיה מפלתו ורעתו. כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל, שהתחיל הוא להזיקם, ציוונו ברוך הוא לאבד זכרו מני ארץ, ולשרש אחריו עד כלה".