רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת מצורע: שתפו משפחה וחברים

בהקדמה לפירושו על פרשת מצורע, מביא רבינו בחיי את הפסוק במשלי:

"מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע" (משלי יח, כ)

רבינו בחיי מסביר כי בפסוק זה שלמה המלך מודיע לנו עד היכן עוצמתו של כוח הדיבור – לטוב או למוטב:

"כי אם הוא משתמש בלשונו בדברי תורה, ויוכיח ויזכה את הרבים, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו, ואם בדברי רכילות ולשון הרע הנה ענשו מעותד ומזומן ותשבע בטנו ממנו"

וממשיך לבאר את שני חלקי הפסוק:

"ויהיה תחילת הכתוב 'מפרי פי איש תשבע בטנו' - על עונש לשון הרע.

וסופו כשאומר 'תבואת שפתיו ישבע' - על שכר לשון הצדיק המצדיק, והמזכה את הרבים בלשונו".

"מוות וחיים ביד לשון"

בהמשך מקשר רבינו בחיי את הפסוק הנוכחי לפסוק הבא במשלי:

"מוות וחיים ביד לשון, ואוהביה יאכל פריה" (פסוק כ"א).

מאחר וידוע כי מוות וחיים ביד הלשון, כל מי שאוהב לדבר יכול לבחור להשתמש בתכונה הזאת בשני אופנים:

מצד אחד, לנתב את התכונה הזאת לענייני חוכמה שיוכל להרוויח מכך שכר.

"יאמר מאחר שיש מוות וחיים ביד לשון, מי שאוהב הלשון והוא החפץ לדבר תמיד ישתדל להרבות אליו שכר וידבר בעניני חכמה ותוכחות חיים והאמת והשלום, ויאכל פרי הלשון ויהיה שכרו רב, כי חיים ביד לשון וכאשר הוא רגיל לדבר יותר משאר בני אדם כן ירבה שכרו.

מצד שני, אפשר לנתב חלילה את תכונת הדיבור ללשון הרע ורכילות, וכתוצאה מכך לקבל עונשים. לפיכך יש לנקוט משנה זהירות לפני שמוציא מילים מהפה.

"ובעניין ההפך גם כן, אם אוהב הלשון לדברי רכילות ולשון הרע הלא עונשו גדול, ויאכל פרי העונש, ועל כן יש לו להיזהר בזה כי מוות וחיים ביד לשון".

זאת הסיבה שלוקים בצרעת על עוון זה - מלשון הוצאת שם רע, ומהמילה צרעת ניתן להבין מהו החטא:

"והתורה תודיע אותנו בעונש לשון הרע, כי מי שאינו נזהר ממנו הוא נענש ולוקה בצרעת, ומזה נקרא בשם מצורע אשר ביאורו מוציא שם רע, כי שם העונש מבאר החטא שנענש עליו, ויצריכנו הכתוב קרבן לכפר על חטא הלשון, ואין לו טהרה אלא על ידי כהן..."