איך "יורדים מהעץ"? על נגעים וענווה בערב הפסח

מכל אות בתורה לומדים תלי תלים של עניינים ולימודים.

בפרשת מצורע מתארת התורה את האדם מגיע אל הכהן, ואומר: "כנגע נראה לי כבית". האות כ' הראשונה, כמובן, אינה מיותרת. המשנה במסכת נגעים קובעת שאפילו אם הוא תלמיד חכם ויודע הלכות נגעים, ונראה לו נגע, לא יאמר בוודאות, אלא כנגע, לכאורה מדובר בנגע.

לימדה תורה את האדם ענווה, והודאה על האמת. הנגע נקבע בוודאות רק על ידי הכהן.

את הנקודה הזו הדגיש רבי יעקב קמנצקי, כשהזדמן לידו מקרה הקשור איכשהו גם לערב פסח וגם לפרשת מצורע...

לפני עלייתו לארה"ב, היה רבי יעקב קמנצקי רבה של העיירה ציטביאן שבליטא. עם פרוס חודש ניסן, ניגש יהודי אל הרב ובידו צבע מאכל, שנהוג  להוסיפו ליין כדי שייראה אדום ומשובח. מה דינו של צבע זה בפסח? היש בו חשש חמץ?

רבי יעקב נחלץ לברר את השאלה. הוא ניגש לרוקח המקומי ושאלתו: היודע אתה ממה עושים צבע מאכל זה? הרוקח, שלא ידע בדיוק מדוע הרב מתעניין, השיב: ברור, זה מחומרים כימיים מסוימים של צבענים, עניין פשוט מאוד. המשיך הרב ושאל: ומה  לגבי חמץ? האם בחומרים האלו מעורבת אולי חיטה? או אלכוהול שהופק מדגנים? הרוקח השיב: מה פתאום, אין סיכוי.

הרב הרגיש שהרוקח מדבר בביטחון מופרז מדי, ושלח טלגרמה למלומד אחר, שהשיב לו כי אכן, בהפקת צבע זה משתמשים באלכוהול, שהרבה פעמים נעשה מהתססה של דגנים בשביל ויסקי. נראה שהרוקח מתחילה ניסה להפגין בקיאות וידע, כי לא חשב שהנושא משמעותי, ולאחר מכן היה לו קשה "לרדת מהעץ"...

רבי יעקב היה מספר סיפור זה, ומזכיר: התורה מלמדת אותנו להסתייג ממה שלא מוחלט. תגיד "כנגע", אחר כך לא יהיה קשה לרדת מהעץ. תגיד "כנראה מחומרי צבע", אחר כך יהיה לך קל  להגיד: לא יודע אם יש חמץ, צריכים לבדוק...