מיכאל לא הוציא הגה מפיו מרוב תדהמה

לדיון משפחתי

כבר מרחוק ראה מיכאל את הטרמפיסט שעומד בצד הדרך ומנסה בייאוש לעצור מכונית. אף אחד לא עצר לו, ואת האמת, גם לו לא התחשק לעצור ולהעלות טרמפיסט לרכבו. הוא תכנן לעשות בזמן הנהיגה כמה שיחות עסקיות חשובות וסודיות, שהוא לא יכול לעשות בשום אופן בנוכחות זרים, כיוון שמדובר בתוכניות שלעת עתה השתיקה יפה להן.

זה היה יום חם במיוחד, עם לחות ישראלית של ימי הקיץ, והמצפון של מיכאל לא היה פראייר. "אין לי לב להשאיר אדם בצד הדרך", חשב לעצמו, ובהחלטה של רגע עצר בצד והעלה את הטרמפיסט.

הטרמפיסט היה אדם קליל ומעניין, ובין השניים התפתחה שיחה טובה ממש. הדרך הארוכה הרגישה קצרה ומהירה.

כעשרה קילומטרים לקראת הכניסה לעיר, הגיעה המכונית לכביש צר ומפותל, ונחסמה על ידי משאית כבדה, שנסעה לאיטה בנתיב היחיד שפנה לכיוון הנסיעה. מאחורי המכונית נוצרה לאט-לאט שיירה של רכבים, ומיכאל קיווה שנהג המשאית יואיל בטובו לרדת קצת לשוליים באיזשהו שלב, כדי לאפשר לטור המכוניות לעקוף אותו, אך תקוותו היתה לשווא. המשאית המשיכה לזחול באיטיות באמצע הכביש, וכל הצפירות מאחוריה לא הועילו.

מיכאל נאנח. הקו הלבן שהפריד בין הנתיב שלהם לנתיב הנגדי שממול התארך עוד ועוד, והראה לו באופן שאינו משתמע לשני פנים, שכאן אסור לעקוף. מיכאל הבחין שבנתיב מולו בקושי עוברות מכוניות. במחשבה של רגע פנה לפתע שמאלה, לחץ על דוושת הגז, וכבר חזר לנתיב הימני, כשהוא מתרחק במהירות מהמשאית האיטית.

כשהגיעו לעיר והטרמפיסט הנחמד ירד, נחתה על מיכאל ההפתעה הגדולה. תעודת שוטר הופיעה לפתע בידו של הטרמפיסט, והוא החל, בלי להניד עפעף, לרשום למיכאל דו"ח על עבירת התנועה החמורה שביצע – עקיפה בפס לבן.

מיכאל לא הוציא הגה מפיו מרוב תדהמה. רק מאוחר יותר, כשהתאושש מעט מההלם, הגיע הזעם. "איזו כפיות טובה!", אמר לאשתו כשסיפר לה את אשר אירע. "אני מודה שעל כזה דבר מגיע דו"ח, אבל איך הוא יכול היה לתת לי אותו?! לקחתי אותו טרמפ, על אף שלא היה לי נוח לעשות זאת. פשוט ריחמתי עליו, ורציתי לעזור לו. מי יודע כמה זמן הוא היה מחכה בחום בצדי הדרך אם לא הייתי עוצר לו. אני עשיתי לו טובה, והוא ניצל את זה. איך בן אדם מסוגל להתנהג בכזו כפיות טובה?!".

האם מיכאל צודק?

תשובה

המטרה של כתיבת דו"חות היא למנוע סיכון מבני אדם. לכן אם מדובר בעבירה שאכן מסכנת חיים, נראה כי לשוטר אסור להתעלם מכך. גם אבא מייסר את בנו כשצריך, ואין בכך משום חוסר בהכרת הטוב. גם אם מדובר בטרמפיסט שאינו שוטר, ראוי שיתלונן למשטרה על נהג זה, הנוסע תוך סיכון חיי אדם. מספרים כי פעם בא אדם אחד לסטייפלר זצ"ל, וביקש ממנו ברכה להצלחה במשפט על עבירת תנועה שעשה. אמר לו הסטייפלר: "אינך מתבייש? יש לך גדר של רוצח, ואתה עוד מבקש לזכות במשפט?".

אם לא מדובר בסיכון חיים, אלא, למשל, בנהג אשר נכנס עם רכבו למקום אסור באופן שלא סיכן אף אחד אחר, נראה כי ראוי היה שמשום הכרת הטוב, ימיר השוטר את הקנס באזהרה.

אם השוטר החליט שצריך לתת דו"ח, היה עליו לתת אותו מיד, ולא לחכות שהנהג יסיע אותו קודם למחוז חפצו. עצם העובדה כי השוטר נהנה והגיע עד למחוז חפצו נותנת טעם גדול לפגם בהתנהגותו. אך ניתן לדון את השוטר לכף זכות, כי עצם העובדה שהדו"ח לא ניתן מיד, היה אולי כיוון שהוא התלבט כל הדרך אם להקל בחומרת העונש או לא, ורק לבסוף החליט שיש להחמיר בעונש.

נביא סיפור אמיתי שקרה: יעקב העיף מבט על מד המהירות של רכבו לפני שנאלץ להאט ולעצור, בהוראת השוטר, בשולי הכביש. המחוג הראה 140 קמ"ש, וזאת באזור המתיר 80 קמ"ש בלבד! השוטר יצא מהניידת וצעד לכיוונו כשהפנקס בידו. יעקב לא האמין למראה עיניו, זה היה שלמה כהן, שגר ברחוב הסמוך, ולעיתים מתפלל בשבת יחד אתו בבית הכנסת השכונתי.

יעקב ניסה את מזלו מול שלמה, נתן תירוצים שונים והסביר את עצמו, אך שלמה שמר על ארשת פנים קשוחה. הוא כתב וכתב, ולבסוף הגיש ליעקב פיסת נייר מקופלת. יעקב לא הבין, "רגע, זה קנס או לא?". הוא התחיל לקרוא: "יעקב היקר, לפני שנים אחדות היתה לי בת. היא היתה בת שש כאשר נהרגה על ידי רכב עוקף חוק. ניחשת נכון – זה היה נהג אשר נסע במהירות רבה. הוא קיבל קנס ושלושה חודשי מאסר. זה הכול. אחר כך הוא יצא לחופשי. חופשי לחבק את הילדות שלו, את כל שלוש הילדות שלו.

"לי היתה רק בת אחת, אבל כדי לחבק אותה שוב, עלי להמתין עד שניפגש בשמיים. היה זהיר, יעקב, נשאר לי רק בן אחד".

תרגיל שבועי למשפחה

נקפיד לשמור על כללי התעבורה והזהירות בדרכים, ונכוון שבכך אנו מקיימים מצוות "ונשמרתם לנפשותיכם". בנוסף, נשתדל לדון לכף זכות את הסובבים אותנו.

מתוך הספר "חובת האדם בעולמו - סוגיות במוסר ובמידות". לרכישת ספרי הסדרה היכנסו להידברות שופס או חייגו 073-222-1250