מהי הסיבה האמיתית לכך שאנחנו אומרים "שמע ישראל" בעת צרה?

המפקד הפצוע שחזר לחיים נשאל על ידי המראיין הלא מאמין – "מה נתן לך ה'משפט' 'שמע ישראל' שהתאמצת לומר מתוך המצב האנוש בו היית? הרי נחשבת כמת, ובכל פלג גופך התחתון חטפת יריות רבות. מה בעצם נותן לך וגם לאחרים, שברגע כה קריטי הפסוק היהודי הזה עולה ויוצא מפיכם? אני באמת רוצה להבין".

החייל האמיץ, שהסכים למסור את נפשו למען עם ישראל, התאמץ לענות. מסתבר שהוא אדם מאמין שמתפלל, מניח תפילין ושומר מצוות, לפחות כך נראה על פני השטח. אך הוא נתן תשובה שהעיקר בה היה חסר מהספר.

האם הוא בלע את לשונו מול העמדה שחלילה תראה בו משיחי או פנאטי? אולי האיש ממול סדק את האמונה, שהייתה שברירית מעט? אולי הבין שבפורום הזה עדיף להסתיר את האמת?

הוא נתן הסבר נחמד, נעים, מתקבל, הסבר בעל קונצנזוס שיתאים לכולם, למאמינים ולאלה שלא. אבל בעצם, הוא לא ענה. הוא הסביר שהפסוק "שמע ישראל" הוא האמונה שלנו בצדקת דרכנו, הוא האמונה היהודית של "נצח ישראל לא ישקר", זו האמונה שעשיתי את הדבר הכי נכון, למסור נפש למען עם ישראל ולמען המולדת.

האומנם???

אין לי שום דבר נגד המפקד הזה. להיפך, הוא באמת מסר את נפשו למעננו, ואנו חייבים לו הכול. המעשה שלו היה הרואי, אצילי, ועוד ידובר בו רבות.

אבל סליחה! איפה אלוקים נמצא בתשובה?

למסור נפש בעד המולדת זו נחלת כל העמים בזמן מלחמה. להגן על אחרים ולהיהרג, גם זה כבר נראה בעמים אחרים. אפשר להסתפק במשפט "טוב למות בעד ארצנו", או פשוט למות בלי להתאמץ לומר פסוקים. גם המשפט שהזכיר באותו ראיון, "נצח ישראל לא ישקר", הוא משפט חלול כשמוציאים ממנו את העיקר וכשאלוקים לא בתמונה. אולי מישהו יכול להסביר מה פרושם של המילים ללא אמונה יהודית? אולי זו הסיבה שמשפט זה מופיע במגילת העצמאות, כדי לסבר את אוזני העם שיש משהו יהודי, כי אלוקים – שהוא העיקר – נעדר מהמגילה. שוב, אין לי משהו נגד המפקד האמיץ וגיבור ישראל שייזכר כמי שפעל באומץ לב מול אויבים אכזריים. הוא ודאי יודע להסביר לעצמו טוב יותר ממה שהסביר לאחרים. אבל כאב מאוד ואכזב אותי מאוד שלא ניצל את המומנט הפרסומי, את הבמה וההזדמנות לעשות קידוש ה' אמיתי, ולהיות גיבור יהודי שלא מפחד מהאמת. כי יש רק אמת אחת.

זה כמו לשאול "מה נותן לך האוכל שאת אוכלת?", ולהשיב – "אוכל הוא נעים לעין. אפשר להגיש אותו בכלי חרס. מתחתיו לפרוס מפה. זו הזדמנות לשבת ביחד ולפטפט". תשובה נחמדה, אבל היא לא עונה על השאלה.

התשובה היא עניינית מאוד, ולא פילוסופית. הפסוק הוא משפט האמונה שאנו בידיו של הקב"ה. הכול מתחיל ממנו והכל נגמר בו. הוא "היחיד" בעולם, בעבר, בהווה ובעתיד, והוא מנהל ומנהיג את כל העולם. הרגע שבו האדם נקי מענייני העולם הזה, ואין לו שליטה אפילו להזיז את עצמו, הוא מוסר את נשמתו ב"שמע ישראל" לאדון הכול.

אין לי מושג אם המראיין שמע פעם את התשובה הזו. אבל חשוב שפעם הבאה יידעו מרואייניו להשיב את התשובה האמיתית, כי עם ישראל מתנהל בידיו של ה'. אין צורך, וזה לא יהיה נכון, להתעלם ממי שמנהל את העולם, ובמקום זאת לענות בסיסמאות חלולות.

ולמפקד שמסר נפש וחזר לחיים כנגד כל הסיכויים, ולכל הלוחמים המדהימים – אין לנו שום מילה שתכיל את התודה שאנו וכל עם ישראל חבים לכם. מי שיוכל להשיב לכם כגמולכם, זהו האחד והיחיד מהפסוק "שמע ישראל" שהתאמצתם לומר ברגעים קשים. כי רק הוא היה שם בשבילכם, והפיח בכם רוח חיים חדשה.