"הוא התקשר לומר לנו שהעסקה נפלה – ואז החלו הניסים"

כשגדליה ואפרת פטרזייל שאלו עורך דין אם הסיכון בעסקה אותה הם הולכים לבצע הוא שפוי, הוא ענה "הסיכון שפוי, אבל אתם לא שפויים". גם מתי דן, ראש עמותת עטרת כהנים, אשר הוביל את התהליך, התחנן בפניהם "אל תמכרו את הבית שלכם לפני שזה בטוח, אתם משפחה עם הרבה ילדים". אבל למרות חוסר הוודאות, הם החליטו לעשות את הצעד – לקנות ברובע המוסלמי בית שלא ראו מעולם, ובלי לדעת אם זה יצליח. "בשלב מסוים מתי התקשר ואמר לנו שהעסקה נפלה", מתארת אפרת, "ואז החלו הניסים".

תהלוכה כואבת 

בני הזוג פטרזייל התגוררו למעלה מ-20 שנה בשכונת קטמון הישנה בירושלים. "היה לנו בית יפה ומושקע בשכונה טובה, ובו גידלנו את 11 ילדינו", היא פותחת. "החיבור שלנו לירושלים ולמקדש היה כמו זה של כל יהודי – בלב, בתפילות, בקיום המצוות, בידיעה שלמקום הזה צופות עינינו. מחשבה על מגורים באופן מעשי קרוב למקום המקדש – לא הייתה". 

באותה תקופה, אחד הבנים שלהם למד בישיבת תורת החיים והחל להשתתף בסיבוב השערים החודשי. "במהלך הסיבוב עוברים בין שערי החומה והשערים המובילים להר הבית, נושאים תפילות ועורגים לירושלים בשירה. בשלב מסוים, החלטנו גם אנחנו להצטרף אליו. למרות שזה לא תמיד היה קל, הרגשנו איך בכל פעם הנשמה שלנו מתחברת יותר ויותר למקום, חיבור מיוחד שאי אפשר להסביר במילים. רק מי שעובר את החוויה הזו יכול להבין עד כמה היא עמוקה. התחושה היא שהמקום הזה הוא כמו אבן שואבת – ככל שמגיעים אליו, כך משתוקקים אליו יותר". 

לפני כשנתיים, ביום ירושלים, הגיעו שוב בני משפחת פטרזייל לסיבוב שערים. "הפעם הזו הייתה מאוד עוצמתית ומרגשת", מתארת אפרת, "ויש נקודה שכאשר מגיעים אליה, ורואים דרכה את מקום המקדש, עושים קריעה. רק מי שראה את מקום המקדש בתוך שלושים יום קודם לכן – לא צריך לעשות זאת. הרב נבנצל, רב הרובע היהודי, סובר שמי שגר בירושלים לא צריך לעשות קריעה. זאת מכיוון שאם הוא באמת מצטער על החורבן – הוא ודאי מגיע לפחות פעם אחת בשלושים יום כדי לראות את המקום אליו הוא מתגעגע כל כך. ומי שלא עושה זאת – כנראה שהעניין הזה לא מספיק חי בו, וקריעה תהיה עבורו אקט חיצוני בלבד. ההבנה הזו, שמי שהחורבן כואב לו מגיע פעם בשלושים יום, טלטלה באותו יום את בעלי, ובאמת – הוא החליט להגיע כל שלושים יום לסיבוב שערים, כדי לראות את מקום המקדש".

פעם ועוד פעם פעלו את פעולתן. "התחלנו להרגיש קשורים לירושלים בעבותות של אהבה. בנוסף, היו לנו גם בנים שלמדו בתלמוד תורה זילברמן, הנמצא ברובע היהודי. בן נוסף שלנו, שכיום לומד בישיבה גבוהה, דיבר גם הוא כל הזמן על קדושת ירושלים, על החיבור אליה, ועל כך שאנחנו צריכים לפעול לגאולתה".

תהליך קנייה של 40 שנה

לפני כשנה וחצי, החליטו בני הזוג פטרזייל לקחת צעד אחד קדימה וליצור קשר עם ראש עמותת עטרת כהנים, מתי דן. "הוא זה שעוסק בכל נושא גאולת הבתים ברובע המוסלמי ובמזרח ירושלים", מסבירה אפרת. "סיפרנו לו שאנחנו חושבים על זה ורוצים לגאול בית. כמעט ואין מקרה שיהודי פרטי עושה דבר כזה. רוב פעולת גאולת הבתים מתבצעת על ידי עמותות, משום שרכישת בית באזור זה גוררת עמה הוצאות ענק, שכוללות הוצאות משפטיות ואחרות. אלו מעלות את מחיר הנכס הרבה מעבר לשווי הריאלי שלו".

(צילום: shutterstock)

סביב הבית, אותו ביקשו בני הזוג לגאול, התנהל תהליך שארך 40 שנה. "בעל הבית אמר שימכור וחזר בו, ומאז הוא כבר מת. אחר כך הגיעו הסכמי אוסלו, ואיתם קביעה של הרשות הפלסטינית כי אין למכור כלל בתים ברובע המוסלמי – ליהודים או לערבים, מפני החשש שמא יעז מישהו מהם למכור לבני עמנו. כך עברו שנים, עם עליות ומורדות, והבית – עדיין מחכה לגאולתו".

למה שמשפחה ערבית בכלל תרצה למכור בית ליהודים?

"צריך להבין, הרבה מהבתים ברובע המוסלמי הם במצב מוזנח מאוד, ובכל זאת – כאשר מוכרים אותם ליהודים, מקבלים עליהם סכום מכובד ביותר, הרבה מעבר לשווי שלהם. בנוסף, עמותת עטרת כהנים דואגת לנושא עד אחרון הפרטים, ויש להם מחויבות מלאה על כל עסקה שכזו".

אך גם בשלב זה לא התנהל תהליך המכירה בקלות. "מתי ביקש מאיתנו כבר בתחילת התהליך לא למכור את הבית שלנו, כדי שלא נמצא את עצמנו קרחים מכאן ומכאן. בעסקאות כאלה, אפשר גם לשלם סכום משמעותי ולגלות שנופלים בידי נוכלים. אנחנו, לעומת זאת, היינו נחושים בדעתנו לעשות את המהלך, והבנו שאין מנוס מלמכור את ביתנו כדי להשיג את הסכום הנדרש לקנייה. ידענו שאם העסקה תיפול – נוכל לקנות שוב בית משלנו במקום אחר. לגבי החשש מפני נוכלות, פנינו להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום, ועל סמך ניסיון העבר במקרים כאלה, הוא הבהיר לנו שלדעתו הסיכון שפוי".

מאיפה הכוח לקבל החלטה בעלת משקל כבד כל כך?

"הרב נבנצל, שהוא הרב שלנו, ליווה אותנו בכל התהליך הזה, תמך בנו ובירך אותנו. אגב, כאשר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל היה מבוגר מאוד, שאלו אותו מי יוכל לברך אנשים אחריו, והוא ענה 'לכו לרב נבנצל, ממנו אפשר לבקש ברכות'. הרב נבנצל הוא גם זה שביקש בזמנו ממתי דן לקחת על עצמו את תפקיד גאולת הבתים. יחד איתו פעל בנושא גם הרב שמחה קוק. לפני החתונה של מתי, ביקש ממנו הרב קוק שייתן הזמנות גם לשכניו הערבים שברובע המוסלמי. במהלך השנים קרה דבר מדהים, והוא שכל בתיהן של המשפחות להן חילק מתי הזמנות זכו לגאולה. 'חבל שלא הייתה לי אמונת חכמים לחלק מעטפות נוספות', אמר לנו מתי באחת הפעמים בהן שוחחנו איתו. זוהי עוצמתם של גדולי ישראל".

"יש התקדמות לא הגיונית, בואו עכשיו"

במהלך הדרך לרכישת המבנה, ידעו בני הזוג עליות ומורדות. "כאשר מתי התקשר לומר שהם הגיעו למבוי סתום והעסקה נפלה, היינו כבר אחרי מכירת הבית שלנו והבנו שעלינו לחפש דירה להשכרה", מתארת אפרת. "התחושות לא היו קלות, אך עדיין פיעמה בנו אמונה. בערב תשעה באב התקשר מתי שוב ואמר 'יש התקדמות לא הגיונית בתהליך, בואו עכשיו למשרד'. כמה שעות לפני הצום, בזמן שעליי לדאוג לארוחה לילדיי, עמדתי נבוכה לרגע, לא יודעת מה לעשות. אבל אז האירה לי ההבנה שדווקא ביום הזה, של האבל הגדול על ירושלים, יש לנו הזכות לעסוק בבנייתה. כשהגענו, שאל אותנו מתי 'מה אתם עושים בשמיים, שפתאום דברים משתנים שלא בדרך הטבע?'. עניתי לו 'ה' רוצה לראות שאנחנו עושים את המאמץ שלנו, ואז הוא עושה את שלו'. אנחנו הלכנו באמונה תמימה עם הרצון לגאול בית ולעשות עוד צעד בדרך לגאולה. ידענו שיכולות להיות תמורות במהלך הדרך, ובכל זאת בחרנו בה. והקב"ה – נראה שהוא לא יכול היה לעמוד מנגד".  

כמה שבועות לאחר מכן, הגיעו בני הזוג לחתום על חוזה הקנייה. "זה היה חוזה דליל, על בית שלא ראינו ולא נכנסנו אליו מעולם. אפילו את גודל המבנה רק שיערו, בין 95 ל-140 מטר, כשבפועל הגודל הקטן יותר הוא זה שהיה הנכון. אבל ברגע שנודע לנו שהוא שלנו, בכינו מאושר והתרגשות, על הזכות להשיב אותו לידיים יהודיות. בטקס קבלת המפתח זכינו לברך את ברכת 'הטוב והמטיב' והרגשנו פעמי משיח ממש".

למבנה, כך מסתבר, יש היסטוריה מכובדת. "הרב אליהו גוטמכר , תלמיד של רבי עקיבא איגר, קנה את החצר בסביבות שנת 1870. למרות שהוא עצמו מעולם לא זכה לעלות ארצה, הוא פעל להקמת בית מדרש במקום. אחרי פרעות תרפ"ט, בעקבות המצב הקשה והפחד הגדול ששרר במקום, משפחת הירשנזון, שניהלה את החצר, קיבלה היתר למכור אותו לערבים. ועכשיו – כמה שבועות לפני פרעות תשפ"ד – חזר הבית לידיים יהודיות. התחושה שלנו היא שיש כאן סגירת מעגל".

גאולה של בית אחד מרגישה כמו טיפה בים. זה באמת נראה לך שווה את כל המאמץ?

"עצם העובדה שיהודי אחד עובר לרובע המוסלמי שוברת את כל מי שנמצא שם. המלחמה שלהם היא מלחמת אל-אקצא. הם רוצים את ירושלים, וכאשר אנחנו באים ואומרים שהמקום הזה הוא שלנו, גם אם מדובר רק בבית אחד, הם מרגישים את זה חזק. יש לאמירה הזו עוצמה שמאירה למרחוק ונוגעת לעומק בהם ובנו. בסופו של דבר המציאות בשטח תבהיר למי המקום הזה באמת שייך. אחרי שאנחנו קנינו, הייתה התעוררות אצל יהודים נוספים שבאו ואמרו שהם רוצים לקנות, כך שיש למעשה אדוות רבות בשטח. בנוסף, זה אמנם בית אחד, אבל הוא עומד במיקום אסטרטגי על ראש ההר, מה שמאפשר לשים עליו עמדת שמירה ולשלוט על כל המדרון. אחרי הטבח הנורא שהיה, כולנו מבינים עד כמה נוכחות יהודית בכל מקום כזה היא חשובה".

מה לגבי עלויות הקנייה הגבוהות, הצלחתם לעמוד בהן?

"הצלחנו לקנות את הבית, אבל הוא במצב ירוד למדי, וזקוק לשיפוץ לפני שניכנס אליו. בינתיים, יש משפחה צעירה יותר שגרה במקום, למרות תנאי המגורים הקשים, כדי לשמור עליו מפני פלישה. באופן כללי, הוצאות קניית הבית היו במאת האחוזים עלינו, ויש הוצאות נוספות סביב העסקה שעמותת עטרת כהנים אחראית עליהן. מדובר בסכום כסף אדיר, ואנחנו נמצאים בימים אלה בעיצומו של קמפיין גיוס, כדי שנצליח להשיג אותו".

אך עם האמונה הגדולה שלה, אפרת לא יודעת נואש. "היה יהודי עשיר מקנדה בשם רייכמן שביקשו ממנו לתרום כסף לבניית ישיבה. הוא התייעץ עם הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שייעץ לו לתרום – אבל לא את כל הסכום. הרב הסביר לו שכדי לבנות דבר שיש בו קדושה, צריך זכויות של כמה שיותר אנשים. אז גם אנחנו מרגישים עכשיו שהקב"ה רוצה שעם ישראל יהיה שותף בדרך, ויסייע במצווה נדירה למדי, של גאולת בית והחזרת השכינה לירושלים. כפי שראינו סייעתא דשמיא עד עכשיו, אנחנו סמוכים ובטוחים שה' יצליח את דרכנו".

"אמא, איפה הקב"ה נמצא יותר?"

לא מזמן, לקחו בני הזוג את ילדיהם לביקור במשכנם העתידי. "אני הולכת שם איתם, ופתאום קולטת שאין חנייה קרובה ויש הרבה מאוד מדרגות לעלות. אני מכירה גם משפחה בת 14 ילדים המתגוררת ברובע המוסלמי במבנה קטן יותר מזה שאנחנו קנינו. בדרך הביתה, עברנו דרך שכונת רחביה, ואמרתי לבן שלי 'תראה, פה אנשים חיים באופן רגיל, עם חנייה ומעלית'. בתגובה ענה לי הבן 'אבל אמא, איפה הקב"ה נמצא יותר?'. מול המילים האלה שלו, נסתתמו טענותיי".

החלום שעלה זמן לא רב קודם קרם עור וגידים. "אנשים שואלים אותנו אם חלמנו על זה שנים, והאמת היא שהתחלנו לחשוב על זה רק שנה וחצי קודם", אומרת אפרת בהתרגשות. "עם זאת, היה לי במשך שנים חלום לגור בבית עתיק, היסטורי, שנמצא מול ישיבה. כל כך הרבה תפילות היו לי על זה. כאשר גאלנו את הבית, ושמעתי מבעלי שהוא שימש בעבר כבית מדרש, קיבלתי צמרמורת. איך הקב"ה מביא אותי לבית שמצד אחד אנחנו גואלים אותו מידי הנוכרים שמחזיקים בו, אבל הוא גם מקום של קדושה. ממש לידו עומדת ישיבת זילברמן, כך שגם זה התגשם. בכלל, במהלך הדרך ראינו כל כך הרבה ניסים – החל ממכירת הבית שלנו, שהלכה בקלות גם בזמן שהריביות היו גבוהות מהרגיל, וכלה בעובדה שהצלחנו לקנות את המבנה הזה".

לסיום, אומרת אפרת, "לא מזמן אמר לנו החתן שלנו דבר תורה יפה, על כך שבזכות השבת, ירושלים נגאלת. אנחנו כל כך מקפידים על שבת – אני עושה קניות כבר ביום שני, מבשלת ברביעי, ובחמישי השולחן כבר ערוך. אנחנו מקבלים שבת בפלג המנחה, כשבחורף זה לפעמים בשעה שלוש וחצי בצהריים! במהלך הסעודות חשוב לנו לשים דגש גדול על הפן הרוחני, ואנחנו נפרדים מן השבת בזמן רבנו תם. בשנה האחרונה בכל ערב שבת, בשעת הרצון המיוחדת הזו, היינו מתפללים על כך שנזכה לגאול בית, ופתאום חשבתי לעצמי – אולי זכות השבת היא זו שעמדה לנו. אני מרגישה שקיבלנו מתנה עצומה מה', שלא כל אחד זוכה לה."