הצלת נפשות: זאת הסיבה שהרב שתה יין ביום הכיפורים

אנחנו מצויים עדיין, לצערנו, באמצע מלחמה. יהודים נלחמים באויב המרושע מדרום ומצפון, יומם ולילה. מובן שגם בשבת נלחמים, כדי להציל נפשות. אך צריכים לזכור שלא רק מלחמה בטנקים וברובים מצילה נפשות, אלא גם כל סוג של סיוע.

ההלכה היא שכשיש עניין של פיקוח נפש, "הנשאל הרי זה מגונה": אסור להתעכב ולשאול אם זה "באמת" פיקוח  נפש או רק "אולי". קודם כל עושים מה שאפשר. כאשר אדם מתעלף ח"ו, קודם כל מזמינים אמבולנס, ואחר כך שואלים אם הוא בסכנה. וכך הלאה.

כיוון שב"ה, בשגרה פוגשים פחות ענייני פיקוח נפש, לא תמיד ישנה מודעות לדבר. כאשר שאלו את הרב מבריסק מדוע הוא מקל לאנשים ששואלים אותו האם לצום, השיב: אני לא מקל, אני מחמיר בפיקוח נפש.

לפני למעלה ממאה שנים היתה מגפה מסוכנת במדינת ליטא. באותו זמן הכריזו הרופאים שהצום סכנה הוא, הגוף צריך להיות חזק ומוזן כדי שמערכת החיסון תוכל להתמודד עם סכנת המגפה. יום הכיפורים מתקרב, וליהודים היה קשה לעכל זאת. לא לצום ביום הקדוש בגלל שאולי נידבק במגפה? אך זו חשיבה לא נכונה: אפילו אם אתה יכול להתמודד עם מחלה, אולי אבא שלך, שהוא יהודי מבוגר, יידבק ממך, חלילה? לצום כאשר הרופא אומר לא לצום, זו לא "חומרא" – זו "קולא" באיסור החמור של פיקוח נפש.

וכך, באותה שנה, לאחר תפילת שחרית של יום הכיפורים, עלה הגאון הצעיר רבי ישראל סלנטר לבימת בית הכנסת של קובנא, לעיני המון תלמידי חכמים זקנים ואנשי מעשה, קידש על היין, אכל מזונות ודרש מכל יושבי בית הכנסת להצטרף אליו. כך נראית מצווה של שמירה על חייהם של ישראל!

בשנת תרע"ט, לאחר פוגרום שנערך ביהודי אוקראינה, עלה רבי משה קרליץ על הבימה בעיצומה של תפילת השבת, ודרש מהמתפללים ללכת לביתם ולשוב עם כסף לעזרה למשפחות הנפגעים, שהיתה דחופה באותו רגע. אחיו, החזון אי"ש, הצדיק את מעשהו זה, משום שזו היתה הדרך הטובה ביותר לגייס את מקסימום העזרה באותו הזמן.

הרב יחיאל יעקב ויינברג, מספר שכאשר שהה בגטו ורשא, מחמת רוב הצרות והאסונות הנוראים שהושתו על היהודים, נעשתה מצוות פיקוח נפש זולה, חלילה, בעיני חלק מהאנשים. אבל הוא לא יכל לסבול זאת. שבת אחת שכבו שני יהודים ביציאה מבית הכנסת במצב קשה מאד, כנראה מהיעדר אוכל. הרב ויינברג רץ לביתו, הוציא את כל הכסף שהיה לו, עמד בפתח בית הכנסת ואמר: יהודים, אל תמשיכו, תנו להם עזרה ואני משלם. כך הוא ניסה להחדיר פרופורציות מתאימות. פיקוח נפש דוחה שבת, וכל דבר שמביא עזרה להצלת נפשות, הוא חובה.

מעניין, שסכנת המרת דת נחשבה אצל הפוסקים גם היא לפיקוח נפש. מעשה באדם שבתו נחטפה על ידי נוצרים שאספו ילדות למנזר, ורבני העיר הורו לו שמותר לחלל שבת ולרדוף אחריהם כדי להצילה, כי על ידי זה תזכה לשמור הרבה שבתות.