גם כשקשה: עידית ליכטנפלד על המסכות שכולנו צריכים להוריד בפורים

אלו מסכות נשים בפורים?

כולן מרגישות את זה "באוויר", נכון? ואני שואלת את עצמי, אלו מסכות צריך להוריד בפורים, או לקראת פורים?

צריך להוריד את מסכת הכעס, מסכת העייפות, מסכת הלחץ, ולשים על עצמנו מסכה של שמחה, אפילו אם קשה להרגיש את השמחה לעיתים מזומנות, כששומעים על עוד ועוד מקרים קשים סביבו, או כשחווים מצבים קשים באופן אישי. זה נשמע מלאכותי, לשים מסכת שמחה, לא? אבל צריך לזכור שהמילה "מלאכותי" באה מהמילה מלאכה, והעולם הזה הוא עולם העשייה, העבודה, העול, התיקון. נקרא לזה בכל שם מהשמות הנ"ל, רק שנפנים את זה כבר.

אז בואו נתחיל במלאכה הראשונה מתוך ל"ט מלאכות.

מלאכת חורש - צריך לחרוש טוב טוב באדמה, והאדמה הלא היא עפר והעצבות שורשה בעפר, לכן כדאי לחרוש טוב טוב את העצבות ולהפוך אותה על פיה, רגבים רגבים, ולהעלות ניצוצות של שמחה בתוכנו. אז אפשר יהיה לזרוע זרעים של אמת, זרעים של אהבה, זרעים של חמלה, זרעים של סליחה. נוכל גם בבוא הזמן לקצור את הפירות, כאשר הפרי הראשון הוא בריאות הנפש הפרטית, הפרי השני הוא אהבת הזולת, הפרי השלישי הוא כניעה והרביעי הוא השלמה. נעמר את כל הפרות יחדיו, נדוש אותם ונזורר אותם באוויר ביתנו, באוויר עירנו, באוויר ארצנו, באוויר עולמנו. וכשפתאום יצוץ לו פרי באושים כעין הגאווה, נברור טוב טוב, נטחן את הפרות הרעים לאבק דק ונרקיד את נפשנו בשמחת המצוות. נלוש את רוחנו באהבת השם, ונאפה עוגת פירות מרהיבה לכבוד שבת המלכה, או לכבוד כלה חדשה, או יולדת תשושה, או ילדה אהובה, או אמא יקרה, או שכנה טובה. העיקר הנתינה, כי מהו משלוח מנות אם לא אהבתי שבתוך כל סלסילה יפה ומקושטה?

חשבתי לעצמי שבפורים יש מצוות משלוח מנות. בעצם המצווה הזו קיימת כל השנה, ביני לבין בוראי.

כל יום אני מכינה לקב"ה משלוח מנות חדש. הנה, אבא'לה, תראה איך אני מנקה את בית המקדש הפרטי שלי לכבוד שבת המלכה.

הנה, אבא'לה, תראה איך אני מאכילה את ילדינו המשותפים, שהפקדת בידי.

הנה, אבא'לה, תראה איך אני מתגברת ומוחלת בתוך לבי, איך אני כל כולי שלך, אבא.

גם אבא'לה שולח לנו משלוחי מנות בכל יום. מנה של כוח, של סבלנות, של נחמה, ולפעמים בתוך ההסתר של תקופתנו הוא מתגלה, וכך יש לנו מגילת אסתר - גילוי הסתר בכל יום.

ואיך אבא'לה נותן לי את העיניים לראות ולהבין. אח, איזה חיים. איזו מתיקות. יש בשביל מה לחיות, יש תכלית ויש נצח.

אתן חושבות ששכחתי מהבטחתי על מלאכות שבת? לא, לא! עשיתי חשבון של דברים שקורים באופן קבוע, ואני בדרך כלל מבצעת אותם. ממוצע של 3 ילדים כפול חמש אמבטיות לשבוע, זה נותן 15 אמבטיות לשבוע כפול 4 = 60 אמבטיות בסך הכל בחודש. החלפת חיתולים ממוצעת ליממה: 12, נכפיל ב-7 = 84, סך כל הטיטולים בשבוע. גזיזת ציפורניים: 30 לכל ילד (רק ידיים). טוב, בטח מסתתרות בתוך כל הפעולות הנ"ל מלאכות גוזז, מנפץ, צובע, טווה, מוסך, ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות. איך כל זה מתקשר לפורים? השמחה! אני שמחה כל כך שכל מה שציינתי הוא חלק מהותי מחיי.

(מתוך דברי הרב פינקוס זצ"ל)

פורים הוא חג שמח, חג תחיית המתים. כי בפורים נגזרה כליה מוחלטת על היהודים, בשמיים נחתמה הגזרה, לא בדם – אלא בטיט. בשמיים עמד משה רבנו והתפלל, ובארץ עמד מרדכי הצדיק והתפלל.

תשאלו, מה ההבדל בין דם לטיט? גם חתימה בדם וגם חתימה בטיט היא חתימה של הקב"ה.

אם החתימה הייתה "בדם", פירושו של דבר שדמם של כלל ישראל כבר נשפך. ואף שבפועל הדבר עדיין לא התרחש, אצל הקב"ה זה כבר בגדר "עבר", ושוב לא ניתן לפעול לביטול הגזירה. אולם אם החתימה הייתה רק "בטיט", הרי שהקב"ה לא קבע מציאות חדשה, ואפשר לפעול בכוח התפילה להשיב רחמיו יתברך עלינו.

ואם חס ושלום נחתמה, עכשיו, בתקופתנו, חתימה קשה, איך נצא מחתימת טיט היוון? נצא מהיווניות שלנו.

על מה בעצם יצא הקצף בפורים לפני שנים? עם ישראל אכלו בסעודת אחשוורוש אוכל כשר, אבל בתוכן המעשה טמונה הייתה הסיבה שגרמה לגזירת הכליה. ההנאה מאותה סעודה הייתה סטייה מן הדרך בה הורגלו. הם יצאו "לעולם הגדול". אמנם הכל ב"הכשר", אבל במה שנהנו ישראל מסעודתו של אותו רשע הם ביטאו ניתוק מהקב"ה, שכן מי שקשור אל הקב"ה בקשר שבמהותו הנו קשר של אהבה, יש מעשים שהוא אינו עושה, גם אם לא נאסר עליו לעשותם.

עם שיש לו הקב"ה, אינו יכול להגיע להרגשת הנאה מהשתתפות במסיבה זרה שמקורה ברע. אמר להם הקב"ה: "אמנם לא עשיתם עבירות, אבל התנתקתם ממני. מעתה, אין לי עסק עמכם".

עם ישראל היה צריך לעשות תשובה שתהפוך עולמות. מרדכי הצדיק הלך ואסף את כל ילדי ישראל הטהורים, שלא טעמו טעם חטא, ועם ישראל צם שלושה ימים ולילות. צום זה, מטרתו הייתה לעורר רחמים. רק רחמי שמיים יכלו לעזור. לפתוח אצל הקב"ה את שערי הרחמים העמוקים ביותר, רחמים ששמורים עבור בני ממשפחה, אהבת אב לבנו, אהבה אינסופית היא ואין לה משל ורע, לא בין אדם לחברו ואפילו לא לאדם כלפי עצמו.

"ממך אליך אברח". כשאתה מפחד מהקב"ה, אתה בורח. ולאן? אליו!

עליך לעורר את מידת הרחמים כנגד מידת הדין, וכשם שעוצמת הסכנה של מידת הדין היא באיכות של דין ד' יתברך, כך מידת רחמים היא באיכות של רחמי ד' יתברך, אבינו שבשמיים. למידת רחמים כזו מעולם לא זכה עם ישראל לפני כן, והחסד המופלא הזה מתגלה כל שנה בפורים.

יהי רצון שיתגלו חסדים אלו בפורים, ותהיה לנו עין רואה, אוזן שומעת ולב מבין לראות שהכל זמני, ועוד רגע, רק עוד רגע קט, יתהפך הכל הכל הכל לטובה.

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.