למה אנחנו לא נותנות לילדים לעזור בהכנות לפסח?

המציאות היום היא שהאחריות על כל ההכנות לפסח היא עלינו, האימהות.

אנחנו מנקות, מסדרות, ממיינות, מפנות... תוך כדי גם דואגות לשגרה הרגילה של הבית.

לא קל.

אז למה בעצם אנחנו לא נותנות לילדים לקחת חלק?

למה אנחנו לא מבקשות, מחלקות משימות, מכניסות אותם לעניינים?

אחת התשובות הבולטות שאני שומעת היא: "הם עושים יותר נזק מאשר תועלת,יהיה עדיף שאני לא אבקש ואעשה את הכל לבד!".

 מזדהה? אני מניחה שכן.

אז אני רוצה לספר לך סיפור מהבית שלי. אחד התפקידים של בת ה-7 המתוקה שלי, הוא שטיפת כלים אחרי ארוחת ערב.

לפני שנה וחצי-שנתיים, כשביקשתי ממנה בפעם הראשונה לשטוף כלים, הגעתי לבדוק אחריה איך היא שטפה. הכלים היו רטובים אומנם, אבל מלוכלכים ברמות! והשיש היה מוצף, והרצפה וכל הבגדים שלה רטובים, והיו שאריות אוכל בכיור. בקיצור, בלגן שלם.

מה אנחנו בדרך כלל עושות במקרה כזה?

או שאנחנו חושבות לעצמינו: "למה אני צריכה את זה? היה עדיף שאני לא אבקש. שתי דקות הייתי שוטפת בעצמי, תראי איזה בלגן נוצר פה עכשיו...".

מתעצבנות על הילדה, מעיפות אותה מאזור הפיגוע ומנקות את הכל.

או שאנחנו נכנסות לדמות הבאה: "וואו, איזה יופי ששטפת כל כך יפה את הכלים! איזו גדולה ומהממת את! ואיזה נקי פה!".

משחקות אותה מתלהבות, שולחות את הילדה לשחק ומנקות את התופת אחריה.

למה אנחנו עושות את זה?

נו, כי לא נעים להגיד לה שזה לא טוב... היא טרחה, שלא תיפגע. וגם – אמרו לנו שחשוב ליצור לילד חווית הצלחה.

אבל האמת היא, שבינינו לבין הילד יש שיח הרבה יותר עמוק ממה שאני אומרת כלפי חוץ. מה שהוא קולט זה מה אני חושבת או מרגישה באותה סיטואציה.

אז אולי ניסינו ליצור לו חווית הצלחה, אבל מה שהוא קלט זה את השדר מתחת למילים: את הלחץ מהבלגן, את האכזבה, את חוסר האמון, את התחושה שהוא לא באמת יעיל או עזר במשהו.

לכן אני ממליצה לעשות משהו אחר לגמרי.

אמרתי לבת שלי: "וואו, מאמוש, איזו חמודה את ששטפת את הכלים ושחשוב לך לעזור ולהיות שותפה בבית. אבל בואי שימי לב לכמה דברים חשובים.

"שטפת יפה, אבל את רואה שפה ופה זה לא לגמרי נקי? צריך לעבור על זה ולוודא שלא נשאר בשום מקום שמן או לכלוך. וגם, תראי איך השיש מלא מים שהשפריצו מסביב – יש פה מגב קטן וסמרטוט שאיתם צריך לנקות. ושימי לב להתרחק קצת מהכיור, שלא תירטבי כולך...

"קדימה, תעשי את הדברים האלה, ותקראי לי שוב כשהכל מוכן".

זה לא קורה מיד, אבל אחרי כמה פעמים כאלה של הכוונה ודיוקים, כשראיתי שהיא עושה הכל יפה ונקי, כבר סמכתי עליה, ויכולתי להפסיק לבדוק אחריה.

האחריות עברה אליה.

ערב פסח מלא בהזדמנויות להעביר לילדים אחריות! נכון שלפעמים בהתחלה זה עושה קצת בלגן, אבל אל תפחדי לדייק, להעיר, לכוון, לבקש בצורה יפה שיתקנו ויעשו שוב, ואפילו כמה פעמים, עד שיצא כמו שהיית רוצה.

רק ככה הם לומדים. ורק ככה נוכל להיעזר בהם.

שימי לב כמה דברים הרווחנו פה:

✔ עזרה אמיתית! ולא סתם ניסיון לעשות להם אוירה של כיף.

✔ לימוד והכשרה! נתנו להם ממש כלי לחיים שיעזור להם בעוד הרבה תחומים בהמשך.

✔ תחושה של מסוגלות, וגדילה.

✔ התחייבות ואחריות למשימות עד לתוצאה הרצויה.

 ✔הרגשה שהם חלק ממשהו.

ולא פחות חשוב:

✔ חווית הצלחה אמיתית! יש הרבה יותר סיפוק והנאה ממשהו שהתאמצנו והשקענו עלי,ו מאשר ממשהו שבא לנו בקלות.

אל תלכי רחוק, לא צריך לרוץ ישר לתריסים, כלים, כביסה ושטיפה. יש הרבה דברים להעביר להם עוד קודם: מיון המשחקים שלהם, סידור מגירות אישיות, זריקה של משחקים ופריטים שלא בשימוש.

עוד נעבור וניתן טיפים גם לזה בהמשך.

תחשבי מה היית רוצה שיהיה באחריותם מעכשיו, ותתחילי להעביר אליהם אחריות.

אז קדימה - לעבודה! מון בהצלחה.

חן אזולאי היא יועצת אישית ומנחת הורים.