סיון רהב מאיר: המרור הזה שאנחנו חווים, עוד מעט הוא ייגמר, ותגיע הסעודה

מזל טוב, מרים פרץ נעשתה בת 70 השבוע. הנה מה שלמדתי בערב שזכיתי לערוך ביחד איתה השבוע בהיכל התרבות של יבנה.

"יבנה זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו", היא אמרה לראש העיר רועי גבאי מאחורי הקלעים. "אחרי שהרומאים החריבו את בית המקדש, הסיסמה היהודית הייתה: 'תנו לי יבנה וחכמיה'. משם חזרנו לחיים, ככה העם שלנו המשיך אחרי המשבר. אנחנו צריכים ללמוד מהרוח הזו של התקומה וההתחדשות".

על הבמה ניסינו לסכם 70 שנים. אני רוצה לספר דווקא על הילדות שלה. לא על מרים פרץ שכולם מכירים, אימא של אוריאל ואלירז הי"ד ואלמנתו של אליעזר.

מתברר שהתינוקת שנולדה השבוע, בז' ניסן, לפני 70 שנה, גדלה במרוקו להורים שלא ידעו קרוא וכתוב. יותר מזה: בבית שלהם לא היה ספר. היא פשוט לא ידעה מה זה.

"אמא שלי עבדה כמנקה בבית של הרב של קזבלנקה, ואני באתי לעזור לה בניקיון. שם ראיתי לראשונה ספר. וואו! ואז הרב של קזבלנקה דאג שאתחיל ללמוד לראשונה בבית ספר, ואני מודה לו על כך.

"בכיתה ג' המורה ביקשה שאבוא אליה הביתה אחרי הלימודים, כדי לנקות את הבית שלה. ניקיתי ושוב ראיתי משהו שלא הכרתי: ברז! מסובבים את הידית - והמים יוצאים".

הקהל צחק, אבל נדמה לי שבעיניה של מרים ראיתי דמעה. הילדה ההיא ממרוקו הייתה למנהלת בית ספר, מפקחת בכירה במשרד החינוך, כלת פרס ישראל. מיבנה דרך הספר והברז – כמה אפשר לצמוח ולבנות מתוך קשיים.

מזל טוב, מרים, לרגל 70 השנים הראשונות.

סיפור לימים האלה

בין החדשות על איראן לבין הניקיונות לפסח, הנה סיפור של רבי נחמן מברסלב, שנותן תקווה: פעם היו שני קבצנים, יהודי וגרמני. חג הפסח התקרב, והקבצן היהודי אמר לחברו: "בוא נתארח בליל הסדר אצל משפחות יהודיות, ונזכה לסעודה טובה". הוא הסביר לגרמני כיצד תתנהל הסעודה, והם יצאו לחפש משפחה להתארח אצלה.

שני הקבצנים מצאו משפחות להתארח אצלן. הקבצן הגוי קיבל חתיכת כרפס במי מלח, ממש כפי שהסביר לו חברו. אחר כך קראו את ההגדה, גם לכך הוא ציפה. אבל כשכבר היה ממש רעב ועצבני, נתנו לו מרור. על זה הקבצן היהודי שכח לספר לו. הגרמני היה בטוח שזו הארוחה, ומרוב מרירות ברח משם, כועס ומאוכזב.

מאוחר בלילה, הוא פגש את חברו היהודי, שחזר שבע ושמח, וסיפר לו בכעס את כל מה שקרה לו. "אוי, שוטה שכמוך", ענה לו היהודי. "אם רק היית מחכה עוד קצת, אחרי המרור היית מקבל סעודה נפלאה".

המסר ברור: יש מרירות בעולם. אבל לא כדאי להתייאש – אחרי המרור מגיעה הסעודה. צריך סבלנות.

גם בתקופה הזו אנחנו חווים לא מעט מרירות. שנזכה שהמרור הזה ייגמר בקרוב, ונזכה בעזרת ה' להגיע ליעד, למה שרצינו וקיווינו. לפרק הבא, לבשורות טובות ומשמחות.

שלא יגנבו לנו את פסח!

הימים האלה, לפני פסח, עלולים להיות מלאים בעצבים ובלחץ. כך כתב בעבר רס"ן הרב אביעד חזני, קצין ברבנות הצבאית:"הבוקר בתחנת האוטובוס שמעתי שתי נשים מבוגרות מדברות על זה שאין מה לאכול בפסח. אתמול חבר הפטיר לכיווני בצער על מצות וכאבי בטן. במהלך הימים האחרונים אני נתקל בעשרות פוסטים על הסבל מהניקיונות לחג. חברים, גנבו לנו את פסח! פסח הוא החג המהפכני ביותר בהיסטוריה האנושית: עם של עבדים מעז לקרוא תיגר על המעצמה הגדולה ביותר בעולם, ויוצא לחופשי בניסי ניסים.

"פסח הוא חג של אמונה באדם. פסח זה לקחת עבד חבול ופצוע וללחוש לו באוזן שהוא לא רק מספר. יש לו חלומות, רגשות וכוחות. ובעיקר – יש לו ייעוד.

"פסח זה אומר לספר לו על הדורות הקודמים ולחנך אותו לאמונה אמיתית שהוא מסוגל ללכת בדרכם.

"פסח הוא חג של מאבק גדול של אומה, של נכונות לדרך ארוכה, לתהליך של בירור פנימי ועמוק.

"פסח הוא חג של פשטות: קמח-מים ולתנור. לדעת ליהנות מהדברים הפשוטים חסרי התחכום.

"אז תחשבו על פסח. תחיו את פסח. אל תאפשרו לשיח רדוד לגנוב לכם אותו. תכלס, רוב הדברים שאתם 'סובלים' מהם הם החלטות שלנו לצאת לפרויקטים ולמבצעי ניקיון.

"ההלכות של פסח הן פשוטות ולא מאיימות, והן נועדו להתלוות לתהליך פנימי של עבודה רוחנית. אל תהפכו טפל לעיקר. שלא יגנבו לכם את פסח".