האם ברלה וחילי החילזונות יצליחו לרדת מהעץ הגבוה?

"אוף, זה גבוה!", ברלה הרים גבוה יותר את מחושו, מנסה לאמוד כמה דרך עוד נשארה להם. חילי הסתכל למעלה. הגזע היה עוד ארוך, אבל למעלה חייכו אליו עלים ירוקים, רעננים ופורחים. והוא רצה להגיע אליהם. רצה לטעום את הקצוות שלהם, לשבת על עלה ירוק, לנשום את האוויר, ליהנות מהרוח שנמצאת רק למעלה ולנוח.

עוד קצת!

ברלה התאמץ לא להתלונן, חילי התאמץ לזכור את כל הבדיחות שהוא שמע אי פעם. כשהם צחקו, הם לא שמו לב לגזע הארוך ולהתקדמות השבלולית שלהם עליו. "ואז אמא אמרה לדודי, קח סמרטוט ותנקה את האבק בסלון", חילי נזכר בבדיחה חדשה. "נו?", ברלה שאל, התקדם עוד טיפה. "אז דוידי שאל את אמא – למה צריך שהאבק יהיה דווקא נקי?".

"חה חה!", צחק חילי מעומק לב, ונזכר גם הוא בבדיחה אחרת. "פעם טוביה אמר לאלי: אני כל כך טוב בלישון, שאני יכול לעשות את זה בעיניים עצומות". ברלה צחק. חילי הצטרף אליו, ופתאום, חילי וברלה לא ידעו איך, הם מצאו את עצמם למעלה, על הענף הראשון, קרוב קרוב לעלים שכל כך גירו אותם מלמטה. "וואו, עשינו את זה!", ברלה התרגש. חילי לא ענה, הוא היה עסוק בטעימת העלה. מממ... היה לו טעם טוב כזה. טעם של עלה רענן וטרי, שאף חילזון או חיפושית לא טעמו ממנו לפניו.

בואו לזכות במנוי שנתי למגזין "קומיקס"! היכנסו לעולם הילדים והשתתפו בהגרלה שתתקיים ביום שני בבוקר>>

כל הצהרים ישבו חילי וברלה על העץ. הם טעמו את העלים, הניחו לשמש החמימה ללטף אותם בשעה שהתחפרו בקונכייה, והסתכלו פעורי עיניים בעולם היפה שנגלה אליהם מלמעלה. הם מעולם לא ידעו שמעל שורשי הדשא צומחים גם פרחים.

ברלה היה באמצע לנגוס בעלה פריך, כשחילי צץ מולו בעיניים גדולות ומבוהלות. "מה?", שאל ברלה, והעלה כמעט נתקע לו בגרון. "תסתכל על השמים!", ביקש ממנו חילי. ברלה הסתכל על השמים. הם היו יפים. פסים וורודים ותכולים וכתומים צבעו אותם בגווני שקיעה מרהיבים. רגע, פתאום הוא הבין, השמים לא סתם יפים כל כך, השמש כמעט שוקעת. ואם הם לא רוצים להישאר על העץ כל הלילה, הם חייבים למצוא דרך לרדת, מהר.

אופס!

ברלה הכניס את הראש לקונכייה בבהלה. הם היו כל כך שיכורים מהאוויר ומהעלים הטובים, שלא שמו לב בכלל לשמש המתקדמת בשמים. ועכשיו, מה יהיה? הם לא יכולים להישאר כאן כל הלילה, והם גם לא יכולים לרדת למטה. לקח להם כמה שעות לטפס על העץ, אין להם כמה שעות לרדת אותו עכשיו בחזרה.

מה יהיה?

"ברלה...", הקול של חילי היה אובד עיצות כל כך, שברלה הוציא את הראש מהקונכייה בבת אחת. לעמוד ולפחד לא יעזור עכשיו לאף אחד. הם חייבים למהר ולמצוא פתרון.

"בוא נחפש דרך לרדת", אמר ברלה.

"אין דרך", חילי היה מיואש.

"תמיד יש, בוא נחפש!", ברלה לא הסכים.

"אין", אמר חילי, "אין וזהו. יודע מה, לך תחפש, אם תמצא דרך תקרא לי".

חילי השתבלל בתוך הקונכייה, וברלה נתן בו מבט קצר, נאנח, והחל להתקדם במהירות לאורך הענף.

בתחילה היה נראה שחילי צודק. אין שום דרך לקצר את הירידה מהעץ, הם חייבים לרדת דרך הגזע, ואין להם אפשרות לעשות את זה בשעה כזאת. ברלה כמעט התייאש, כאשר הגיע לקצה הענף וראה אותו.

עפיפון!

עפיפון היה תקוע בין הענפים של העץ, ומתחתיתו השתלשל חוט ארוך ומתנדנד שהגיע עד האדמה למטה. בבת אחת היה לברלה רעיון. הם יכולים לעשות על החוט הזה סנפלינג, ולהגיע מהר מהר למטה!

"חילי!", ברלה קרא בהתרגשות.

"ממממ?", השיב חילי מתוך הקונכייה.

"חילי, בוא מהר, אנחנו יכולים לעשות פה סנפלינג", ברלה צעק שוב. חילי זחל לאט מקצה הענף. "אני מפחד!", הוא אמר בשיניים נוקשות כשראה את חוט העפיפון. "גם אני, אבל אנחנו יכולים", השיב ברלה. הוא תפס בזהירות בקצה העפיפון, והחל זוחל עליו. "זה מפחיד!", חילי ייבב מאחורה. "אתה יכול!", ברלה לא וויתר. הוא הגיע אל החוט, ו...

חילי צדק. זה באמת היה מפחיד.

"במקום לראות כמה מפחידה הדרך, תסתכל למעלה ותראה כמה כבר עברת!", הוא חיזק את עצמו, וצעק גם לחילי. עוד קצת ועוד, והנה, קצה הזנב שלו הרגיש את האדמה. "חילי! אתה יכול, אני כבר כאן. תסתכל למעלה, למעלה!", הוא צעק בהתרגשות. חילי הכריח את עצמו לא להסתובב. לא לראות מה מחכה לו, לראות רק את הדרך שהוא כבר עבר. עוד קצת ועוד... והנה, גם הזנב שלו נגע באדמה.

"הצלחנו!", הוא צווח בהתרגשות.

"כן, הצלחנו!", ברלה היה מאושר.

ובחושך שירד על העולם, מיהרו שניהם לזחול הביתה.

בואו לזכות במנוי שנתי למגזין "קומיקס"! היכנסו לעולם הילדים והשתתפו בהגרלה שתתקיים ביום שני בבוקר>>