הכנות לפסח: פולמוס הדגים המלוחים

מי אינו אוהב דג מלוח? נכון, יש כאלו שלא יאהבו, היום דג מלוח אינו מאכל בסיסי, אבל באירופה של פעם, דג מלוח היה חלק מכל אירוע וארוחה. לא היה שפע של מוצרים, הדגים מצויים בנהרות, מקררים לא היו והדרך לשמרם היתה על ידי מליחה. ובקיצור: בכל בית יהודי היתה חבית או לכל הפחות ארגז קטן של דגים מלוחים, לשבת, לפסח, ולכל חג.

אמנם, בשנת תרל"ד נפל דבר בישראל. בעיתון "הלבנון" פורסמה כתבה מאת הגאון רבי אריה ליב זיוואו, מרבני העיר דוינסק, ובה נכתב: "העידו לפני שני סוחרים כשהיו בחוף הים, במקום בו מולחים את דגי ההרינג בחביות, ראו שמולחים אותם במי מלח ממשקה שעורים מחומצים, הנקרא "מאלט" או "קוואס", שאם לא יעשו כן טבע ההרינג להתקלקל... וכן שמעתי מכמה סוחרים, והמצווה והחובה להודיע ולפרסם הדברים לאפרושי מאיסורא'".

ובכן, מולחים את הדגים על ידי סוג של בירה, שהיא חמץ גמור! וכל היהודים האוכלים דג מלוח בפסח, או מתבלים בו את המצה, אינם יודעים שחמץ בפיהם...

מכתב זה היה יריית פתיחה לפולמוס גדול מאד. לא כולם הסכימו עם חומרה זו, והרב יוסף דינסמנן שלח מכתב לעיתון המגיד בזו הלשון: "אנכי פה זה עשרים שנה בעסקי הדגים המלוחים, וכמעט בכל יום רואה אני שעושים אך ורק מתערובת של מים קרים ומלח נקי, ועצם הציר נפלט משומן הדגים עצמם. וכששאלתי סוחרי דגים גרמנים פן יעשו משעורים כאשר שמעתי, הייתי לצחוק וכמשוגע בעיניהם... עוד שמעתי מפה קדוש, מוהר"ר אליהו קלישר, בהיותו אב"ד סלבודקה, שהוכיח לאחד שלא אכל דגים מלוחים בפסח מחשש חמץ, ואמר לו שהוא מבזה את המועדות!".

ובכן, זו לא רק חומרא, זה גם ביזוי המועד, חלילה, לוותר על מאכל כל כך חשוב ומשמח! מה עושים?

רבי אברהם יוסף זיו, שלח מכתב תשובה להלבנון בזו הלשון: "שאל רבנו רבי יצחק אלחנן, גאב"ד קובנה, סוחר דגים מהולנד על השמועה, ויהי לצחוק בעיניו... ויתפלא איך מלאם לבם להוציא דבר שקר כזה... ואת הסוחרים הראשים דרש וחקר היטב, וענו כולם כאחד, לא ראינו, לא שמענו כזה, ועוד הוכיחו כי המשקה הזה מזיק את הדגים. והנהוג בארצנו לשרות את הדג מלוח בכלי פסח, ולהדיחו שלש פעמים קודם הפסח, ובזה הננו יוצאים ידי כל חומרות האחרונים".

ובכן, אפילו אם חוששים לחמץ בתערובת, ניתן לשטוף את הדג, שכן לא התבצע בישול, והמליחות אינה מספיק חזקה כדי שיהיה מליח כרותח. יאכלו ענווים וישבעו...

אמנם כמה שנים לאחר מכן, בשנת תרמ"ב, בנו של רבי אריה ליב זיוואוו, ראשון האוסרים, מצא אסמכתא  לחומרתו של אביו, והוציא כרוז בעיתוני הזמן: "העידו לפני סוחרים, כי אם יזובו מי המלח מהחבית חייבים לשפוך לתוכה מי מלח עם מי שעורים, דאם לא כן יתקלקלו. וגם אמרו שכמעט אין חבית שלא זב ממנה מי המלח ומילאוה מחדש... ומעתה... הוא חשש חמץ גמור".

הדבר עורר את הפולמוס מחדש, והוזכרה טענת המחמיר שגם רבני וילנא הסכימו לאביו בזמנו, על כך יצאה הכחשה מאת רבי חיים גרשטיין בעיתון המליץ תרמ"ב: "השגגה יצאה להעיד עדות זו מהתשובה אשר שלחתי אליו בטלגרף לפי בקשת הגאונים רבני וילנא, וכתבתי בשמם 'כי לא נאכל פה דגים מלוחים בחג הפסח', אך לא בגלל שנתברר להם שהם חמץ גמור, רק הוראת שעה היתה זו אז, עת התעורר החשש שפורסם על ידי כבודו ב'הלבנון', והם טרם חקרו ודרשו אם יש בסיס לחששות, אך מני אז שבו להתירם שנה שנה, וכן בשנה זו התירו לאכול את הדגים המלוחים בפסח".

מסקנה? לפי רוב השיטות ניתן לאכול דגים מלוחים בפסח. והרוצה להחמיר, ישטוף אותם היטב. בתיאבון, ופסח כשר ושמח.