"למה את מרגישה בודדה? אנחנו כל הזמן ביחד"

"אני מרגישה שאיציק לא רוצה להיות איתי בזוגיות. פשוט נוח לו שיש לו שותפה שמטפלת לו בילדים ומסדרת לו את הבית, אבל הוא לא רוצה בת זוג אמיתית. אני רק מציקה לו ומפריעה לו בעיסוקים שלו. בכל פעם שאני מנסה ליצור איתו קשר אמיתי, זה גורם לי להרגיש בודדה כל כך", התחילה טלי לדמוע.

"איך בודדה? אנחנו הולכים ביחד לעשות קניות, לאספות הורים, ואפילו שוטפים ומנקים ביחד את הבית. איך היא יכולה להרגיש בודדה? אני לא מרגיש בודד", התעצבן איציק.

"יש לו עולם משל עצמו, הוא לא משתף אותי במה שקורה לו, איך הוא מרגיש, ואני מרגישה שאין לו שום עניין בעולם שלי", ענתה טלי.

"אני לא יודע איך אני אמור לשתף יותר ממה שאני משתף. אני לא מבין, גם מה הבעיה שאני עסוק בתחביבים שלי? אם היו גם לה תחביבים והיא הייתה יודעת להעסיק את עצמה, היא לא הייתה מרגישה בודדה כל כך. אני לא מרגיש בודד. במקום להודות על מה שיש, היא מחפשת מה חסר, שתתחיל להודות על הטוב שיש, כמוני. באמת שטוב לי ואני מודה לקב"ה", הגיב איציק.

"הוא בכלל לא מבין אותי", טלי פרצה בבכי.

"בואו רגע נבין את כל עניין הבדידות והחיבור, ואולי זה יעזור לך, איציק, להבין טוב יותר את הצורך של טלי.

"הבדידות היא כאב שהקב"ה טבע בנו, על מנת שנחבור אחד לשני ונהיה ביחד".

"הוא לא מרגיש שום כאב, הוא כמו אבן", הפעם התפרצה טלי בכעס.

"כל אדם מרגיש כאב. העניין הוא איך הוא בוחר במהלך חייו להתייחס לתחושת הכאב הזו. הרבה פעמים, כשאנחנו חווים רגש שלילי, אנחנו בורחים ממנו ולא נותנים לו מקום. ממש כמו שאנחנו נוהגים בגוף שלנו – כשאנחנו מרגישים כאב פיזי, אנחנו מיד רצים לקחת משככי כאבים, במקום לשהות בכאב הזה. באותו אופן אנחנו מתמודדים עם כאבים נפשיים: אנחנו בורחים מהכאב.

"הבדידות היא כאב נפשי שאתה בחרת לברוח ממנו, וההתעלמות הזאת מכאב הבדידות מסייעת לך להמשיך להתנהג כרגיל, אף על פי שאתה פצוע.

"תדמיין פציעה פיזית ברגליים. אפשר להצליח להתעלם מהכאב על ידי לקיחת משכך כאבים. האם זה טוב להמשיך לרוץ עם רגל פצועה בעזרת משככי הכאבים?".

"לא, מה פתאום. את עושה לעצמך נזק לטווח ארוך", ענה איציק.

"כשמבינים שהקב"ה נתן לנו מתנה, את תחושת הכאב של הבדידות, אנחנו צריכים להתייחס אל זה כאל מקפצה. תחושת אי הנוחות הזו אמורה, בצורה מתוקנת, לעורר בנו רצון חזק ליצור קשר, להקים משפחה ולייצר חברים".

"אבל אני התחתנתי והקמתי משפחה, וגם יש לי חברים. מה הבעיה? זה אומר שהמנגנון שלי עובד פיקס", ענה איציק.

"כאב הבדידות החדש שנוצר לך בתוך הקשר, הוא כאב התלות. על מנת להצליח באמת לממש את התכלית האמיתית של הקשר, עליך לתת לכאב הזה מקום בנפש. לעומת זאת, כאשר מפרשים את הכאב הזה כתחושה שלילית, הנפש, כהגנה, מייצרת דיכוי של מנגנון חשוב מאוד לקשר, ממש כמו לדכא תאבון. הגוף מתחיל להרגיש כאילו הוא לא זקוק יותר לאוכל, ומשם הדרך להפרעת אכילה הוא מהיר ביותר.

"דווקא ההכרה בנזקקות והשהייה במקום הזה היא נקודה שתמשוך ותייצר בתוככם געגועים וכיסופים זה לזה. ככל שתאפשרו לעצמכם לחוות את תחושת החוסר, כך הקשר יהיה עם חיות גדולה יותר, וכך תחוו את האהבה בעוצמה גבוהה יותר".

"ואיך אני אמור לשנות את זה?", שאל איציק.

"השינוי שאתה צריך לעשות הוא להתחיל להרשות לעצמך להתחבר ולפגוש את תחושת הכאב הזאת של הבדידות. תנועת ההדחקה הזו לא בריאה לנפש, והיא גם גורמת לך להיות מנותק ולא להבין בכלל את הצורך הזה של טלי בשיתוף. בלי זה לא יוכל להיווצר ביניכם חיבור אמיתי.

"ברגע שתתחיל להיפתח לכאב של הבדידות, תאפשר לעצמך להרגיש את תחושת הנזקקות, ואז תוכל טלי להרגיש כמה היא משמעותית עבורך וכמה אתה משמעותי עבורה, וזה יאפשר חיבור וקשר זוגי אמיתי".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן