אפשר לשמוח ולשמח בפורים גם בלי להתגרות בסוכרת. כך עושים את זה

פורים מתקרב, ובכל שנה, משנכנס אדר מרבין בשמחה ובתוך כך מרבין גם בסוכר. השנה, לצערנו השמחה פחותה, אבל הסוכר עודו עמנו. לנוכח עלייה בשכיחותן של בעיות בריאותיות הקשורות באורח חיים, ובעיקר סוכרת, סוכרת מסוג 2 בקרב צעירים, השמנת יתר והסיבוכים הנגזרים מהן, כדאי להתבונן מחדש במנהגי החג ולמצוא דרך מושכלת יותר לחגוג ולשמוח בלי לסכן את הבריאות.

פורים הוא לא רק תחפושות, אלא גם אתגר לבלבי-אינסוליני. הוא מתחיל באוזני המן המסורתיות שצצות שנייה אחרי שנרגענו מהסופגניות, ממשיך בקריאת המגילה המלווה בכיבוד בבית הכנסת, עובר למסיבות פורים שכוללות בדרך כלל חטיפים, ממתקים, ושתייה ממותקת, זורם לשתיית אלכוהול כי מצווה להתבשם, ומגיע לשיא עם משלוחי המנות. הענקת משלוחי מנות היא מצווה שמטרתה להרבות אהבת ישראל. זהו אכן מנהג מבורך שמחבר בין אנשים ותורם לגיבוש הקהילה. מצוות המתנות לאביונים גם היא מסורת ברוכה שמהווה הזדמנות לתמיכה קטנה באנשים שמצויים בקושי כלכלי. הרצון לשמח את מקבלי ומקבלות המשלוחים והמתנות ולהפגין רוחב יד הופך במקרים רבים למקור להנאה רגעית במחיר של נזקים ארוכי טווח.

משלוחי המנות כוללים לרוב חטיפים, מאפים וממתקים מתועשים. לצד הסוכר הפשוט יש ממתיקים נוספים כמו סוכרוז וסירופ תירס, שמנים, צבעי מאכל, חומרים משמרים ותוספים שהגוף אינו זקוק להם ואף נפגע מהם.

ד"ר מיכל גילאון קרן, דיאטנית קלינית ביחידה לתזונה והמכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, מסבירה כיצד מזונות מעובדים מסכנים את בריאותנו: "משלוחי המנות מכילים שפע חטיפים וממתקים, שהם מזונות אולטרה-מעובדים. אלה הם מזונות, שעברו עיבוד בשיטות טכנולוגיות-תעשייתיות על מנת לשפר את צורתם, צבעם וטעמם וכן על מנת להאריך את חיי המדף שלהם. למזונות אלה בדרך כלל מוסיפים תוספי מזון, שומנים (מוקשים, רוויים), סוכר ועמילנים. לרובם יש צפיפות אנרגיה גבוהה, כלומר הם מכילים כמות גדולה של אנרגיה בנפח קטן, רמות גבוהות של סוכר, מלח ושומן, ודלים ברכיבים חיוניים כמו סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים. חשוב לציין שחטיף או ממתק ללא סימון אדום אינו מזון בריאות, אלא חטיף או ממתק גרוע פחות ממה שהיה קודם (לפני שהפחיתו את כמויות הסוכר והמלח שהיו בו). אכילה של מזונות אולטרה-מעובדים קשורה לשכיחות גבוהה יותר של תחלואה במגוון מחלות כולל סוכרת מסוג 2 והשמנה.

"קיימים מספר מנגנונים משוערים לקשר בין מזונות אולטרה מעובדים להשמנה", מוסיפה ד"ר גילאון: "הימצאות טעמים חזקים ומרקמים ייחודיים של מזון אולטרה-מעובד יכולים לגרום להתמכרות, גם בילדים וגם במבוגרים. המרקם של המזון האולטרה-מעובד משפיע על קצב האכילה, נספג מהר יותר ומשביע פחות ממזונות לא מעובדים. צריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד עלולה לגרום להפרת האיזון של חיידקי המעי, שקשורה גם כן לעלייה במשקל".

פרופ' נעים שחאדה, מנהל ספרת הסוכרת בגליל ע"ש ראסל ברי, פרויקט שנולד בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן להתמודדות עם מגפת הסוכרת בפריפריה הצפונית, מסביר את המנגנון שבו המזון המתועש עלול להוביל לסוכרת, או להחמירה: "צריכה מוגברת של פחמימות פשוטות מעלה את רמות הסוכר ואת הפרשת האינסולין, וכידוע הפרשה מוגברת של אינסולין היא גורם מכריע בזירוז אגירת השומן ומניעת פירוקו, דבר המעודד התפתחות ההשמנה. יתר על כן, צריכה זו פוגעת באיזון חולי סוכרת ומזרזת את המעבר ממצב טרום-סוכרת למצב סוכרת. לא לדבר על הנזק הטמון בשימוש בצבעי מאכל וחומרי טעם וריח כימיים ותעשייתיים".

הרצון להעניק משלוח מנות גדוש ומרשים בשילוב עם מחירי המזון היקרים מוביל במקרים רבים לבחירה במוצרים זולים, שעשויים להיות צבעוניים ומרשימים, אולי גם טעימים, אבל מנופחים בסוכר ובחומרים מתועשים שמאפשרים ייצור זול יחסית, כמו מרשמלו, סוכריות גומי, חטיפים מטוגנים ומאפים המבוססים על שומן רווי וקמח לבן עם מיעוט בסיבים תזונתיים.

מה ניתן לעשות? אף אחד ואף אחת אינם רוצים להיות משביתי שמחות או הראשונים שמצנזרים את הממתקים מהמשלוח. בגלל שמשלוחי מנות הם עניין תרבותי, השינוי עשוי לקחת זמן והנורמות יתעצבו מחדש לאט-לאט. המצוקה הכלכלית שמשפחות רבות בישראל, בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, חוות בתקופה האחרונה עשויה מצד אחד להגביל את משלוחי המנות אך מצד שני דווקא לחזק את הנטייה לבחור במוצרים זולים אך מזיקים.

אז מה עושים? חוסכים, מקטינים, מכינים, מחליפים

אפשר לעבור על רשימת מקבלי המשלוחים הקבועה שלכם, ולראות אם אפשר לצמצם אותה. נסו להעריך כמה אתם מוציאים על משלוח מנות ולראות אילו חלופות זמינות לכם בסכום דומה. אם תצליחו לחסוך כסף, אולי תוכלו להשקיע במשלוחי מנות איכותיים ובריאים יותר. על אותו עיקרון גם מקטינים ומשקיעים יותר בעיצוב, ברכות ותשומת לב. משלוח מנות קטן אבל מושקע, עשוי להיות מוערך יותר לפחות אצל חלק מהאנשים. במקום לבסס את משלוח המנות על מוצרים קנויים, אפשר להכין ולאפות בבית. כשאופים בבית, נהנים מתעסוקה מהנה ונוסף על כך ניתן לשלוט במרכיבים ולתת עדיפות למתכונים שמכילים יותר דגנים מלאים, יותר סיבים, פחות סוכר וממתיקים. את הממתקים או את חלקם אפשר להחליף בפירות יבשים ללא תוספת סוכר. ניתן גם להיות נועזים ולכלול במשלוח המנות פריטים שאינם מתוקים.

אין חוק שקובע שטבלת שוקולד כשרה לפורים יותר מאשר חבילת שקדים. הטרנד החדש של משלוחי הקונספט הוא הזדמנות לשדרוג בריא. לדוגמה, משלוח בקונספט של "ניגוב" יכול לכלול צנצנת של טחינה גולמית, חומוס ביתי או מחומוסיה טובה, פיתות מקמח מלא וחמוצים. פרופ' שחאדה מזכיר שבעבר הרחוק, משלוחי המנות הכילו מזון ותבשילים ללא סוכר, קמח לבן או צבעי מאכל, פשוט כי המוצרים האלה לא היו זמינים דאז. כל זה לא פגע כמובן בקיום המצווה.

אנחנו לא רק שולחים משלוחי מנות, אלא נמצאים גם בצד המקבל, וכאן האחריות היא עלינו בעיקר כהורים לילדים צעירים או כמי שמתמודדים עם טרום סוכרת וסוכרת. ד"ר גילאון מציעה דרך אמצע ביחס למשלוחי המנות: "גם בפורים, כדאי לשמור על איזון. אפשר להנות מחטיפים וממתקים בלי להגזים בכמויות. במשלוחי המנות אפשר לשלב גם מזונות טובים יותר, כמו אוזני המן או עוגיות שמכינים בבית, שמכילים רכיבים איכותיים יותר מאלה הקנויים. כדאי לאפשר לילדים לאכול בהתאם להרגשה שלהם, לא לקחת להם את הממתקים או להחביא אותם. הם יתאכזבו ויזכרו את זה היטב ובפעם הבאה יאכלו הכול לפני שיגיעו הביתה. בהתאם לגיל של הילדים, כדאי לדבר איתם ולתכנן יחד מה אפשר לעשות – יש כאלה שמעדיפים לשמור את הממתקים שלהם בקופסה משלהם ולאכול כל יום ממתק אחד. יש כאלה שמעדיפים לשמור רק את הממתקים שהם הכי אוהבים ואת השאר להעביר הלאה, ויש ילדים שמעדיפים לוותר על הממתקים ולקבל במקומם מההורים מתנה שווה שהיא לא אוכל".

יכול להיות שגם הפורים הזה תמצאו את עצמכם עם בית גדוש בסלסלות מלאות בכל טוב. לא חייבים לאכול הכול ולא חייבים את הכול בבת אחת, גם אם זכיתם במשלוחי מנות מהסוג הבריא יותר. אנחנו לא מציעים חלילה למחזר את המשלוח ולהעביר לדודים מהצפון את מה שקיבלתם מהחברים מהדרום, אלא לשמור, לאחסן ולהקפיא את מה שאפשר, ובמקום לקנות כיבוד לאירוע הבא - להשתמש במה שיש בבית, רצוי אחרי שסיננתם את הפריטים המזיקים במיוחד, כמו מרשמלו בצבע תכלת או נחשי גומי כתומים.

המאמר נכתב בשם "ספרת הסוכרת בגליל" ע"ש ראסל ברי, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בר-אילן.