גדולתו בתורה הוכרה למרחוק: קורות חייו המרתקים של רבי עובדיה מברטנורא

כל מי שלמד קצת משניות, יודע מיהו רבי עובדיה מברטנורא, או לפחות מכיר את פירושו למשניות. הוא זכה לכך שכבר כמעט חמש מאות שנים המשניות מודפסות תמיד עם פירושו כפירוש הראשון, כמו רש"י על התורה ועל הש"ס.

אך לא רבים יודעים את קורות חייו המעניינות. מי היה "הברטנורא"? איפה הוא נולד? מה עשה בחייו?

ובכן, לא מפתיע לגלות ש"הברטנורא" נולד בברטנורא... עיר בצפון איטליה, על חוף הים האדריאתי.

השם המלא שלו, כפי שמופיע בחתימותיו, הוא "עובדיה ירא מברטינורו", כאשר הכינוי "ירא" הוא תעלומה, יש הסבורים כי זו ברכה עצמית, ראשי תיבות "יהי רצוי אחיו", ויש האומרים כי זו מליצה, בעקבות הפסוק "ועובדיהו היה ירא את ה' מאד" (מלכים א' י"ח, ג').

רבי עובדיה היה תלמידו של רבי יוסף קולון בבולוניה. אחרי נישואין היה בנקאי בעיר צ'יטה די קסטאלו, והוא מוזכר במסמך רשמי של האפיפיור מ-12 בפברואר 1485 בראש רשימת הבנקאים המורשים להעניק הלוואות בריבית עבור תושביה הנוצריים של העיר. באותו מסמך מופיע, בין השאר, פטור עבור כל הבנקאים היהודים מלסחור בשבתות ובמועדי ישראל.

אך בשנת ה'רמ"ז, 1486, אירע מפנה בחייו של רבי עובדיה. אשת נעוריו נפטרה עליו, והוא החליט לצאת לחונן את עפרה של ארץ הקודש, ואת ארצות היהודים במושבותיהם בכלל. וכך, בא' בכסלו רמ"ז עזב רבי עובדיה את עירו ואת קהילתו, את עסקיו ואת ידידיו, ויצא למסעו, שאותו תיעד בספר מיוחד.

רבי עובדיה לא היה סתם נוסע, תייר. הוא היה גדול בתורה, ובכל מקום שהגיע דיבר עם חכמי המקום, וגם נשא דרשות ולימד. אף את המקומות הקדושים תיעד מתוך פרספקטיבה של חכם ומלומד.

הנסיעה היתה איטית, מעיר אחת לחברתה, ובכל מקום היה צורך להמתין להתארגנות לשלב הבא. בי"ז בתמוז היה רבי עובדיה עדיין באזור איטליה, בעיר פלרמו שבסיציליה, כפי שהוא מתעד ביומנו, שם דרש בציבור בשבת על חומרת איסור הלשנה, ועל התרחקות מהגויים. בני קהילת פלרמו התרשמו מאד מהרב, והציעו לו להשתקע בעירם, אך הוא הסביר להם שמגמת פניו לארץ הקודש. אף על פי כן התעכב שם כמה שבועות ולימד אותם תורה, ובעקבות הלחצים התעכב שם עד אחרי סוכות.

בראשית החורף הפליג רבי עובדיה באונייה למצרים, כדי לעלות ממנה לא"י. על האונייה היה ידידו ותלמיד חכם מפורסם, רבי משולם מוולטרה, ורבי עובדיה שמח מאד לבלות את הנסיעה בחברה טובה שכזו, אך למרבה הצער רב החובל החליט שיש פגם בתעודותיו של רבי משולם, והוא הוריד אותו באחת התחנות באמצע הדרך! רבי עובדיה המשיך למצרים, ושם חיכו לו חכמי המקום. רבי נתן בן חיים הכהן קיבל אותו בשמחה, ושוב הציע לו להישאר בקהיר, ולקבל בה משרה חשובה, ואף הפחיד אותו משלטון הממלוכים בארץ ישראל ועל היטפלותם ליהודים. אך רבי עובדיה לא נרתע: פניו לארץ הקודש, ויהי מה.

עונת החורף אינה מתאימה למסעות, ולכן התעכב רבי עובדיה במצרים עד האביב, ובפסח שנת ה' רמ"ח הגיע רבי עובדיה לירושלים, בה חיו שבעים משפחות של יהודים. כל כך עניים היו, עד שאפילו ספר תורה לקרוא בו בשבת לא היה להם! רבי עובדיה היה אדם אמיד, ולא זו בלבד, אלא שעקב היותו בנקאי, הוא לא היה צריך להסתכן בנשיאת כסף עליו. הוא יכול היה לגשת לבנק בארץ ישראל, ו"למשוך" כסף על פי חתימת ידו. כך הוא  הצליח לתמוך בקהילת ירושלים, ולהשיג להם ספר תורה מהודר.

גדולתו בתורה הוכרה למרחוק, והוא מונה לרב הראשי של ירושלים. היה דורש בבית הכנסת, ותיקן עוד ועוד שיעורי תורה שיימסרו על ידי אחרים. היה אחראי לחלוקת כספי הצדקות, והקים את החברה קדישא של ירושלים, כאשר הוא בעצמו מתחיל את המצווה ועוסק בגופו בקבורת מתים. הוא שיקם את בית הכנסת העתיק ברובע היהודי בירושלים, וכך זכה להיות ממקימי העיר וממחדשיה.

באותה תקופה התחולל גירוש ספרד הנודע לשמצה, וקבוצה של חכמים ספרדים עלתה לירושלים. רבי עובדיה פתח עבורם ישיבה, כשהוא מגייס נגידים שיתמכו בה תמיכה קבועה.

רבי דוד בן זמרא מצפת כותב עליו: "האיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים, והוא היה תלמיד אשכנזים, וראה את כל דברי הראשונים כי היה אחרון בזמן, כי אין לו מ' שנה שנתבקש לישיבה של מעלה (כלומר: נפטר לפני פחות מארבעים שנה)... הנה הר"ר עובדיה אשר הזכרתי למעלה היה איטליינו ובקי בכל מנהגיהם... והוא היה אחרון שבכולם, וכל חכמי צרפת וספרד ואשכנז שבירושלם היו יושבים לפניו כפופים לו". גם מרן הבית יוסף מצטט מדבריו.

רבי עובדיה מתאר ביומניו תיאורים מעניינים מארץ ישראל, כדוגמת: "ירושלים עם כל חרבותיה ושוממותיה יש בה ארבעה שווקים ארוכים, יפים מאוד, לא ראיתי כמוהם.

"וכותל מערבי, אשר הוא קיים עדיין – רצוני לומר חלק ממנו – אבניו הן אבנים גדולות מאד ועבות, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בניין קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות.

"ומן היהודים לא נשארו בה היום שבעים בעלי בתים מדלת העם... אלמנות רבות, זקנות וגלמודות... שבע נשים כנגד איש אחד... והם מקרבים עתה כל הבא לשבת בארץ ומכבדים ומנשאים אותם... כי הזקנים עיניהם פקוחות ויחלו... שימותו הגרים הבאים לארץ למען יירשום כי אומרים שהם גזברים על ההקדש וממון הנכרים שאין להם יורשים נכסיהם להקדש.

"מן הישמעאלים אין גלות (=התעמרות על בסיס דתי) ליהודים כלל... ואין פוצה פה ומצפצף... וכי יראו הרבה יהודים יחד לא יקנאו כלל.

"קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אבוקות גדולות...".

בצדה המזרחי של עיר דוד, למרגלות הר הזיתים, בחלקה המכונה "חלקת הספרדים", שוכנת מערת קבורתו של רבנו עובדיה מברטנורה, מהגדולים והמיוחדים שבחכמי ישראל, שהרבה תורה וגדולה וזכה להיות ממקימי וממחדשי היישוב בארץ ישראל.