השריפה, הפרעות והגירוש: הסיפור מאחורי "מגילת קובנא"

חורף תקמ"ג, בעיר הליטאית קובנא, היה חורף עצוב מאד ליהודי הקהילה. ראש העיר, ששמו היה פרזר, היה שונא ישראל מובהק. הוא עודד את האספסוף לבצע פרעות ביהודים. הרובע היהודי הוצת, והיהודים גורשו מקובנא.

היה זה שיא של רוע, בפרשיה ארוכת שנים, כמה וכמה שנים טובות קודם לכן, נשרפה העיר קובנא בשריפה שפגעה בכל חלקי העיר. הראש היהוד,י שמסתדר בכל מצב, הביא פתרון לכמה וכמה יהודים. הם קנו מגרשים שרופים של משפחות שנכחדו בשריפה, במחיר מוזל מאד, כיוון שלא היה להם דורש, פינו את ההריסות, שיפצו אותם, והצליחו למצוא לעצמם דיור במחיר סביר.

גויי קובנא רתחו מזעם. הם התחילו לשאול, מנין יש ליהודים זכות לגור בקובנא? שכן כדי שיהודי יוכל להניח את כף רגלו באיזה שהוא מקום בעולם, הוא זקוק לאישור... בשריפה הגדולה נשרפו גם התעודות המלכותיות העתיקות שנתנו ליהודים את האישור הדרוש, ומאז התעמרו גויי קובנא בקהילה היהודית, טרטרו אותם, פגעו בהם, פרעו בהם וגם גירשו אותם משם לכאן ומכאן לשם. היהודים שוב אימצו את מוחם, והצליחו למצוא מקום דיור קרוב במקום שאינו שייך לתחום הטריטוריאלי של קובנא, והמשיכו במסחרם בשווקי קובנא כרגיל... הגויים שוב רתחו מזעם, והיהודים שוב מצאו פתרון. כך נמשך המשחק שנים רבות, עד שנכנס לתמונה אותו פרזר מרושע, כהמן בשעתו, שהחליט להשמיד ולגרש את יהודי קובנא.

אלא שבקובנא היו שני אחים גבירים, האחים סולובייצ'יק, שהגישו תביעה משפטית בבית המשפט הליטאי נגד ראש העיר. מובן שלא היו לו באמת טיעונים שמצדיקים את מעשיו. הדוכס רדזוייל, שעמד בקשרים עם משפחת סולובייצ'יק, תמך בהענשתו, ואכן ראש העיר שילם ליהודים חמישה עשר אלף זהובים, לא כולל הוצאות המשפט, והוא אף נכנס לבית הסוהר לזמן קצר. פסק הדין ניתן בח' באדר תקמ"ג.

ליהודי קובנא היתה אורה ושמחה, ומאז היו קוראים בכל שנה בבית המדרש הישן בקובנא, בשושן פורים, את "מגילת קובנא", שבה מסופר הסיפור שלפניכם.