היסטוריה וארכיאולוגיה
איך נראה הפסח בירושלים? עדות חיה מבית המקדש
מקוים שאולי השנה נזכה, וכן יגיע המשיח, ונקריב קרבן פסח בירושלים, ונחזה כולנו בעבודת הכהנים. אבל איך נראה הפסח בירושלים?
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ט אדר ב' התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
חודש ניסן בפתח, ואנחנו מתחילים להתארגן לקראת חג הפסח, מקוים שאולי השנה נזכה, וכן יגיע המשיח, ונקריב קרבן פסח בירושלים, ונחזה כולנו בעבודת הכהנים.
אבל איך נראה הפסח בירושלים?
היום נתעכב על תיאור מעניין שכתב גוי רומאי שעלה לביקור בירושלים בפסח. מכתבו מועתק בכמה ספרים מפורסמים, וביניהם "שבט יהודה" לרבי יהודה בן וירגא, ו"סידור היעב"ץ". המכתב ארוך מאד, ונביא ממנו כמה קטעים הקשורים לחגיגת הפסח בבית המקדש, כפי שנראתה בעיניים של גוי: "מעניין עבודת הבית לא רצו אלו היהודים להגיד לי דבר, כי אמרו שהוא כנגד דתם להראות לעמים עניין עבודתם... אבל קצת דברים ראיתי בעיני ושמחתי מאד. האחד הוא הקרבן שהיו עושים בחגם הנקרא בלשון העברים פסח, וחשוב הוא מכל חגיהם...
"כשמגיע ראש החודש הנקרא אצלם ניסן, יוצאים רצים ושלוחים במאמר המלך והשופטים לכל סביבות ירושלים לכל מי שיש לו מקנה צאן וקצת בקר ימהר להביא המקנה כדי שימצאו עולי רגלים די זבחיהם וגם למאכלם כי העם רב מאד וכל מי שלא היה בא לזמן הקצוב היו מחרימים כל ממונו לקדשי הבית ואז היו אנשי המקנה ממהרים ובאים, ובנחל סמוך לירושלים היו מעבירים המקנה בנחל כדי שירחץ וינקה מכל לכלוך ובהגיעם להרים אשר סביבות ירושלים היה הריבוי כל כך עד שלא נראה דשא כי כולו הפך לבן מלבניות הצמר.
"בי"ד מן החודש היו באין כולם לקנות את הזבח הנקרא אצלם פסח, ומתקנת היהודים כשיוצאים לעבודה זו לא יאמר שום אדם לחברו גש הלאה או שיאמר הניחני ואעבור, אפילו היה האחרון שלמה מלכם. ושאלתי לכהנים כי זה אינו מדרך המוסר, והשיבו כי הוא להראות שאין גבהות לפני המקום בזמן הכנת עבודתו, ובאותם שעות כולם שווים לטובה.
"ובהגיע יום י"ד לחודש היו עולים במגדל גבוה ותוקעים בשלש חצוצרות של כסף, ואחרי התקיעה מכריזים ואומרים עם ה' הגיע זמן שחיטת הפסח וכאשר שמע העם הקריאה, היו לובשים בגדי מועד ובפתח העזרה הגדולה היו עומדים שנים עשר לויים מבחוץ וגזרי כסף בידם ושנים עשר מבפנים וגזרי כסף בידם אלו שבחוץ מתרים בבאים שלא יזיקו זה את זה לרוב המהירות ושלא יכנסו לערבוביא, וכבר אירע בפסח אחד שמעכו שם זקן אחד עם קרבנו לרוב הלחץ.
"וכאשר ראו שנכנסו מה שיש בו די היו נועלים שערי העזרה, ובהגיע אל מקום השחיטה שורות שורות של כהנים היו בכפות של כסף וכפות של זהב בידם ושורה שהתחלתה של כסף כולה של כסף ושל זהב כולה של זהב וכל זה להדר ותפארת וכל אחד מהכהנים שבראש השורה מקבל כף אחת מדם השחיטה ונותנה לחברו וחברו לחברו עד מקום המזבח ולא היה להם עיכוב כי היו כל כך זריזים בעבודה זו עד שהיו הכפות נראות רצות ובאות כחצים ביד גיבור. ושלושים יום מקודם היו מרגילים עצמם בעבודה זו...
"ושני עמודים גדולים גבוהים ועליהם שני כהנים בחצוצרות של כסף ותוקעים בהתחלת קרבן וכל כת וכת כדי להשמיע לכהנים העומדים שם על דוכנם שיאמרו ההלל בקול רינה ותודה (נ.ב. המשוררים היו הלויים, והצופה כנראה לא הבדיל בין כהנים ללויים. י"י), ובכל כלי שיר אשר להם וכל הכלים היו מוציאין שם ביום ההוא. וכן בעל הקרבן אומר ההלל.
"ואחר השחיטה היו יוצאים אל העזרות ויוצאים והולכים בשמחה וטוב לבב, כמי שהולך למלחמה ונצח כי דופי וקלון מתמיד הוא בין היהודים מי שאינו מקריב קרבן הפסח במועדו, והכהנים בשעת אותה העבודה היו לובשים בגדים אדומים (נ.ב. הכוונה אולי לתכלת שהיה בבגדים ומדובר בטעות תרגום או סתם טעות) ועומדים יחפים, ועל ראשם כובע קטן ושלשה אמות מצנפת קשור סביבו.
"והתנורים שהיו צולים בהם הקרבן היו על פתחיהם, ואמרו לי כי הוא לפרסם האמונה ולשמחת החג, ואחר הצליה אוכלים בקול הלל ורינה ונשמע קולם למרחוק, ואין שער משערי ירושלים שינעל דלת בליל הפסח, מפני כבוד העוברים והשבים כי רבו...".
עד כאן התיאור החי, וכל מילה נוספת מיותרת. שנזכה בקרוב.