אפרת ברזל עם שאלות של ערב פסח

שאלות.

שאלות כמו מה?

שאלות שבאות שוב ושוב, כל שנה בזו העונה. קושיות אישיות, פרטיות, חשובות.

שאלות של בית.

שאלות כמו – האם שמת לב שתמיד את מתחילה את ניקיונות הפסח באותו מקום חסר חשיבות חמץ, אבל בכל זאת מהווה אות פתיחה שאי אפשר לדלג עליו? ארון אמבטיה, מלא סבונים קטנים שסחבת ממלונות, קיווית שתצילי איתו איזו ילד שייקח את הסבון לטיול שנתי, אבל זה לא קרה, ויש לך יותר מדי כאלה.

שאלות כמו, האם אפשר כבר לזרוק את החפץ הזה מכאן? או שעדיין אנחנו צריכים לשמור אותו.

כמה שנים עוד נשמור אותו? מה קשה כל כך בלזרוק אותו?

האם להתייעץ עם הילדים אם לזרוק או לא, או לעשות זאת על דעת עצמי ודי. הם ממילא לא ישימו לב, עד שיגיע היום הזה שהם ישאלו איפה זה, ואת תעשי פרצוף תמים של "לא יודעת".

שאלות כמו – מה הדבר הזה שאת כל כך מתלבטת אם לזרוק או לא, מדבר אליך. מה יש בדיבור ובזיכרון ממנו שאני עדיין צריכה בשביל האישיות שלי, ומה כבר קיבלתי ממנו ויושב מספיק חזק, שכבר אפשר לתת לו, לחפץ, כמו שסבתא שלי נהגה לומר: "אפשר כבר לתת לו פספורט".

שאלות כמו מה?

שאלות כמו לדעת אחת ולתמיד מה משותף לכל החפצים שנעלמים לך בקלות, הפעם מצידם.

מקלף למשל. מה יש לו, שהוא כזה חמקמק?

מספריים.

שאלות כמו למה מטאטא חדש, או כף אשפה חדשה בצבע שעוד לא קנית אף פעם, או חומר ניקוי שאת אוהבת, עושים בך שמחה שרק בנות מבינות.

שאלות כמו, איך אנחנו אמורות להספיק את מבצעי הניקיון לחג, כשבשוטף אנחנו באי-ספיקה.

שאלות כמו למשל, למה כשהילדים מתלוננים על משהו בתפקוד הבית, את תמיד ישר נעלבת ולוקחת את זה פנימה אליך. "המקרר, תדעי אמא, לא מקרר. השתייה לא מספיק קרה", "מתי מזמינים שיפוצניק?", "למה הזרם של המים כזה חלש?", "אמא, למה את לא מתקשרת לעירייה כדי להגיד להם שמטונף פה בעיר, זה מפריע ללמוד תורה ככה, זה לא נעים ללכת לתפילות ככה".

"צלצלתי ארבע פעמים בעניין מפגע בטיחותי תברואתי אחד, הקלטתי את כל השיחות וכלום לא קרה. מבטיחה שאתקשר שוב, אכתוב, אצלם, אפרסם ולא ארפה".

"עזבי אותנו, בני ברקים מילדות", הילדים עוד עונים לי, "אבל איך את לא מתביישת להזמין לכאן את כל האורחים החשובים האלה שלך?".

 שאלות כמו, איך ליצור לילדים שלנו, תוך כדי ניקיונות, זיכרונות ילדות נעימים מהתקופה הזו ולא להשאיר אותם עם סיוט של סמרטוט.

שאלות כמו כמה השתנינו גם בסגנון שיטות הניקיון שלנו.  

האם השתכללנו? ויתרנו על אזורים? האם אנחנו מעזות למכור לגויים יותר ארונות או פחות? האם הקשבנו באמת לכל גדולי ישראל שאמרו לאורך הדורות שאבק אינו חמץ, או שאנחנו ממשיכות להתעקש?

שאלות על הנערות שלנו, הצדיקות שלנו, כמו כמה הן עוזרות במסירות נפש, כמה בלעדיהן בכלל אי אפשר, כמה יש המנקות בשמחה, וכמה יש המקטרות, וכמה מותר להן – גם לעזור וגם לקטר. כאילו שאנחנו לא - גם עובדות וגם מתבכיינות? גם עובדות וגם דואגות לזה שכולם בבית יידעו כמה עבדנו קשה וכמה אנחנו ממוטטות.

כמה יש נערות שיש להן תלונות על ההורים בכלל בתחומים אחרים, כמו למשל, האם ההורים משקיעים בהן מספיק זמן ומאמץ בבירורי שידוכים, וכמה הן מרגישות שצריך לעשות יותר. תבטיחו להן, מה שנכון, שאין רגע ביום שאתן לא חושבות עליהן, ושיבוא יום שהן יתגעגעו לשנים האלה, שבהן הן היו חלק מצוות הבית.

שאלות כמו, אם יש עוד פרחי אביב בשדות וביערות, והאם עוד אפשר להספיק לראות. חושבת שכבר לא כל כך. נבלו. חכי לכלניות של שנה הבאה, מקסימום, תיכנסי לחנות פרחים ותנסי לדמיין אפקט דומה.

שאלות כמו מה נלבש לליל הסדר,

ובאיזה צבע נערוך את השולחן.

שאלות כמו איפה השכנים בקצב הניקיון שלהם, והאם באמת אכפת לנו.

שאלות כמו איזה צליל עושה מצה עם אבוקדו.

שאלות של אהבה לקראת הכנות של חג שכולו היגדי קשר של אהבה בין בורא אחד, לאנשי עם הנצח שלו.