טור דעה: האם יש עתיד ללאומיות החילונית השמרנית?

אליהו יוסיאן פרץ לתודעה לאחר שמחת תורה תשפ"ד. המבטא האיראני המקורי גרם לכך שלא היה כמעט אדם במדינה שלא הקשיב לדעות הברורות שהאיש הציג, ומטבעות הלשון שטבע לא יצאו משימוש מאז. השומעים לא בהכרח השתכנעו מדעותיו, אך דבריו העניקו אומץ לאנשים שחושבים כמוהו לומר זאת בפה מלא.

יוסיאן שימש כפנים של תופעה, אך הוא לחלוטין לא היחיד. בשנים האחרונות קמה לתחייה תפיסת הלאומיות החילונית, לאחר עשרות שנות נסיגה איטית למחוזות הליברליות המערבית. הטבח בשמחת תורה נתן דחיפה גדולה לתפיסה הזו: הכרה במציאות הביטחונית, תוך הבנה שרעיונות שלום שונים שנוסו על ידי המדינה היו כישלון מהרגע הראשון.

אליהו יוסיאן (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

במידה מסוימת מדובר בניסיון להחזיר את הגלגל אחורה, אל תפיסתה הביטחונית של מדינת ישראל ב-40 שנותיה הראשונות. זאת מתוך הבנה שהתרבות המערבית, שמדינת ישראל היא חלק ממנה, הושפעה מטרנדים תרבותיים שהחלישו את יסודות החברה ואת יכולותיה להתמודד עם איומים חיצוניים ופנימיים.

התפיסה החדשה אומנם מביאה איתה משב מרענן של כבוד יחסי לסמלים דתיים, מתוך הבנה כי יש ערך לכיבוד מקורות האומה, אך ללא מחויבות בהכרח לקיומם, וזאת בשונה מסמלים לאומיים להם ניתן ערך רב יותר. כך שלתפיסה זו אין בעיה עם פתיחת חנויות בשבת, או מכירת בשר טרף, אך היא רואה חובה בסגירת חנות שתמכור דגל אש"ף.

הגם שמדובר בשינוי חשוב לטובה בשיח הציבורי, אין מנוס מלומר את האמת כהווייתה: אין עתיד ללאומיות חילונית. חילוני שמרן הוא בעצם ליברלי מפגר – לא במשמעות של מילת גנאי חלילה, אלא מפגר באופן מילולי, מפגר אחרי הליברל הפרוגרסיבי במספר שנים. את התפיסה שהליברליות המערבית מציגה כיום – החילוני השמרן יציג בעוד 10-15 שנים.

כל זאת מסיבה פשוטה: הלאומיות החילונית התנתקה ממקור כוחה האמיתי של האומה – תורתנו הקדושה. היא בעצם נמצאת במסלול התרחקות; יש דברים שרגשית עדיין קשה לה לקבל, אבל הזמן יעשה את שלו.

הדור של מייסדי המדינה בעט אומנם במסורת אבותינו, אך רגשותיו הלאומיים עוד ניזונו ממנה. חלקם עוד למדו בתלמוד תורה ובישיבה, ואלו שלא – אבותיהם או סבותיהם עברו את כור ההיתוך הזה. לבבם היה עדיין מלא ברגש לאומי חם, כי הם הרגישו נבדלים מן הגויים במידה מסוימת. רבים מבני אותו דור היו מזדעזעים לחשוב שנכדיהם יתחתנו עם לא יהודיות, חלקם השתדלו לאכול כשר ועשו קידוש בשבת. אומנם הם חלמו להיות ככל העמים, אבל לחלום היו גבולות, וממילא להתבטלות שלהם בפני העמים גם היו גבולות.

חובה עלינו להיות כנים עם עצמנו

דור מובילי הדעה הנוכחי של מדינת ישראל מייצג נאמנה את הנכדים של אותו דור. הדור אשר לא ידע את יוסף. כמו סבותיהם, חלומם הוא להיות ככל העמים, אך המושגים שלהם התרחקו מאוד. גם כאשר הם מדברים על להיות "אור לגויים", כוונתם בכך להיות החלוץ לפני העולם המערבי במושגיו הוא: להיות הצבא המוסרי בעולם לפי מוסר המערב, להיות אומת היי-טק וכלכלה מובילה. כי אלו הם הערכים הנחשקים ביותר במערב.

מאמיני הלאומיות החילונית מושפעים מאוד מכל מגמה מערבית, וגם כאשר הם נדרשים לוותר על ערכים וצרכים חשובים, קשה להם מאוד להתמודד עם לחץ בינלאומי, בין אם מדובר בלחץ ממשי או לחץ חברתי. תופעה זו היא בלתי נמנעת: האדם כיצור חברתי מושפע מאוד מהסביבה אליה הוא משתייך. מסיבה זו רבים מצאצאי דור מנהיגי הימין הפוליטי במדינת ישראל נמצאים עמוק במחנה השמאל.

לפני כ-20 שנה נתקלתי בשכונת הר נוף בירושלים בהפגנה קטנה. כששאלתי במה מדובר, התברר לי שאחת לשנה קבוצה של פעילי שמאל מגיעה להפגין ולומר מה דעתה על כיבוש האזור מערביי הכפר דיר יאסין במלחמת השחרור. נדהמתי לשמוע שבין קומץ המפגינים נמנה נכדו של מנחם בגין, מפקד האצ"ל, הארגון שכבש את הכפר בתש"ח יחד עם הלח"י. אך האמת שהוא לא יוצא דופן, להיפך – הוא מעיד על המגמה הכללית.

מבגין הסב ועד בגין הנכד עברו שני דורות, במהלכם נוצרה זיהוי בין תפיסה ימנית לתפיסה הדתית. ולא בכדי, שכן הדתיים היו היחידים שעמדו בפרץ. תורת ישראל היא מעיין נובע מים חיים כבר 3,346 שנים, אך ברגע שאדם יהודי מתנתק ממנה – הספירה לאחור מתחילה. אין וואקום. מי שמתנתק מתורת ישראל – דבק בדרכי עשיו.

יש להבין כי בתקופה זו הציבור החילוני השתנה מאוד. רבים מצאצאי דור המייסדים ירדו מהארץ והתבוללו בגויים. נוסף על כך, החלק היחסי של הציבור החרדי והדתי, מתוך הציבור היהודי, עלה מאוד, וממילא גם ההשפעה שלהם על המכלול. כיום בפלייליסט של רדיו חילוני אפשר לשמוע את ישי ריבו, וכן מנהיגים חילוניים אומרים "בעזרת השם". אלו דברים שפעם לא היינו חולמים עליהם.

על המצע הזה צומח מחדש הזרם הלאומי החילוני, אך לא ירחק היום וגם הוא יבול. ככל שהרגש היהודי שלנו יהיה חזק יותר, כך הוא יצליח לעבור הלאה לבנינו ונכדינו. אנו חיים בעולם שהוא בשליטה תרבותית מוחלטת של המערב, אנחנו נושמים את זה גם אם לא נרצה. ירידת הדורות שתמיד הייתה – מועצמת עוד יותר.

חובה עלינו להיות כנים עם עצמנו. אם חשוב לנו שהנכדים שלנו ירצו להישאר יהודים, אנו חייבים להשקיע בחיבור שלנו למקור. לא משנה כמה אנו קרובים, כדאי לנו להשקיע בזה יותר, וכמה שיותר.

עם ישראל חי, ונצח ישראל לא ישקר, אך האם אנחנו וצאצאינו נישאר לעד חלק מהסיפור המופלא שלו – זה תלוי בבחירות ובמעשים שלנו.