רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת ויקרא: שתפו משפחה וחברים

"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה".

(ויקרא א', ט').

מדוע הקב"ה ציווה אותנו להקריב קורבנות?

מסביר רבינו בחיי: "על דרך הפשט טעם הקרבנות הכל לתועלת האדם"

הקב"ה רוצה שהאדם, שעבורו נברא העולם, יהיה נקי מכל חטא כמו המלאכים, ואם חוטא הרי זה מצד יצר הרע הטבוע בו, ועל כן ראוי שהאדם יכיר בחטאו, ויתבונן בפחיתותו ומנגד - ברוממות הבורא.

"כי חפץ ה' יתעלה באדם שהוא מבחר המין ושבשבילו נברא העולם, שיהיה כלו שכלי כמלאך ה' צבאות בלא חטא, והיה כי יחטא אשם מצד היצר הרע הנטוע בו, ראוי לו שיתנחם ויכיר ויתבונן בפחיתות עצמו ובערך רוממות האדון יתעלה אשר המרה את פיו, ויתחייב שישים אל לבו כי חטא לפניו בגופו ובנפשו"

מחשבה, דיבור ומעשה

החטא מורכב משלושה חלקים – מעשה, דיבור ומחשבה. כנגד שלושת הדברים האלה האדם מתבקש לכפר באמצעות הקורבן:

"ומפני שכל פעולות האדם נכללות בשלשה דברים, והם המעשה והדבור והמחשבה שהם שלשה חלקי החטא:

1.מעשה –"על כן תחייב התורה את האדם להביא קרבן על חטאו, ושיסמוך את ידיו עליו כנגד המעשה".

2. דיבור –"ושיתוודה בפיו כנגד הדבור".

3. מחשבה –-"ושישרוף כלי העצה והמחשבה שהסכימו בחטא, והם הקרב והכליות כנגד המחשבה".

מסביר רבינו בחיי כי בשלושת חלקים אלה מתכפר החטא, ובפעולות אלה צריך האדם לכוון בליבו כי כל מה שעושה עם הקורבן, היה ראוי שיתקיים עליו:

"כדי שיתכפר בשלשה דברים אלו על שלשת חלקי החטא, וראוי לו שיזרק דמו של קרבן על גבי המזבח כנגד דמו, וכאשר יעשה כל העניינים האלה יחשוב בלבו כי הוא מתחייב מיתה בחטאו, וראוי להיענש בארבע מיתות בית דין שהם סקילה שרפה הרג וחנק, כשהוא לוקח הבהמה ומשליכה ודוחף אותה לארץ הרי זה כעניין סקילה, וכאלו מודה שהוא חייב סקילה, וכששוחט אותה ותקף בשעת שחיטה בצוארה כדי שלא ישהה הרי שעשה הרג וחנק כאילו מודה שהוא חייב הרג וחנק, וכשהוא שורפה כאלו מודה שהוא חייב שרפה.

וכעניין זה ראינו בפרשת העקידה, שאברהם אבינו היה מכוון בכל פעולה עם האייל – כאילו פעולה זו נחשבת על בנו, יצחק.

"ויעלהו לעולה תחת בנו" (בראשית כ"ב)

וכך מבאר רבינו בחיי:

"על כל עבודה שהיה עושה אברהם באייל היה מתפלל יהי רצון מלפניך שתהיה עבודה זו חשובה כאילו היא עשויה בבני, כאילו הוא שחוט, כאילו דמו זרוק, כאילו הוא נשרף ונעשה דשן.

באופן זה מועילים הקורבנות לאדם - הפעולות שנעשות על הקורבנות, נחשבות כאילו מתקיימות על החוטא עצמו – ומתכפר לו, ויש בכך חסד גדול של הקב"ה לברואיו:

"וכיוון שהחוטא ראוי שיהיה דמו נשפך כדם הקרבן, ושיהיה גופו נשרף כגוף הקרבן, והקב"ה לוקח קרבנו ממנו תמורתו וכופרו, הנה זה חסד גמור אשר גמלהו הש"י ברחמיו וברוב חסדיו לקח נפש הבהמה תחת נפשו ושיתכפר בה".