האם רק כשהחיים שלי יהיו רגועים, אוכל לבנות את האישיות של עצמי?

תכלית הבריאה כולה, מהגלקסיה הגדולה ביותר ועד החיידק הזעיר ביותר, היא אחת: שכל אחד ישפר את התכונות האישיות שלו. בדרך זו, יתרום לעולם וכך יידמה ויתחבר לבורא עולם. במילים אחרות, זו המטרה האישית של כל אחד: להיות אדם טוב ועם תכונות טובות. הגאון מווילנה מבהיר זאת היטב כאשר מכריז: "מהות חיי האדם היא שיפור מידותיו הטובות ואם לא, מה תכלית חייו?" (הגאון מווילנה, אבן שלמה, פרק 1,2).

כל אדם צריך שמטרתו בחיים תהיה לפתח תכונות טובות כמו שליטה ברוחו, ברגשותיו, בדחפים ובתשוקות שלו, שתהיה לו חמלה, אמפתיה, ענווה, רוגע, סבלנות, אמון באלוקים, וכן הלאה. כל זאת, בנוסף להבנה שעלינו לשרת את העולם ולא להיפך. עלינו לבחון, בכל שנה שחולפת, האם אנחנו טובים יותר. נוכל לראות את ההתקדמות שלנו, דווקא במחוות הקטנות.

כאשר מישהו ברכב צריך זכות קדימה, אני מאיץ, או נותן לו להיכנס לפני? כיצד אני מגיב כאשר מקדמים מישהו בעבודה, ולא אותי? אני מצליח לראות אותו זוהר, ולשמוח בחלקו? מה מערכת היחסים שלי עם האוכל? אני חושב לפני שאני אוכל? אני מודה לאלוקים, בכל ליבי, על המזון? כאשר אני מקבל ביקורת, האם אני נפגע או שמח על ההזדמנות לתקן את הטעות שלי? וכן הלאה.

היות שזהו יסוד מטרת הבריאה, נוכל לומר שהכל, אכן כל מה שקורה לנו ולעולם, בלי יוצא מן הכלל, סובב סביב זה: לבחון אותנו כדי שנשפר את התכונות האישיות שלנו. אנו נוהגים לחשוב שזה הפוך: עלי להיות רגוע כדי שאוכל להתמודד עם האתגרים השונים ביום-יום שלי. אך האמת היא שהאתגרים מופיעים כדי שאתאמץ להיות רגוע וכך אשפר את האישיות שלי. המשפחה שבה נולדנו, אם יש או אין לנו כסף, האדם אתו/ה מתחתנים, כל זה מתוכנן בקפידה כדי לאתגר ולשפר אותנו.

לדוגמא, אדם חסר סבלנות, קרוב לוודאי ימצא את עצמו נשוי לאישה רגישה מאוד, כדי שייאלץ לפתח את מידת הסבלנות; מי שחלש מבחינה רגשית, ייאלץ להתאמץ על מנת לפתח חוסן פנימי.

אם לבת הזוג שלי מצב רוח רע, אם הבוס רב איתי, אם יש בחוץ ילדים שצועקים ומפריעים לי – אלה מצבים שאלוקים יוצר כדי לעצב את האישיות שלי.

מעבר לכך, הכוכבים נוצרו, ללא ספק, כדי שנלמד להתפעל מהיצירה האלוקית; ובעלי חיים – כדי שנלמד מהתנהגותם וניבדל מהם.

אפשר ללמוד נאמנות מהציפורים, צניעות מהחתולים ומיושר הנמלים (תלמוד בבלי, עירובין, 100 ב'). הכי חשוב ללמוד שאנחנו שונים מהם, שלא רצוי שנתנהג באימפולסיביות כי אנחנו מסוגלים לחשוב לפני שפועלים.

נוכל להרחיק לכת ולומר שאין אפשרות למלא אחר רצון ה' או לקיים את מצוותיו אם לא נעבוד על התכונות שלנו. באותה מידה בה אדם ללא זרועות אינו יכול להניח תפילין, כך אדם ללא מידות טובות לא יוכל לקיים מצוות (הגאון מווילנה, אבן שלמה, 1:1).

גם ההיפך נכון. לכל חוקי תורה ומצוותיה מטרה לשפר אותנו כבני אדם. ההגבלות שלנו במזון ובמערכות יחסים; מה מותר ומה אסור לומר, למשל, אלה חוקים שקיימים על מנת שנפתח את יכולת השליטה העצמית. הכבוד להורים ולמבוגרים גם כן נוצר כדי שנפתח את התכונה של הכרת תודה. שבת ושנת שבתון, כדי שנפתח אמונה והתודעה שאלוקים הוא שמספק לנו פרנסה, גם כאשר אנחנו לא עובדים.

אפילו מצוות שלא רואים בהן תכלית, קיימות כדי שנפתח ענווה בקבלת רצון האל, גם בלי להבין אותן. כך, דרך עבודה על התכונות שלנו וקיום מצוות, אנו מגיעים ליעוד הסופי שהוא להתחבר לאלוקים ולהיטיב עם העולם. אך לפני שיוצאים לדרך, עלינו לשים לב למשהו: אנחנו לא מודעים למרבית המגרעות שלנו. אנחנו לא שמים לב כאשר מדברים בצורה בוטה ע אחרים או כאשר פועלים באנוכיות ורק חושבים על עצמנו. שמים לב למה טעון שיפור אצלנו רק כשאר יש אתגרים מולנו, מבקרים ומצביעים על המגרעות שלנו וכאשר יש קשיים במערכת יחסים ואנחנו מנתחים את המצב כדי לגלות מה קורה אצלנו.

לכן, נישואין חיוניים לשיפור אישי אצל כל אחד, והמשברים בהם יצביעו על המגרעות שלנו. לעיתים קרובות אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר בזוגיות, לא מוצאים פתרון עד שמבינים שנמצא אותו בשיפור ההתנהגות שלנו. אז רואים שישנם כוחות בתוכנו שעד לאותו רגע היו חבויים. שאנחנו מסוגלים לזהות טעויות, שתכונת הענווה היא הרבה מעבר למה שידענו ושנוכל להתקדם עוד; שלאהוב אדם משמע לא לצפות לתמורה.

הדרך שלנו במסלול לבנייה עצמית דומה לרכב הנוסע בלילה עם אורות דלוקים. אנחנו רואים לא רק מה שהפנסים מאירים אלא שככל שמתקדמים, הפנסים מאירים על אופק חדש ואנחנו מגלים כל פעם, שיש לנו את היכולת להתקדם הרבה מעבר לזה.

מתוך הספר "האדריכל", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.