בעל החומוסייה שחיסל את המחבל: "כל חייל היה פועל בדיוק כמוני"

לפני כשלושה שבועות הגיע מחבל עם רכב לתחנת הדלק בכניסה ליישוב עלי, פתח באש ורצח שני יהודים: אוריה הרטום, בן 16.5, ויצחק צייגר, בן 57. הי"ד.

מי שחיסל את המחבל היה אביעד גזבר, בעל מסעדת "חומוס אליהו" בתחנה, שבאומץ רב ובקור רוח דרך את נשקו, נופף למחבל על מנת שיסתכל לעברו וירה בו למוות. בתחילת השבוע קיבל גזבר אות הוקרה מראש מועצת בנימין, ישראל גנץ. הטקס התקיים במעמד הנשיא הרצוג, שבא לביקור ביישוב עלי.

בשיחה להידברות מספר גזבר על הפיגוע וחיסול המחבל, ומתייחס למלחמה הנמשכת בעזה ולרוח היהודית שעלינו לשמור בגאון.

"אנשים מכירים אותי בגלל הפיגועים בחומוס", פותח גזבר, תושב עלי מזה 15 שנה. "יש לי כל מיני עסקים בתחומים כאלה ואחרים. בית ספר למוזיקה, פיצרייה, אני מנהל את ישיבת "עוז ואמונה" בדרום תל אביב של מורי ורבי הרב אחיעד אטינגר הי"ד שנהרג לפני חמש שנים כאשר הסתער על מחבל בצומת אריאל".

גזבר ממשיך ומספר: "מהשביעי לאוקטובר אני במילואים. נלחמתי בשדרות, כפר עזה ועוד. עכשיו בחאן יונס".

נטרול המחבל (מצלמת אבטחה)

"סימנתי למחבל להסתכל עליי"

יש כל כך הרבה מה לשאול אותך על המלחמה, ולפני שנדבר על הפיגוע אשאל כך: איזה רגע מהמלחמה חקוק בליבך?

"לא יודע להצביע", עונה גזבר כעבור רגע של חשיבה, "אני גם לא נוגע בזה כדי לא לפתוח שום דבר. אני כל כולי עסוק במלחמה. עוד לא התחלתי לעבד".

ומה קורה בפיגוע? איפה זה פגש אותך?

"באתי להגיד שלום לעובדים. יצאתי מחאן יונס. באתי לומר שלום ובמזל הייתי שם".

תאר לנו את השתלשלות האירועים בבקשה.

"לפני כשמונה חודשים היה פיגוע בחומוס בו נהרגו ארבעה יהודים, השם יקום דמם. גם אז הייתי במילואים. ראיתי את הפיגוע ב'לייב' – מהמצלמות. תחושת חוסר אונים שאין כדוגמתה. בפיגוע האחרון, במקרה הייתי בחומוס. איך ששמעתי את קולות הירי הראשונים, הבנתי שמדובר בפיגוע. מה שעבר לי בראש היה לסיים את זה כמה שיותר מהר, כדי שתהיה כמה שפחות טראומה לעובדים.

"לא הייתה בי טיפת פחד, אבל זה לא חכמה", ממשיך גזבר ומספר בשטף, "אני חמישה חודשים בתוך הלחימה. צעקתי לכולם 'הכל בסדר, עופו אחורה', והסתערתי החוצה. רצתי עם הנשק, דרכתי אותו תוך כדי. את הכדור הראשון שחררתי שמונה שניות אחרי הצרור הראשון ששמעתי. הפעם הראשונה שראיתי את המחבל הייתה כשהוא ירה על היהודי השני – יצחק צייגר. ראיתי את זה מרחוק. לא הבנתי מי המחבל. יריתי כדור אחד שמאלה מהם – כדי שהמחבל יבוא אליי, ואף סימנתי לו שיבוא אליי. הוא קלט אותי".

זאת אומרת, משכת אש אליך בכוונה.

"כן. נכנסתי לתוך החומוס. תפסתי עמדה. אחרי חמש עשרה שניות הוא כבר נפל. לקח לי שלושה כדורים כדי להפיל אותו".

בעצם אתה מסמן לו להסתכל עליך, והוא כמובן מסתכל...

"הוא מתחיל לרוץ לכיווני ופוגע לו כדור ביד", מתאר גזבר, "ואז בעצם הוא יורה עליי. פוגע בחלונות של החומוס. אני יורה בו עוד שלושה כדורים עד שהוא נופל. זה לוקח לי סך הכל חמש שניות להפיל אותו. יצאתי החוצה. ראיתי מישהו עם אקדח שמגיע מהכביש. סימנתי לו 'תחפה עלי', ויצאתי לסריקה כדי לראות שאין עוד מחבל".

גזבר מציין: "ספרתי כדורים כי חשבתי שיש עוד מחבל. יריתי סך הכל תשעה כדורים על המחבל הזה והתחלתי לסרוק. כשראיתי את העובד בתחנה מחייך אלי – הבנתי שהכל בסדר, שהאירוע נגמר".

מודה על ההזדמנות להיות שם

אתה אומר שלא פחדת, מצד שני אתה טרם מעבד את אירועי המלחמה. איך מתמודדים בסיטואציה כזאת? זה מפחיד? הסיפור הזה לא קשה?

"בסדר", גזבר מנסה להבין, "החיים קשים, לא?!", הוא שואל-קובע.

כן, אך בעוד לי יכולות להיות תלונות על חיים קשים כי קמתי מוקדם לילדים – אתה התמודדת עם מחבל, סיטואציה קצת יותר קשה ממה שאני עברתי, נראה לי...

"אגיד לך", עונה גזבר ונעצר לרגע, "אני מסוג האנשים שתמיד מחפש את המקום עם חוסר הנוחות. אחפש איפה קשה לי ואלך לשם – לאתגר את עצמי. את החומוס לא הקמתי כי אני מבין בחומוס או אוהב חומוס. דווקא שם היה קשה להתיישב כי היינו כל הזמן על ההרים, רציתי לרדת למטה. אני גר בשכונה, הבית שלי היה הראשון שנבנה שם. אני מנהל ישיבה בדרום תל אביב שזה המקום הכי לא נעים במדינת ישראל. יש לי שם בית תמחוי של 150 מנות בכל יום. אני מחפש תמיד את המקום הפחות קל. הקב"ה שם אותי במקום שיש בו אתגר, ועל זה אני מודה לו".

איך התחושה להציל חיים?

"במצב הנוכחי בו אנחנו חיים זו בהחלט שגרה להרוג מחבלים ולהציל אנשים, לצערי. בגדול, ברור שזו זכות גדולה. מצד שני, מדובר באירוע קשה. לא הספקתי – יותר נכון לא הייתה לי האפשרות – להציל שני יהודים.

לפחות הצלחת למנוע את ההרוגים הבאים.

"כן. על זה אני מודה להקב"ה שזימן לי להיות שם. כל חייל שנלחם היום בעזה היה פועל בדיוק כמוני".

מה קורה כיום בתחנת הדלק? אחרי כל הפיגועים?

"ממשיכים הלאה בכל הכוח. תושבים מפחדים, מתמודדים, נלחמים ומנצחים", עונה גזבר עם המתכון לחיים יהודיים בגאון במדינת ישראל.

מה המסר שלך לקוראים?

"תקבלו כוח לנצח אותם. עלינו להבין שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ואין לנו אופציה לברוח מזה. זה הגורל שלנו – אנחנו יהודים, ועלינו להיות גיבורים. להבין מאיפה ולאן אנחנו הולכים, ולהתקדם הלאה. מספיק להיות כאלה שאינם מבינים את המקום שלהם, את המציאות, את העולם. מספיק להתעלם מהמציאות האמיתית שלנו. כולם רוצים להשמיד את היהודים. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו".