אתגר מרתק: תעלומת שרידי מסע בני ישראל במדבר

במשך דורות מנסים הרפתקנים וחוקרים להתחקות אחרי מסעם של בני ישראל במדבר. חלקם ניסו לשחזר שמות קדומים לאור תיאורי המסעות בתורה; חלקם ניסו להתחקות אחרי טופוגרפיה ומתווה המסעות לפי התיאור בתורה, למשל: הור ההר, מגדול, וכדומה. אבל רבים ניסו לחפש פשוט שרידים – הרי שש מאות אלף איש מתו במדבר, אולי ניתן לאתר את קבריהם?

אמנם אין זה פשוט כל כך, בניגוד למה שאנשים חושבים. רוב מוחלט של הגופות נשמדות לגמרי בשיני הזמן. אם היו לנו שרידים מכל גוף חי שהיה כאן בעולם אי פעם, כולל בעלי חיים, לא היה מקום לבני אדם על הארץ...

ועוד, לא נחפר אפילו אחוז אחד מכל מדבר סיני הענקי. איך אפשר לדעת מה מסתתר מתחת הררי וגבעות החול? במצרים, למשל, מדי כמה שנים מתגלות עוד פירמידות הקבורות תחת החול!

ריצ'רד פרידמן כותב: "כמה ארכיאולוגים אמרו, 'סרקנו את סיני ולא מצאנו כלום'. אבל ארכיאולוג ישראלי צחק מהטענה הזו, ואמר לי: 'אלה היו חמישה ג'יפים. זה היה סקר, לא חפירה של כל חצי האי סיני'. יתרה מכך, אפילו אם היינו חופרים את כל סיני, מה יכולנו לגלות, שאנשים שנסעו ממצרים לישראל לפני כשלושת אלפים ושלוש מאות שנה היו משאירים, שנחפור עכשיו? ארכיאולוג ישראלי סיפר לי שרכב שאבד בסיני במלחמת 1973 נמצא לאחרונה מתחת לשישה עשר מטרים של חול. שישה עשר מטר למטה בארבעים שנה (מספר מקראי)! מציאת חפצים מלפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנים מהווה אתגר קשה יותר"… (Richard Elliott Friedman, The Exodus (New York: HarperOne, 2017, pp 17).

ישנה גם סברה כי לפי המסורת הישראלית היו הישראלים אוספים את עצמות אבותיהם ומביאים אותם לקבורה בקברי אבות משותפים, כך שיתכן שגם מתי מדבר נאספו על ידי צאצאיהם, והובאו לקבורה משותפת בארץ.

דבר נוסף יש לדעת: יש המון שרידים קדומים במדבר סיני, אבל כדי לדעת אם הם של בני ישראל, אנחנו צריכים קודם כל לתארך אותם. כלי עתיק, או אפילו עצם אדם, בני מאתיים שנה, עשויים להיראות בדיוק כמו אלו שהם בני שלשת אלפים שנה. אחת משיטות התיארוך היא שכלול הכלים. בדיוק בזמן יציאת מצרים התחילה "תקופת הברזל", כלומר: ייצור הברזל נעשה המוני וזול יחסית, ולכן בשרידים מתקופת הברזל נמצא שרידים של כלי ברזל, אבל בשרידים קדומים יותר נעדרים כלי הברזל.

אבל, רק רגע. בני ישראל במדבר לא היו חלק מחברה עירונית. הם היו רחוקים מכל מקום יישוב. נניח שהיה ברזל בעולם, אבל איך יגיע אליהם? ולשם מה הם צריכים אותו? הרי הם אכלו מן, הם נדדו, לא זרעו, לא חרשו ולא קצרו...

ואכן, כשנביא בחשבון את העובדה הזו, נבין פתאום שהממצאים דווקא מתאימים מאד. הנה מה שכותב החוקר מ. היימן: "אין לנו תשובה לשאלה כיצד התקיימו יישובים אלה במרחק כה גדול ממקור מים. גם מקור מזונם הוא חידה. אמנם התגלו אבני ריחים בשפע, ומכאן שהיה להם דגן לטחון, אך בניגוד להשערה שהאנשים עסקו בחקלאות, הממצא מלמד שהם מיעטו לעבוד את האדמה: "להב המגל, המהווה אינדיקציה לעיסוק בחקלאות, נמצא בכמות זניחה… פריטים קטנים שנמצאו… עשויים להעיד על מסחר, אולם בקנה מידה מצומצם בלבד. אין אפשרות להצביע על מערכת מסחרית שיש בה כדי להוות מרכיב קיומי ראוי לשמו" ( מ. היימן, נוודים ויושבי-קבע בהר הנגב בתקופת הברונזה הקדומה; מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני, באר שבע תשנ"ח, עמ' 109, 112, 113).

לא חרשו, לא זרעו, לא ניהלו מסחר משמעותי, אבל היה להם אוכל לטחון. מעניין מי הם היו???

יהושע עציון כותב: "הממצא הבולט שהתגלה בחפירות ובסקרים היה שדות-קבורה, שהיו פזורים במרחבי חצי-האי וברמת הנגב המרכזית. הקברים נמצאו לפעמים בריכוזים גדולים, ולעתים במפוזר. צורת הקברים לא היתה אחידה: לרוב צוין מקום הקבורה בגלי אבנים הקרויים טוּמוּלי; לעיתים היו אלה מבני קבורה ממש. על יד ריכוזי הקברים נתגלו אתרי מגורים או אתרי חניה. קשה היה להבחין באתרים אלה בדגם ארכיטקטוני מסוים. לרוב נמצאו נמצאו שרידים של מבנים מעוגלים, שהיו ערוכים מסביב לחצר מרכזית… אתרי המעגלים ושדות הטומולי (הקבורה) שנמצאו בסיני מראים בעליל, שבמשך תקופה קצרה בעת העתיקה חלפו דרך סיני המוני אדם. מה היו, אם כן, מקורות המים של רבבות אלה בזמן שהותם במדבר? לפי התיארוך, המונים אלה הם, כאמור, יוצאי מצרים. התנ"ך מספר ששתו בני-ישראל מים שנבעו בדרך נס מן הסלע (בארה של מרים). מקורות המזון של הנוודים הקדומים בסיני אף הם אינם מחוּורים די הצורך. המקרא מספר שיוצאי מצרים אכלו מַן שירד בדרך נס מן השמים…" (התנ"ך האבוד, עמודים 53-59).

ובכן, למצוא את שרידי נדודי בני ישראל זהו אתגר רציני ומרתק, אך ייתכן שישנם כיוונים מעניינים בנושא.