אחת ולתמיד: מה הסיפור עם חמץ בפסח, ואיזה כוח רוחני טמון במצה?

למה כל הטירוף סביב חמץ בפסח? מה עשה לנו הלחם, שכשמגיע פסח הוא הופך להיות האויב הכי גדול שלנו? ממבט שטחי, זה נראה לא מובן בעליל. זה בערך כמו שיהודי עם תפילין נראה לנוכרי כמו מישהו שנחת ממאדים. ואם הוא יראה אותו מנענע לולב בסוכות, בכלל הוא יחשוב שהעם היהודי זה עם קצת תלוש.

העם היהודי חי ברובד אחר, רוחני, שבו מעשים וחפצים לכאורה גשמיים יכולים להיות בעלי מימד שמעבר לעולם הזה. המצוות הן אקטים מעשיים של העולם הזה, שיש להן השפעה רוחנית בעולמות עליונים. וכך גם האיסור על חמץ בפסח. זה נראה כמו התעסקות עם חומר – לשאוב את פירורי הבייגלה שהילד השאיר מתחת לכרית של הספה, ולחפש בדקדקנות באילו מחבואים הילדים הצליחו להסתיר אוכל, ולגלות בתוך קופסת משחק מוחבאת בארון חצי שקית ביסלי מלפני חצי שנה. אבל גם כתיבת ספר תורה זהו דבר שדורש מאיתנו פעולות של העולם הזה ושימוש בחפצי העולם הזה – קלף מעור חיה טהורה ודיו, וכן מצוות ארבעת המינים דורשת עבודה חקלאית ופיזית.

בתוך העולם הזה טמונים סודות השמורים לעם היהודי בלבד, אותם גילה הקב"ה בתורה, והם הדרכים לפעול פעולות רוחניות מתוך העולם הפיזי והגשמי שלנו, ואלו הן המצוות. כל המצוות הן כוחות רוחניים שבעזרתם ניתן לתקן את השלילי בנו ובבריאה.

אז איזו פעולה רוחנית יש בכל הסיפור של מצה וחמץ? בשביל זה נתחיל עם קצת הקדמה על חגים ופסח.

החגים הם תחנות תדלוק של מטען רוחני, שחוזרות על עצמן בכל שנה ושנה. ולכל מועד ישנו את המטען הרוחני הייחודי לו. פסח זהו חג האמונה, בו עם ישראל זכה לקבל את יסודות האמונה במציאות הבורא, על ידי עשר מכות מצרים, בהן הראה ה' לעם היהודי את שליטתו בכל מערכות הטבע – אוויר ויבשה וים, אדם וחי ודומם. שכן, זו היתה המטרה בעשר מכות מצרים – למען הקניית האמונה בבורא לעם ישראל. וכך גם בנס קריעת ים סוף. פסח הוא יום ההולדת של האומה היהודית, בה התחברנו אל האמת, שהיא האמונה בבורא. בפסח, חג האמונה, אנו מסוגלים להטעין את עצמנו במטען של אמונה והתעלות רוחנית.

אז מה עומד מאחורי הלחם שדווקא הוא נאסר בפסח, ובמצה שהופכת להיות למצווה מרכזית? ההבדל בין לחם למצה הוא תהליך התפיחה. בעוד שניהם מורכבים מקמח ומים, הלחם עובר תהליך התפחה, וכך נוצר מראה אשלייתי ושקרי של כמות מזון גדולה, בעקבות בועות האוויר שבלחם. וכך הלחם מסמל מצג שווא ודמיון. המצה, לעומת זאת, מייצגת את האמת – מה שאתה רואה, זה מה שקיים.

העולם שאנו חיים בו מכונה בזוהר הקדוש ובחז"ל כ'עולם השקר', הוא בנוי מאשליות, וזאת כדי לאפשר בחירה חופשית של גילוי האמת האלוקית מתוך ההסתר והשקר. כשעם ישראל היה במצרים הוא היה שקוע בשקר, בעולם של כפירה וטומאה, ולכן בצאתו ממצרים הוא נזקק לתרופה רוחנית, מעין אנטיביוטיקה לאמונה. במצה טמון הכוח המרפא לאמונה ואמת, ולכן הזוהר הקדוש אף מכנה את המצה כ'לחם רפואה' ליסודות האמונה. ה'מרשם' התרופתי הוא לשבעה ימים בלבד, מכיוון שהעולם נברא בשבעה ימים וסודות גדולים נוספים טמונים במספר שבע.

הזוהר הקדוש מסביר שהמצה היא רפואה לאמונה בבורא עולם, והנה לשון הזוהר (בתרגום, פרשת תצוה): "כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים העיקר והסוד של האמונה. אמר הקב"ה: יטעמו ישראל רפואה, וכל עוד שיאכלו רפואה זו, לא יראה להם מאכל אחר [דהיינו חמץ]. כיוון שאכלו מצה, שהיא רפואה לבוא ולדעת בסוד האמונה, אמר הקב"ה: מכאן והלאה ראוי להם חמץ ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם".

למה דווקא בפסח צריך להימנע מאכילת לחם ולא גם בשאר ימות השנה? ולמה חייבים לרוקן את הבית מלחם בימי פסח? הזוהר הקדוש עונה על כך במשל של ילד חולה, שנזקק לצורך רפואתו לצרוך אך ורק מזון מסוים ותרופות, ואסור שיצרוך שום דבר אחר מלבד כך. הימצאותם של שוקולדים ומאכלים אחרים טעימים ופחות בריאים יביאו לידי כך שהילד לא יעמוד בפיתוי ויאכל אותם. בנוסף לכך, ידיעתו של הילד שקיימים בבית דברי מאכלים טעימים תמנע ממנו לאכול את המאכלים הבריאים שלא טעימים לו, ולכן יש להוציא כל דבר אחר מהבית. וכאשר הוא יהיה רעב, הוא יאכל את מה שנמצא בבית – המאכלים הבריאים – מתוך רעבונו. לאחר שהילד הבריא וחזר להיות חזק, הוא יכול לאכול את מאכליו הרגילים משום שבמצבו הבריא, הם לא יזיקו לבריאותו.

כך גם בפסח עלינו לסלק מהבית כל דבר שיש בו חמץ, ולאחר שבעת ימי פסח, שבהם נמנענו מחמץ ואכלנו מצה, ניתן לאכול את הלחם ואין בו יותר כוח לפגוע ברוחניותנו.

וכיצד אוכל יכול להשפיע על הנשמה? הקב"ה מצווה אותנו בתורה על שמירת הכשרות, שכוללת לא לאכול שרצים ורמשים, טרפות ונבלות, וזאת משום שמזון שאינו כשר מטמא את נפש האדם, ויוצר כמעין מעטפת של חסימה רוחנית על נשמת האדם, שמקשה על האדם להרגיש חיבור לכל דבר שמקורו בקדושה. וכך גם לחמץ ישנה השפעה רוחנית של כפירה ושקר, ולמצה יש השפעה רוחנית של אמונה ואמת, על האדם – בשבעת ימי פסח בלבד.

הזמן המסוגל ביותר לבנייה רוחנית של אמת ואמונה בנפשנו הוא פסח, אותו זמן בו יסודות האמונה הושרשו בעם ישראל עם יציאתם ממצרים, ולכן מדי שנה פסח הוא זמן של הארה רוחנית של אמת, בו אנו מסוגלים לבנות את עצמנו ולהתעלות בקדושה ובאמונה.