סיון רהב מאיר: כל התפילות האלה, הן לא היו לשווא. אז תמשיכו

סרן דניאל פרץ נפל בשמחת תורה. "צוות פרץ" בפיקודו הציל חיים של עשרות אנשים והמשיך להילחם, בטנק בודד, במשך שעות. דניאל נחשב נעדר, ואז חטוף, ורק לפני שבועיים, אחרי 163 ימים, הוכרז כחלל, והמשפחה החלה לשבת שבעה. אביו הרב דורון פרץ, יו"ר ארגון "המזרחי העולמי", שלח כעת נאום עוצמתי באנגלית לכל הקהילות היהודיות הרבות שליוו את המשפחה. נראה לי חשוב לתרגם את הדברים לעברית:"האם כל התפילות שלכם היו לשווא? 163 ימים של מצוות ומעשים טובים, והנה מתברר שדניאל נהרג כבר בשמחת תורה. אני יודע שיש תלמידים ששאלו את המורים שלהם: למה התפללנו? אז אני רוצה לומר לכם: עזרתם לנו מאוד.

"קודם כל, בזכותכם, התקבל סוף סוף וידאו של דניאל, שהחלטנו לא לראות בעצמנו. הרבנים והרופאים ראו את הסרטון וקבעו חד משמעית שדניאל נהרג בשמחת תורה. בשבילנו, הידיעה שבמשך 163 יום של דאגה דניאל לא סבל, היא חלק מהנחמה. קיבלנו ודאות, ואנחנו יכולים להתחיל להתאבל. הוא במקום טוב כבר 163 ימים. הכאב והאובדן הם שלנו, אבל אנחנו כבר לא דואגים לו. החשש התמידי הזה נפסק, ובמובן מסוים זה מקור להקלה. אנחנו מאמינים שזה בזכות כל הטוב שעשיתם. התפילות שלכם לא יכלו להחזיר אותו לחיים, אבל במובן מסוים הן החזירו אותנו לחיים.

"שנית, התפללנו תמיד לא רק על דניאל, אלא גם על שאר החטופים. למשל, מתן אנגרסט, מתן שחר בן ענת, שהיה איתו בטנק ואנחנו רוצים שיחזור מהשבי בחיים. אנחנו תמיד מתפללים על כולם, ויש עוד רבים. זה חשוב.

"ושלישית, התפילה לא רק משנה את העולם, היא קודם כל משנה אותנו. אנחנו משתנים, ואז משנים את העולם. חברים יקרים, כמות האנשים שהשתנו מאז שמחת תורה – היא אדירה. אנחנו לא מפסיקים לקבל הודעות תמיכה, ביקורים של משלחות שבאות לישראל, תמונות של הפרשת חלה, של עצרות והפגנות בכל העולם. כולנו קרובים יותר אחד לשני וקרובים יותר לאלוקים. השתנינו לתמיד.

"תמשיכו להתפלל על החטופים, על החיילים ועל כל עם ישראל. תודה".

חצי שנה למלחמה

חצי שנה למלחמה. כל כך הרבה תמונות קשות ועצובות, ולכל הרגשות יש מקום. השבוע שלחו לי תמונה שעודדה אותי – תמונה של מנופים מאתרי בנייה. תא"ל במיל' רם שמואלי, מנהל בית הספר "אליאנס" בחיפה, צילם אותה בימים אלה בביקור בשדרות, וכתב:"כך נראה כעת קו הרקיע של שדרות. מנופים. אנחנו בונים ומתחדשים ומנצחים. מי שדוחק את ישראל לפינה והורג והורס, משלם מחיר כבד של הרס מוחלט וחיי עוני. חשוב לראות גם את האור בהצלחות שלנו ולא רק להלקות את עצמנו. חשוב לעסוק גם בבנייה וביצירה. חשוב לראות את הדור הבא, המופלא. כשקו האופק הוא מנופים - יש פיתוח ועתיד ותקווה".

חודש טוב!

נראה שזה לא ייגמר לעולם. איזה דשדוש. איזה דכדוך. אין פה שום סיכוי לפריצת דרך, והעם על סף ייאוש.

כך בדיוק הרגשנו במצרים לפני אלפי שנים. והשבוע – הגיע ראש חודש ניסן!

יש בראש חודש תוספת מיוחדת לתפילה ("יעלה ויבוא"), יש תפילה נוספת ושמה מוסף וגם פרקי הודיה מתהילים ("הלל"), ויש גם מסר גדול וחשוב שאסור לשכוח: זה החודש שבו התברר שאפשר לשבור קונספציה. אפשר להשתחרר משעבודים ולצאת לחירות. הכל יכול להשתנות לטובה. האור הנצחי מנצח את החושך הזמני.

עם ישראל חי, והאויב שלפני רגע איים עלינו - טובע בים ומושלך לפח הזבל של ההיסטוריה.

האלגוריתם של חודש ניסן מלווה אותנו לאורך כל הדורות, גם היום. זו האמונה היהודית הבסיסית שיהיה טוב.

"בניסן נגאלו, ובניסן עתידים להיגאל", קובע התלמוד.

שנזכה. חודש טוב.

ברכת האילנות

הכל מקבל משמעות חדשה בתקופה הזאת. בראש חודש ניסן בירכנו את "ברכת האילנות". את הברכה הזו מברכים במהלך חודש ניסן מול שני עצי פרי מלבלבים, שמוציאים פרחים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

השנה המילים האלה קיבלו משמעות נוספת: חשבתי על החטופים. 134 בריות טובות, שכל כך חסרות, וכל כך הרבה אנשים רוצים ליהנות מהם שוב. ולהבדיל, חשבתי גם על כל מי שלא כאן מאז שמחת תורה. בריות טובות כל כך, שאינן איתנו.

ואז ראיתי מה כתבה הדס לוינשטרן, אלמנתו של אלישע לוינשטרן הי"ד, שנפל בקרב בעזה: "מצד אחד, אי אפשר לברך. איך אני אגיד 'שלא חסר בעולמו דבר'? חסר. ריבונו של עולם, את הבריה הכי טובה חיסרת ממני בדיוק לפני ארבעה חודשים.

"ומצד שני, איך אפשר שלא לברך? כל כך הרבה יופי מתגלה סביבנו. הטבע מתנער מתרדמתו וחוזר לפרוח במלוא יפעתו. כל כך הרבה חסד ואור ותקווה ולב. ובריות טובות, ואילנות טובים, להנות בהם בני אדם. חודש טוב, בשורות טובות".