המצרים לא סיפרו על יציאת מצרים - בטוח?

הרבה פעמים אנחנו שומעים טענה: המצרים לא סיפרו על  יציאת מצרים. האם זה לא מעורר ספק?

ובכן, לא, זה לא מעורר ספק, ורוב סיפורי המצרים בכלל לא הגיעו אלינו. דא עקא, שהמצרים כן סיפרו על יציאת מצרים.

ההיסטוריה המצרית התגבשה בעקבות חיבורו ההיסטורי של מנתון, כהן מצרי בתקופה ההלניסטית שסיכם את תולדות מצרים לפי המקורות שהיו בידיו. כמות המקורות שהיו בידי מנתון היתה עצומה, אלפיים וחמש מאות שנים לאחור. היו לו הרבה מאוד כתובות מצריות, ספרים מצריים, פפירוסים, מקדשים עם ציורים וטקסטים, והעיקר: הספרייה הגדולה באלכסנדריה, שהיו בה כמיליון ספרים. מנתון לא יכל להמציא דברים, ולכן ההיסטוריה המצרית נבנתה על פי התיאור שלו.

מנתון ידע על יציאת מצרים והכיר בה. הוא כמובן התאים את הסיפור לצרכיו, אבל לא התכחש לו.

מלבד מנתון, עוד שני סופרים הלניסטיים מפורסמים ידעו על הסיפור של יציאת מצרים והכירו אותו: כירימון, שהיה הספרן בספריית אלכסנדריה, ה"גוגל" של העולם העתיק; וארטפנוס, הסופר מאלכסנדריה.

שלשת האנשים האלו חיו לפני שהיה בעולם תרגום השבעים. הם לא יכלו לקרוא בתורה או לדעת מה מסופר בה, וודאי שלא היו מקבלים סיפור כזה על מצרים שהושפלה. הם הסתמכו על מקורות מצריים שהכירו.

ההיסטוריון המצרי המפורסם, מנתון, מספר שהיהודים גורשו ממצרים בשל היותם מצורעים. באירוע המרכזי הוא מודה על כרחו. בנוגע לפרטים, מי היה מצורע ומי לא? יבחר הקורא למי להאמין. מה שברור הוא שבמצרים היה ידוע שהישראלים יצאו ממצרים בדרך פתאומית הקשורה במגפה, ולא בעזיבה טבעית, הגירה, שינויי אוכלוסין, וכדומה. אירוע חד פעמי ומהיר. מנתון אף נוקב במספר של עשרים וארבע ריבוא, רבע מיליון איש.

מנתון גם מספר שמנהיגם של הישראלים ציוום שלא יעבדו את האלים ולא יזהרו בחיות הקדושות למצרים רק יזבחו את כולם ויאכלון, והביא את כולם במסורת ברית ושבועה להחזיק בכל החוקים האלה. מנתון גם נוקב בשמו: "משה". מנתון יודע שאין מדובר רק ביציאה מארץ מצרים, אלא בברית ייחודית של חוקים ומשפטים ייחודיים. יש כאן בעצם דיווח על קרבן הפסח. הוא גם מזכיר שמשה גדל מתחילה בחברה המצרית. סיפורו של מנתון מופיע בצורות שונות אצל סופרים אחרים מתקופות שונות, כדוגמת מנסיאס מליקיה, פוסידוניוס, אפולוניוס מולון – שכתב חיבור מיוחד על היהודים במטרה להתקיפם, אך מתאר את משה כנותן התורה, את ייחוסו ואבותיו, ואף את יציאת מצרים.

גם ההיסטוריון המצרי כירימון מזכיר את שמותיהם של משה ויוסף, ואף נוקב בכינוייהם שהיו מקובלים בשפה המצרית. גם הוא קושר את יציאת הישראלים במחלה (שפקדה את הישראלים, כמובן), ואת מספר הישראלים הוא מונה בשתי קבוצות של 25 ריבוא ו-38 ריבוא, סה"כ 630,000 איש.

גם היקטאיוס מאבדירה, במאה הרביעית לפני הספירה, בימיו של אלכסנדר מוקדון, שהיה היסטוריון של מצרים, וחיבורו "אגיפטיקה" כלל את כל הידע בימיו על מצרים, מספר (בקטע המובא אצל דיודורוס סיקילוס) בשם מקור מצרי כי לגירוש היהודים קדמה מגפה בה ניגפו המצרים, ושמשה לימד את היהודים שלא לעבוד לאלים. לפי יוספוס, חיבר היקאטיוס ספר על היהודים ועל אברהם, "והספר מצוי בספריות וכל אחד יכול לקראו".

סופר הלניסטי אחר, בשם ארטפנוס, כתב את הספר "על היהודים", המתאר את ההיסטוריה היהודית הקלאסית, ובו הוא מצטט מקורות מצריים המזכירים נסיך מצרי בשם משה. חיבורו היה מצוי בידי אוסביוס. ספרות היסטורית רחבה בעולם ההלניסטי הכירה בהיסטוריות של יציאת מצרים. כך גם אריסטובולוס (המכונה בחשמונאים ב' "מורה תלמי המלך"). גם דמטריוס, שחי במאה ה-3 לפנה"ס, מצטט בספרו "על המלכים ביהודה" קטעים מתרגום השבעים לבראשית.

ובכן, לכל מצרי לפני אלפיים וחמש מאות שנה, ברור היה שיציאת מצרים התרחשה, ושזה תואם את הידוע על ההיסטוריה המצרית – והיה ידוע להם הרבה.