מהי בכלל אמת, ואיך מוצאים אותה? השאלה של גדולי הפילוסופים

בפגישותי הפילוסופיות מצאתי שגם פילוסופים מתאמצים למצוא תשובות.

למדתי, שבמהלך ההיסטוריה היו דתות ודעות רבות שהתחקו אחר האמת בתשובות על השאלות הבסיסיות. לדוגמה, במצרים העתיקה האמינו שמאחר שהשמש שולטת בכול, חייבים לנהוג בה כבוד.

דוגמה נוספת אפשר למצוא במיתולוגיה של צפון אירופה: בתקופה הוויקינגית עקבו אנשי תרבות זו אחר תופעות טבע, כגון פרחים ופירות הצומחים בשדות, וביקשו לתת להן משמעות. לשם כך הם ייחסו את התופעות לדמות ששמה "תור". התיאוריה שפיתחו הוויקינגים היא שהאליל "תור" נוהג לחצות את השמיים מצד לצד במרכבה המובלת על ידי זוג תיישים, כשהוא מניף את פטישו באוויר, וכך נוצרים רעמים שגורמים לירידת גשמים, וזה מה שגורם לגדילת הצמחים.

בהתבסס על מיתוס זה החלה החברה להאמין ב"תור" וראתה בו דמות חיובית ובעלת יכולת השולטת על הגשם ועל תנובת שדות נורבגיה. בשל מעשיו אלו של התור הוא היה ראוי בעיניהם לקורבנות, והם אכן הקריבו אותם לכבודו. אם נתבונן, נמצא שתרבות הוויקינג חיפשה הסבר לתופעות הטבע שבהן צפתה, ושאלה: מדוע ואיך צומחים הצמחים? כדי לענות על כך היא פיתחה את המיתוס האמור. אכן, מישהו המציא ופיתח את סיפורו של "תור", ובמשך זמן רב מצאה החברה סיפוק בהסבר זה והפסיקה להתייסר בשאלה זו, מאחר שכבר הייתה לה תשובה.

גדול מבקרי המיתוסים היה הפילוסוף שֶנוֹפַנֶס, שנולד בשנת 570 לפנה"ס. הוא גילה שכל תרבות יצרה אלים בהתאם למראה אנשיה. לדוגמה: באפריקה האלים היו כהי עור, באירופה הם היו לבנים, בסקנדינביה – בלונדינים, וכן הלאה.

עובדה זו מוכיחה שהמיתוסים אינם אלא רעיונות פרי דמיונם של אנשים, שהרי הם המציאו אלילוּת בהתאם לחוויותיהם, כי לא הכירו משהו אחר. ברור שתשובות כאלה אינן מספקות את מי שמחפש את האמת. גם אם הן מניחות במעט את הדעת של חלק מהחברה, אין בכך הוכחה שהן כנות ואמיתיות.

כדי למצוא פתרון לאמת האבסולוטית חיפש המדע, לאורך כל ההיסטוריה המודרנית, תשובות די ברורות שמסוגלות לפענח חלק מתעלומות העולם. כדי למנוע המצאות היפותטיות, החליטו לקבל רק את מה שניתן להוכיח, אף שהיו גם מסקנות מדעיות שהופרכו דור אחד לאחר שנקבעו. זה קרה מפני שרבות מהמסקנות המדעיות לא הוסקו אך ורק בהוכחות טהורות כי אם גם בפרשנות של המדען, שמטבעו האנושי היה עשוי לטעות.

לדוגמה: במאה ה-19 סברו הכול שהיקום מלא בחומר ששמו "אֶתֶר" ובאמצעותו מתרחשת הולכת האור. בימינו רעיון זה נדחה על הסף ואף נחשב לשטות. באותה מידה ברור שרבות מהתפיסות הנחשבות בימינו אמיתיות, עשויות להיפסל מחר. מתוך חקר מאובנים ידוע לנו על קיומם של בעלי חיים קדמוניים, אך איננו יכולים להיות בטוחים שצבעם היה ירוק דווקא. אמנם הארכיאולוגים מסיקים מסקנות וקובעים מה היה צבעם של בעלי החיים הקדמוניים, מה היה אורך צווארם וממה הם ניזונו, אולם כל זה אינו ודאי, וייתכן בהחלט שמחר יהיו מסקנות אחרות. במילים אחרות: המדע אינו אמת אבסולוטית.

אם כן, מהי הגדרת האמת?

מהי אמת? כיצד יש להגדיר אותה, והאם נוכל לומר שתשובה מסוימת היא אמת אבסולוטית?

היום קיים זרם פלורליסטי הטוען שאין אמת אחת בלבד אלא כל אדם רשאי ליצור אמת משלו, אף שקיימת בכל זאת אמת יחסית. למעשה, אף שיש אמת יחסית, כגון אנשים שנחשבים יפים בעיני אלה ואילו בעיני אחרים נחשבים למכוערים, עדיין הגיוני להאמין שיש גם אמת מוחלטת. לדוגמה: האם יש אלוקים? על שאלה זו יש תשובה אחת בלבד: כן או לא. לא הגיוני לומר שהוא קיים בשבילי ולא בשבילך. מתוך נוחות מסוימת, רבים טוענים שגם אפשרות זו קיימת, אך אנשים אלה אינם אובייקטיביים ואי אפשר לומר שחשיבתם אינה משוחדת, שכן אלמלא זאת, בלי ספק, הם היו מגיעים לאמת. למעשה הם מעדיפים להאמין במה שנוח יותר; לחלק מהאנשים "כדאי" שיהיה אלוקים, ואילו לאחרים זה "לא כדאי", כי זה עלול להפריע להם ביישום רעיונותיהם ובהגשמת תוכניותיהם.

אפשר אפוא לסכם במשל את הגדרת האמת ואת הדרך להשיגה: לו יצויר שמזדמן לך לצפות במשפט של אדם שנאשם על שפרץ לבית בשכונת יוקרה, כיוון נשק לעבר יושבי הבית, וכך הצליח חברו השודד לרוקן ארון מלא תכשיטים. השוד הסתיים בלי פצועים או הרוגים. השודדים הצליחו להימלט, מותירים מאחוריהם משפחה שעברה טראומה קשה ונפגעה נפשית. השופטים בבית המשפט מנסים לברר ולקבוע מיהו האיש שעומד מאחורי השוד ומואשם בתכנונו, ולמי יש לייחס את עיקר המעשה. במילים אחרות, על בית המשפט לחפש ולהוציא את האמת לאור. כיצד הוא עושה זאת? ראשית יש לבסס באמצעות ראיות את הקביעה שבוצע הפשע, ולאחר מכן יש לקוות שהסיפור כולו יצביע על החשוד. ואולם עלינו לדעת מהם הדברים המקובלים על בית המשפט כהצגת ראיה, וזו משימה קשה יותר. יש בחברה כמה דרכים מקובלות להוכחת האמת. הדרך האחת היא הדרך המדעית. המדען מניח הנחה מסוימת ועליה בונה תאוריה. את התאוריה הוא מנסה להוכיח על ידי הצגת חישובים מתמטיים, על ידי ניסוי וצפייה ועוד. אם אכן המדען מצליח להוכיח את התאוריה שלו, נמצא שהוא צודק. ואולם רק אנשים שראו במו עיניהם את תהליך הניסוי וההוכחה יודעים בוודאות שזו אמת. דרך נוספת להוכיח דברים היא עדות. האנשים שצפו בתופעה במו עיניהם יכולים לשמש עדות לאמיתות הדבר.

במשפט שלנו התהליך דומה. ישנם עדים שנכחו בזמן השוד. אחד מהם מעיד שראה את החשוד יוצא דרך הפתח האחורי של הבית. השני מוסיף שבאותה עת ראה ליד הבית מכונית חונה ועליה לוחית זיהוי שבה שם עיר מגוריו של החשוד, ונוסף על כך המשפחה מצביעה על החשוד שחדר לביתה ומזהה אותו. למרות זאת, בית המשפט עדיין אינו משוכנע לגמרי. הרי בני המשפחה שוחחו ביניהם לפני שנתנו עדותם, וייתכן שתיאמו ביניהם את עמדותיהם, וממילא ייתכן שעדותם מגמתית ושקרית. ואולם אם יבואו עשרה אנשים שקודם לכן לא הכירו איש את רעהו ולא החליפו מידע ביניהם, ויעידו על השוד, וגרסתם תהיה אחידה בלא שום סתירות, אזי בית המשפט יהיה סמוך ובטוח בצדקת הדברים.

אין ספק, שכל אדם שישמע עשרה עדים שקודם לכן לא הכירו זה את זה, מתארים את אותו האירוע באותו אופן בדיוק, ייווכח שהאירוע שהם מתארים היה באמת. נוכל אפוא לסכם, שאמת היא מה שאנו חווים באופן אישי או מה שמתואר בפרטי פרטים, בלי סתירות, בפי מספר גדול של אנשים שלא הייתה להם אפשרות להמציא סיפור במשותף.

אותו הדבר אפשר לומר לגבי קהילה שלמה שמספרת את אותו הסיפור על אירוע כלשהו, על כל פרטיו, בלא שום סתירות. במקרה כזה ודאי אי אפשר לומר שאת כל הסיפור הם בדו מלבם. אי אפשר שאלפי ורבבות אנשים יבדו מליבם את אותו הסיפור.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.