אי אפשר בחיים רק להתעלות. גם הירידה היא לימוד מוכרח

פעם היו מצויים בשווקים כל מיני בעלי מלאכה. גם בירושלים היה שוק שלם של סתתי אבן, שסיתתו אבנים עם פטיש. שאלו פעם אדם כזה מה הוא עושה, והוא ענה: "כמו שאתם רואים, אני מסתת אבן". בן אדם אחר ענה על אותה שאלה בצורה אחרת: "אני מתפרנס, עושה מלאכתי כדי לפרנס את בני ביתי". אבל אדם שלישי ענה תשובה אחרת: "אני בונה עוד בית בירושלים, בית שיהיה משכן לשכינה!". כולם צודקים, אבל כל אחד פועל מתחושת שליחות אחרת, וממילא, אף על פי שהתוצאה דומה, הכוונה שלהם אחרת לגמרי, וכידוע, הכוונה נותנת אמונה.

מה אנחנו, אנחנו רק בני אדם. אנחנו חיים ועובדים, כמו כולם. רוצים טוב עבור ילדינו. לכן אנחנו דואגים להם, בכל מיני סוגים של השתדלות, בין בפעולות הקטנות (להכין להם סנדוויץ' בבוקר ולסדר להם את התיק על הגב), ובין בפעולות הגדולות יותר, של עצות והדרכות. הכל נובע מרצון טהור מאוד, להיטיב איתם, להגן עליהם מרוחות הסערה שבחוץ ולגרום להם לחיות חיים מאושרים, חיי אמונה ותורה. הרי לא נוכל באמת ללוות אותם 24 שעות כל יום, אבל אם נעזור להם לפתח מנגנון פנימי של יעדים רוחניים ברורים, יהיה להם כוח לתכנן ולהשקיע את עתידם בשמחה, לייצר פילטרים מפיתויים והסחות דעת, להרבות בלימוד ובהשקעה נכונה. זה מה שאנחנו מנסים לעשות.

לכן אנחנו מנסים לתת להם עצות טובות, לטובתם, לחסוך להם את שכר הלימוד היקר של למידה מטעויות, לגרום להם לעשות בחירות טובות יותר. אבל גיל ההתבגרות הוא גיל קשה, ולפעמים הילדים, משום מה, במקום להודות לנו בעיניים נוצצות על העצות הנפלאות שלנו, בוחרים להתעלם מהן או אפילו לזלזל בהן. זה מתסכל מאוד, אבל זה מחייב אותנו לחזור לכוונה האמיתית שלנו, ולהבין שלפעמים זה מחייב להרפות, ולהתכונן גם לנפילות.

שלושה דברים למדתי מאופניים: אם קשה לך – אתה כנראה נמצא בעליה. אם קל לך, אתה כנראה בירידה. ואם עומדים במקום – נופלים (כך שמעתי בשם הרב יעקב פרידמן שליט"א). רציתי להתמקד בלימוד האחרון, שמצב סטטי הוא בעייתי. זה יסוד חזק בחיים, והוא מיוצג כבר בדופק שלנו. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק". יצא לכם פעם לראות גרף של א'ק'ג'? יש בגרף עליות וירידות, "רָצוֹא וָשׁוֹב". אם הקו ישר, אנחנו בבעיה. הירידות והעליות הם קו החיים. ימי אהבה ורצון, לצד ימים קשים. מצבי התעלות ומצבי נפילות. אי אפשר בחיים רק להתעלות. החיים הם מאבק בלתי פוסק, אם נרצה או לא, וגם הירידה היא לימוד מוכרח, וחלק מהחיים.

אסור להתייאש מהנפילות של גיל ההתבגרות. הפער הזה בין הרצוי למצוי אצל ילדינו, הוא בלתי נמנע. גם הפער הזה בין הרצוי למצוי בתגובות שלנו הוא בלתי נמנע. ובכל זאת - אסור להתייאש. קוראים לזה לגדול. קוראים לזה לחיות. זו הדרך, וכשמבינים את זה, מקבלים כוחות לשאת את הקושי, ולהתחבר להקשר הרחב של שליחותנו בעולם. המסע הזה אינו גרף לינארי עולה, אלא גרף עולה ויורד. "עם ישראל חי", וזו דרכנו לעשות השתדלות להעביר את הלפיד לדור הבא, באהבה ובשמחה, בכוונה ובאמונה.