מה קורה לאמונה כשהמציאות משתבשת?

אמונה הנה משאב רוחני משולל כל בסיס לוגי, ובכל זאת, כאנשים רציונליים, אנחנו מוצאים עצמנו מאמינים – ולא רק בדברים שקשורים בדת.

אנשים מאמינים שיום יבוא והם יזכו לפרי בטן, גם אם הממצאים הרפואיים מבשרים להם אחרת; אנשים מאמינים במה שהם פועלים ועושים, גם אם זה לא מקבל אישור מהסביבה; אנשים מאמינים שהטיפול התרופתי שהם נוטלים כרגע הוא זה אשר יביא להם ישועה; מאמינים שיום אחד יהיה שלום ביננו לבין שונאינו, או גרוע מכך – מאמינים שהאויבים שלנו חפצים בשלום עמנו.

לעיתים אנו נעזרים באמונה הלא רציונלית והנוגדת היגיון משום שהיא מטשטשת לנו את הבהירות המחשבתית ואת האחיזה במשאבים שכליים, ומאפשרת לנו "לרחף", להיות במעין מציאות מדומה שכל קשר בינה לבין המציאות הוא על בסיס אשלייתי בלבד. כמו שאומרים: "אנחנו מאמינים בני מאמינים". אבל הלכה למעשה, אנחנו ממשיכים להישען בעיקר על האמונה שלנו ביכולותינו אנו, או באלו שחשבנו שיש לאחרים סביבנו.

האמונה מתחילה להתהוות וללבוש צורה בדיוק באותם המקומות שבהם הסתיימו לנו כל ההסברים הרציונליים, בדיוק באותם המקומות שבהם אין לנו עוד יכולת להסביר לעצמנו בצורה הגיונית את מה שנוגד את ההיגיון.

ולא שזה רע, נהפוך הוא: זה חשוב ונצרך מאוד לכל מי שרוצה להביא עצמו לידי מימוש עצמי או להתמודד עם מה שיש למציאות כאן להציע.

אבל השאלה היא, מה קורה לאמונה הזו כשהמציאות מסביבי משתבשת? מה קורה כשאני מזהה שאין לי האמונה הנדרשת להכיל את האמת כפי שהיא באמת? כשאני נוחל אכזבה ממה שציפיתי וקיוויתי שיקרה? מה קורה אם הדברים שהאמנתי בהם עד כה פתאום מראים לי את ההיפך?

לצורך כך יש להבחין בין אמונה באמצעים חיצוניים וסביבתיים, הנתונים לשינויים ותנודות, לבין האמונה בבורא, שהוא אמת ויציב, ובשל כך מאפשר גם לאמונתי בו להיות יציבה ובלתי משתנה.

אמונה היא מעין משאב שעוזר לי לחיות את החיים ולהתמודד עם כל משבר אשר הם נושאים עמו, ובשל כך מתחייב שבמהותה היא תהיה מנותקת מהמציאות, ולא נשענת על בסיס שיכלי, רציונלי וקר – מה שמקנה לה את הכוח להתמודד נכון עם האמת הצרופה שצפה על פני המציאות.

כלומר, כדי שהאמונה שלי תוכל להכיל מציאות לא ריאלית הנוגדת את המציאות הריאלית, היא חייבת בעצמה להיות משהו שמעל למציאות ומנותק ממנה.

בשונה מהאמונה ביכולותי או במשאבים החיצוניים שנמצאים סביבי (אמצעים חומריים, כסף, עבודה או אנשים, כסף, עבודה), האמונה הבריאה שלשמה נבראה כל הבריאה מושתתת על הבורא, ומה שמאפיין אותה הוא שהיא במהותה רוחנית ומטאפיזית, מנותקת מכל הבנה שכלית המאפיינת הישרדות בעולם הזה.

לכן, גם כשהאמת לא מסתדרת לי עם ההיגיון, גם כאשר אנשים שהאמנתי בהם אכזבו אותי, גם כאשר אני עומד מול המציאות והיא לא מתיישבת לי עם הרציונל שבי וסוחטת אותי רגשית – אני יודע לשלוף מהכיס את האמונה בדבר הנכון.

מי שאין לו אמונה, לעולם לא יוכל להתמודד עם האמת, הגם שהיא תהיה כואבת או במיוחד ברגעיםשבהם היא תהיה כואבת ומשוללת כל היגיון בריא, וזאת מסיבה פשוטה, והיא שאם האמונה שהחזיק בה נשענה על גורמים חיצוניים שמסתדרים לו גם שכלית, הרי שברגע שהמציאות תטפח על פניו – והיא תטפח ותתפח, כי אין מציאות בהזמנה – אזי גם האמונה הרעועה שלו תיפול עמה.

מי שאין לו אמונה שהיא בלתי תלויה, לעולם לא יוכל להכיל את האמת האמיתית. הוא יעדיף להימנע ממפגש עמה, משום שזהו מפגש טעון מאוד, רגשית ומנטלית. זהו למעשה מפגש עם אמת השוברת לרסיסים כל מה שהוא חשב שהוא "אמת", ומאחר שהוא מאמין רק במה שמסתדר לו שכלית, הוא מוצא עצמו חסר כלים להכיל את אותם דברים הנוגדים את השכל.

אמונה כזו, שאני יצרתי לעצמי כי היא עוזרת לי להתמודד עם המציאות המרה, אמונה אשר מושתתת על קונספציות חסרות שחר, היא אמונה שלא מאפשרת לי לראות בצורה ברורה ובהירה את האמת. זה פועל גם לכיוון השני – מי שלא ביסס את אמונתו בבורא כראוי, יהיה לו קשה לראות את האמת בצורה ברורה ובהירה, מאחר שהיא תהיה לו קשה מידי להכלה. הוא יעדיף לא להעמיק בה ולחיות תחת "מציאות מדומה" ושקרית.

לכן אמונה שייכת לאנשי אמת. מי שמחזיק באמונה בדבר הנכון, הוא גם בעל יכולת לראות את האמת האמיתית, זו הנוגדת את ההיגיון והמצויה לעיתים מתחת לפני השטח.

הסיבה שרוב ההמון לוקה בראיית האמת, היא משום שהאמת האמיתית קשה לעיכול, והכלים השכליים לא מצליחים להכיל אותה. לכן מסתפק ההמון בהזנה של האמת המדומיינת. הפתרון מבחינתו היא להמשיך להאמין בתנאים הסביבתיים.

לכן, רק אמונה שלא נשענת על בסיס לוגי יכולה להכיל גם אמת המרסקת קווי חשיבה לוגיים ולא עומדת בקנה מידה אחד איתם.

מי שלא זיכך אמונתו בבורא, לא השכיל לפנות לה במקום בתודעתו הגם שרואה דברים הסותרים את ההיגיון ה"בריא" שלו, מי שעדין מתעקש להכיל את העולם הזה ואת שקורה בו במושגים שיכלים ינכס לעצמו את האמונה ה"פרטית" שלו, וימשיך לדבוק בה באובססיביות גם כשהמציאות מראה לו אחרת וכך ימנע עצמו מלראות באמת את האמת המצויה מתחת לפני השטח, מי שעושה כן הרי מה שהוא יזכה לבסוף זה לפגוש את "האמת המדומיינת", את הסיפור השקרי שסיפר לעצמו רק כי ידע בתת הכרתו שאין לו באמת משאב רוחני אמוני וכביר שיכול לעזור לו להכיל את מה שהמוח שלו לא מסוגל בשכלו הדל והמוגבל.

אדם כזה לא מסוגל להתמודד אל מול שבירת מיתוסים או קונספציות שמתנפצים לו מול העיניים, ולכן הוא מעדיף להשתית מחשבתו ואמונתו על אמת מזויפת, ולהאמין בה. עצם העובדה שהוא לא מסוגל לראות את האמת כפי שהיא, להתמודד עם האמת הכואבת, מוכיחה שחור על גבי לבן שהוא טרם בנה בתוכו את האמונה הנכונה, זו המותירה בקרבה מקום קטן ומוגבל לעצמו ומאידך משאירה חלל עצום רב וגדול לבורא.

החזקה באמונה כזו מאפשרת להכיל כל אמת, גם הקשה שבהן, גם זו שלא מתיישבת לי היטב בעולמי השכלי.

היא גם מאפשרת לי לא לחיות באשליות או באמת מדומה.

ולכן ישנו קשר ישיר בין אמת לאמונה.

היכולת שלי להאמין בכוח עליון ונשגב הרבה יותר ממני, היכולת להתבטל בפניו לשים בפרופורציה את כל מה שאני חושב שאני מכיר מבין ויודע עוזרת לי גם לראות בצורה נכונה ובהירה יותר את האמת כי אני כבר לא מפחד לפגוש בשום אמת גם זו הסותרת כל היגיון או תפיסה בריאים שלי.

אמת עוברת דרך מי שמאמין, ומי שמאמין רואה את האמת כפי שהיא באמת.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך.