פרשת שמיני
רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת שמיני: שתפו משפחה וחברים
רבינו בחיי בביאור קצר שנוגע לחיי היומיום של כל אחד ואחת מאיתנו. והפעם: פרשת שמיני
- אמיתי חניה
- כ"ה אדר ב' התשפ"ד
(איור: shutterstock)"כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא י"א, מ"ד).
בפסוק זה ישנה כפילות: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" – מדוע?
רבינו בחיי מסביר מהי הקדושה המוזכרת כאן:
"והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. הקדושה הזאת לישראל יותר משאר האומות אינה אלא במעשה התורה והמצות".
קדושת עם ישראל מתבטאת בתורה ובמצוות, בניגוד לגויים שאינם מחויבים בקיומן. אם כן, כוח התורה וקיום המצוות מעניקים לנו קדושה מיוחדת. כיצד?
ראשית יש להבין כי בני אדם מורכבים מתאוות ויצרים, והם אלה שמושכים את האדם לפעול עד שמתגברים על השכל. באמצעות התורה והמצוות ניתן להכניע את אותם דחפים, ולהגביר את כוח השכל.
תאוות מול שכל
ומדוע התאוות כל כך חזקות, עד שלעיתים מצליחות להשפיע על האדם יותר מהשכל?
רבינו בחיי מציין שתי סיבות:
1. התאווה קודמת לשכל - "וידוע כי התאווה חזקה בטבעה והנה היא באדם קודמת לשכלו, כי התאווה מוטבעת בו מתחילת נעוריו שהוא נמשך אחר ההנאות הגשמיות ועמהן הוא הולך וגדל, עד שהיא מתגברת על השכל אשר בשבילו נוצר האדם".
2. לתאווה יש "עוזרים" שמעודדים אותה (גשמי), לעומת השכל שנגזר מהעולם העליון (רוחני) והוא מתמודד לבדו מול התאוות - "ועוד שהתאווה מחוברת מכוחות הטבעים ומן היסודות, ויש לה מחזיקים ועוזרים הרבה, והם המאכלים ושאר התאוות הגשמיות, והשכל שהוא עצם רוחני והוא נגזר מן העולם העליון הוא נכרי בעולם הגופות העבים והגסים, ומפני שהוא נכרי אין לו מחזיק ועוזר אלא הכל כנגדו.
אם כן, לא פלא שלתאוות יש כוח להתגבר על השכל. ומה הפתרון?
מסביר רבינו בחיי:
"ולפיכך הוצרך האדם אל התורה והמצוות לחזק כח השכל ולהחליש כח התאוות, ומפני זה נצטוינו במצות המאכלים האסורים ובמצות העריות ובמצות התפלה והתענית והצדקה וגמילות חסדים שכולן להחליש כח התאוה.
כעת נוכל להבין טוב יותר את פשר הכפילות בפסוק:
"והתקדשתם" – קדושה שנובעת מעצם קיום מצוות.
"והייתם קדושים" – לאחר שקיימתם את המצוות, התוצאה היא קדושה. האדם מתעלה מרמת הגשמיות והתאוות, ומצליח להגביר את כוח השכל.
"וזהו שאמרו רז"ל בספרי, והתקדשתם זו קדושת מצוה, ואחר כך והייתם קדושים. והכוונה במאמר הזה כי על ידי המצוות יחליש כח התאוות, ויתגבר כח השכל שבשבילו נברא האדם".