חיים שכולם למען האחר: לזכרה של הרבנית סילביה ברדה ע"ה

את הידיעה על מצבך, עם בקשה להרבות בתפילה, קיבלנו בימי שיא המלחמה. בזמן שעם ישראל נלחם על קיומו, גם את נאבקת במחלה הנוראית. טרם הידיעה רציתי להזמינך לתוכנית נשית ששידרנו בעקבות המצב, וקראנו לה "גיבורות ברזל". השם שלך מיד עלה כמתבקש, הכותרת התאימה לך כל כך, מתכתבת עם הנושאים שרצינו להביא.

התוכנית הייתה שתצטרפי לפאנל המקצועי, לתת מעצותיך החכמות להתמודדות עם המצב מבחינה אישית, זוגית ומנטלית. קיוויתי שזה עוד יקרה. קשה לדבר עליך בלשון עבר.

היית מנטורית שלי ושל עוד רבות שלמדו מחכמת חיים של אישה שכבר בגיל 20 ניהלה ביד רמה בית ספר. את התובנות שאספת במסע חייך המורכב שיתפת לטובת הכלל. פרגון היה אחד הדברים שבלטו בך ושתמיד לימדת הלאה, "תפרגנו, תשתפו מהידע שלכם לעולם, זה נהנה וזה לא חסר".

את סיפור חייך המתאים לספר עב כרס על כוח החירות, כוח הבחירה, כוח של עוצמה והעצמה שמלווים באמונה ויראת שמים צרופה, היית משתפת בהומור גם כשסיפרת על תקופות מאתגרות. לראות טוב תמיד היה חלק חשוב במשנת חייך, שאותה הנחלת לתלמידותיך לאורך השנים.

כמו כל התחלה של סיפור טוב, דברים התגלגלו "במקרה", בידי ההשגחה העליונה, וכך גם היכרותי איתך. אחד הלימודים שהכי זכורים לי ממך הוא שהכול הולך אחרי הרצון, מהפסוק בשיר השירים "מלך אסור ברהטים" - הרצון העליון מתכתב עם הרצונות הפנימיים כאן בעולמנו, ועולה עד לעולמות העליונים. כך לימדת ממשנתו של בעל הסולם.

בהפרשת חלה שבה השתתף צוות הרבניות של הידברות, כל אחת הביאה את העוצמה שלה, את הסגולות שלה. לתוך הבצק שפכנו דמעות ותפילות, הרגשנו שאנחנו פותחות שערי שמיים בתחינה לבשורות טובות עבורך ועבור כל עם ישראל. יצאנו מחוזקות מביתך.

כשליווית אותנו בדרך החוצה, התחבקנו ארוכות ליד הדלת של הקליניקה שלך, עטורת התעודות, שהקירות בה ספגו כל כך הרבה סיפורים ודמעות. הרבה, כל כך הרבה נשים, זוגות, אנשי מקצוע שנכנסו שפופים ויצאו עם תקווה וגב זקוף – כך יצאנו את ביתך.

אין תפילה ששבה ריקם. כל התפילות, ובמיוחד אלה שבוקעות מעומק הלב, בוקעות את כל הרקיעים. השערים פתוחים אל מול דמעותיה של בתו של מלך מלכי המלכים. וגם אם נדמה שלא נענו, כל תפילה עולה ומצטרפת לאוצר מתנת חינם, אותו מאגר שנמצא תחת כיסא הכבוד, וממנו נמשכות ישועות, גם אם מי שנזקק להן לא בדיוק זכאי.

את הבשורה המרה על לכתך במוצ"ש לא הצלחתי לעכל. הרי את של כל כך הרבה... אנחנו צריכים אותך כאן איתנו...אבל הנסתרות לה' אלוקינו. באופן סמלי היה זה ז' באדר, שבו ציינו את פטירת משה רבנו ע"ה, איש הא-לוקים – סמל למנהיגות, למי שחי את חייו והקדיש אותם לעם ישראל. גם את חיית חיים למען האחר, במסירות נפש בזיכוי הרבים, נשמה שעלתה מזוככת בייסורים, מוקפת באור יקרות.

בהסתלקותך נפער חלל, אבל הוא לא ריק. הוא מלא באור נשמתך הנצחית, שהאירה לכל כך הרבה אנשים שבהם נגעת בחיי חיותך, והארת לתוך נשמתם בעבודת קודש של זיכוי הרבים, באימון לאמונה אמתית, בחיבור לבורא ולכוחות האינסופיים שטמונים בכל נשמה יהודית. במשנתך, "הקול בראש", שאותה הפצת בכנסים של הידברות, זכיתי לראות יחד איתך איך נדלק לנשים הניצוץ בעיניים, הרצון לקום להתחיל מחדש מתהומות של ייאוש לדרך חדשה.

כך, בדרכך הייחודית, זיכית רבות בישראל לבחור בדרך ה'.

בזכותך, בתים רבים שעמדו להתפרק נותרו עומדים על תילם, ואף חזקים מאי פעם, עם הייעוץ וההכוונה שלך.

כל אלה, שהם מקצת שבחך, הם האור שהשארת בעולם, אור שימשיך להאיר ולהשפיע לדורי דורות, ובכך להמשיך את דרכך בעולם.

אני מודה להשם על הזכות ללמוד ממך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, ויהי רצון שנזכה בקרוב לחזות בביאת משיח צדקינו ברחמים, בתחיית המתים ובהתגשמות הנבואה "ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כ"ה, ח').