"לערוץ 14 יש זכות קיום": ריאיון מיוחד עם יעקב אחימאיר

הרגע שבו יעקב אחימאיר, מהעיתונאים הוותיקים והבולטים בתקשורת הישראלית, הבין כי הוא מעוניין לבחור במקצוע העיתונות התרחש בעקבות בקשת סיוע שהפנה אליו חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה. "הייתי אז סטודנט במגמת היסטוריה באוניברסיטה העברית", הוא מספר בריאיון מיוחד להידברות. "לצדי בכיתה למד סטודנט נכה ועיוור שהתקשה בלימודים. לבקשתו, החלטנו להתגייס מספר סטודנטים ולהקליט עבורו את החומר הלימודי. זה לא היה פשוט כמו היום שכל ילד מקליט ומתעד את עצמו".

בעיצומן של אותן הקלטות התרחש המפנה, כפי שאחימאיר מתאר: "אחד הסטודנטים השלים הכנסה ב'קול ישראל'. התעניינתי בעבודתו, והוא לקח אותי יום אחד לביקור בחדר החדשות. אז לא יכולתי להאמין שאהפוך פעם לאחד מהעיתונאים במקום, אבל זה בהחלט הצית בי סקרנות לתחום.

"זמן קצר לאחר מכן התקבלתי לעבודה ב'קול ישראל', אז כלי תקשורת כמעט בודד בישראל, ומשכך היו לו אחוזי רייטינג גבוהים מאוד. נכנסתי לעבוד ב'קול ישראל' כעורך חדשות זוטר, ועם הזמן, ולצד עריכת החדשות, התחלתי להקליט גם כתבות בקולי והפכתי לימים לאחד מהעיתונאים הדומיננטיים ב'קול ישראל'".

שיחה עם ביידן

יעקב אחימאיר נחשב לאחד מהעיתונאים הבולטים והמשפיעים בישראל לאורך השנים. מאחוריו שורה ארוכה של הישגים עיתונאיים וריאיונות עם דמויות בולטות בפוליטיקה הישראלית לאורך השנים. הוא גם היה אחד מאנשי הימין הבודדים שהיו בתפקיד עיתונאי כה בכיר בתקשורת הישראלית של שנות השבעים והשמונים.

לאחרונה הוציא אחימאיר לאור את ספרו הראשון "עד כאן יעקב אחימאיר - חיי בצילו של אב"א". אחימאיר מציין, כי אביו היווה השראה לתפקידיו העיתונאיים לאורך השנים. "אבי המנוח היה עיתונאי אומנם", הוא אומר, "אבל בהחלט אפשר לתת לו גם תארים אחרים". ואכן, אביו של אחימאיר, אבא שאול גייסינוביץ', שכונה גם אב"א אחימאיר, היה ממנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית בהנהגתו של זאב ז'בוטינסקי, כאמור לצד פעילותו כעיתונאי וכפובליציסט נודע.

"כבן לאבא עיתונאי שכתב ב'דבר' ובכלי תקשורת נוספים, נמשכתי לתחום כבר מגיל צעיר", מספר אחימאיר. "את הצעד הראשון בעולם העיתונות עשיתי בעיתון 'חירות לנוער' (שיצא לאור על ידי תנועת החירות). הייתי רק בן 16 כאשר התחלתי לכתוב בעיתון. 'חירות לנוער' פנה אומנם לצעירים, אבל התנהל כעיתון למבוגרים והקו שלו היה רציני מאוד – למרות שיועד לצעירים כאמור".

"משם המשכתי לעבוד במשך תקופה במחלקה העברית של רשת התקשורת הבריטית BBC. עבדתי בחברה בלונדון מספר שנים ובסיום החוזה שלי שבתי לארץ לעבודה ב'קול ישראל'".

בשלב מסוים לאחר תחילת עבודתו ב'קול ישראל', אחימאיר הצטרף לטלוויזיה ככתב בערוץ הראשון. "ניגשו אלי מנהלי הערוץ והציעו לי להצטרף לטלוויזיה. זה מיד קסם לי", הוא מספר על הרגע שבו התקבלה ההחלטה להעבירו לעבודה בטלוויזיה. "עברתי יחד עם כמה עיתונאים לטלוויזיה שהחלה את שידוריה זמן לא רב קודם לכן".

היית בתפקידים בכירים מאוד בתקשורת הישראלית של אותם ימים.

"זה היה מעניין שמיד הטילו עלי תפקידים חשובים בטלוויזיה, למרות שהייתי חדש במדיום הזה", הוא מצטנע. "ולעצם דבריך, אכן הייתי עורך של תוכניות בולטות בערוץ, ושימשתי בתפקידים נוספים במערכת החדשות. בשלב מסוים הייתי גם העורך הראשי של מהדורת 'מבט לחדשות', ואז התבקשתי להיות הכתב הראשון של הטלוויזיה בארצות הברית. בתחילה רצו להציב אותי בניו יורק, אבל אני אמרתי שאני מעדיף לכהן בוושינגטון, והייתי למעשה הכתב הראשון של הערוץ בוושינגטון".

מה כללה עבודתך בארה"ב?

"נהגתי להגיע למסיבות עיתונאים בבית הלבן. הייתי כתב זר בדסק הכתבים של הבית הלבן, כאשר, מטבע הדברים ובגלל חשיבותה של ארה"ב, הייתי עיתונאי אחד מני רבים. כמו כן השתתפתי בוועידות של הסנאט ובאירועים פוליטיים ומדיניים רבים שהתרחשו בבירה האמריקנית. בתקופה שכיהנתי ככתב בארה"ב, הצלחתי גם לרקום קשרים טובים מאוד בבית הנבחרים ובסנאט האמריקני, וגם למדתי לעומק את התנהלות הממשל האמריקני.

"כאשר הגעתי לארה"ב", מציין אחימאיר, "כיהן כנשיא ריצ'רד ניקסון. מתוקף כך הייתי בוושינגטון בשעה שהתפוצצה פרשיית ווטרגייט שהסתיימה בהתפטרותו של הנשיא האמריקני. זה היה אירוע בקנה מידה בינלאומי. לא בכל יום מתפטר נשיא אמריקני...".

האם בתקופת פעילותך פגשת את נשיא ארה"ב הנוכחי, ג'ו ביידן?

"פגשתי את ביידן ואף ראיינתי אותו. הוא היה אז סנאטור שאפתן, ששימש כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט. כבר אז ביידן היה סנאטור חשוב. התרשמתי ממנו שהוא אוהד ישראל והוא בעצמו העיד על כך ואמר זאת לפני מספר חודשים, כאשר התבטא כי 'ציוני לא חייב להיות יהודי'. לא יכולתי להאמין אז שהוא יהיה בעתיד נשיא ארה"ב, ואינני יכול לומר שכבר אז זיהיתי שיכבוש את הפסגה הפוליטית בארה"ב".

לדעתך, האם ניתן עדיין להגדירו כמנהיג פרו-ישראלי עם דרישותיו מישראל ברקע המלחמה מול חמאס?

"אני חושב שכן, אפשר עדיין להגדיר אותו כמנהיג אוהד ישראל. אני חושב שהאמירות שלו מכוונות בעיקר לנתניהו, אך ההתבטאויות שלו אינן נגד מדינת ישראל". בנוגע ליחסי נתניהו וביידן אומר אחימאיר: "יש להם היכרות שנמשכת עשרות שנים, ואני מניח שהם יוכלו להסתדר יחדיו. לצד זאת שביידן, כאמור, הוא אוהד ישראל גדול".

(צילום: משה שי, פלאש 90)

ריאיון ראשון עם בגין

אילו מנהיגים ישראליים ראיינת במהלך השנים?

"אני חושב שלא היו מנהיגים ישראליים רבים שלא ראיינתי", הוא אומר לאחר רגע של מחשבה. "ראיינתי במהלך השנים את מנחם בגין, יצחק רבין, שמעון פרס וגם את ראש הממשלה נתניהו ראיינתי מספר פעמים, באחד מהם כאשר התארח בבלייר האוס (מעון ההארחה הרשמי של הבית הלבן)".

איזה מנהיג ישראלי הרשים אותך במיוחד?

"מאוד התחברתי לדמותו של רבין. הכרתי אותו כאשר כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית. ראיתי אצלו קווי אופי שהיו מאוד אהודים עליי: הוא היה ביישן, צנוע, וגם לא דיבר תמיד במונחים שהיו מקובלים על מפלגתו, מפלגת העבודה. רבין אף התפטר בשידור חי – בריאיון שאני ערכתי עמו, ולמעשה זה הפתיע אותי מאוד. זה גם נתון שעומד לזכותו", סבור אחימאיר. "הוא התפטר בעקבות פרשת הדולרים (חשבון בנק שאשתו החזיקה בבנק אמריקני, בניגוד לחוק הישראלי של אותם ימים – ד.פ.). במהלך הריאיון הוא לא התפתל בכל מיני תירוצים, אלא הודה. בכך נהג ביושר ולקח אחריות. זהו דבר שמאוד לא אופייני לפוליטיקאים ישראליים".

האם היה לך קשר מיוחד עם ראש הממשלה נתניהו?

"ראיינתי את נתניהו מספר פעמים. אני זוכר שראיינתי אותו עבור ירחון בשם 'מוניטין', עוד בטרם התמנה לראש ממשלה. לימים כאשר ראיינתי אותו שוב נתניהו הזכיר לי את ששכחתי, שבמהלך אותו ריאיון חזיתי בפניו שהוא עוד יהיה ראש ממשלה". בהתייחס לאישיותו של ראש הממשלה אומר אחימאיר: "אני חושב שהיכולות שלו הן ברמה גבוהה מאוד. הוא אדם כשרוני מאוד, בעל השכלה רחבה, והוא יודע להלך בין הטיפות ובין מנהיגי העולם. בתקופת הנהגתו בעבר הוא נפגש בתוך שבוע גם עם נשיא ארה"ב וגם עם מי שכיהן אז כמנהיג ברית המועצות".

מה הריאיון הכי חשוב שערכת בקריירה שלך?

אני חושב שאני הייתי הראשון שראיין את מנחם בגין לאחר שנבחר לראש הממשלה, לאחר המהפך ההיסטורי. עם זאת, הריאיונות עם רבין ועם בגין, כמו שאר הראיונות שערכתי, לא היו בעיניי הישגים אישיים שלי. גם לא ניתן לכנות אותם כידיעות דרמטיות שאני הבאתי. אלא זו הייתה הקונסטלציה בישראל באותה תקופה, שבה היה ערוץ יחידי שפעל ואני הייתי הכתב המדיני היחיד בערוץ היחיד – כך שההישגים הללו היו טבעיים למדי".

"ערוץ 14 הוא ערוץ חשוב ולגיטימי לחלוטין"

אחימאיר הוא בעל דעות פוליטיות ימניות, בעוד רובם המוחלט של עמיתיו בתקשורת של אותם ימים החזיקו בעמדות שמאל. היום המצב שונה, ובישראל של 2024 קיימים מגוון כלי תקשורת. לצד העובדה שמרביתם מזוהים עם השמאל, עדיין גם קולו של הימין נשמע מצד עיתונאים וכלי תקשורת ימניים שנוכחים היטב בשיח.

אתה יכול לספר על התחושה להיות איש ימין כמעט בודד בתקשורת שהייתה מזוהה כמעט כולה עם השמאל?

"אני זוכר את שהתרחש באולפן כאשר התרחש המהפך ההיסטורי שבו מנחם בגין עלה לשלטון. אני הייתי מהבודדים ששמחו על כך. הרוב כאבו את ניצחון הימין. עם זאת, השתדלתי לנהוג בהגינות תמיד.

"אני חושב שמבחינה מסוימת הנטייה הפוליטית שלי היא לא ללכת נגד הממונים עליי, ועובדה היא ששלחו אותי לוושינגטון עם משפחתי לכהן ככתב. צריך להבין שזה היה אחד התפקידים החשובים בתקשורת הישראלית דאז. הם ידעו שאני איש ימין, ולמרות זאת אפשרו לי לעבור לכהן שם ככתב. מעבר לכך, לאחר שחזרתי מוושינגטון, הם שלחו אותי לעבוד שם תקופה נוספת. אני מניח שלא היו עושים את זה לולא חשבו שאני עושה עבודה טובה. ובנוגע לאפיון הפוליטי שלי: אני סיקרתי סיקורי חדשות באופן אובייקטיבי ככל האפשר. השתדלתי להיות הוגן כלפי כל המפלגות וכלפי כל הדעות".

היום המצב שונה. יש ערוץ ימני בולט ומשפיע – ערוץ 14. מה דעתך על כך?

"אני חושב שלערוץ 14 יש זכות קיום. אני רואה את ההשמצות שהוא סופג, ולדעתי זה בגלל שהוא איננו בעל נטייה לכיוון השמאל הפוליטי. אני חושב שהימצאות הערוץ היא דבר בעל ערך לישראל, וזה מראה שבישראל יכולים להיות גם תוכניות וכלי תקשורת שמזוהים עם הימין ולא רק כאלו שמזוהים עם השמאל".