כַּמָּה חָשׁוּב לָהּ' שֶׁאִשָּׁה עֲנִיָּה לֹא תִּתְבַּיֵּשׁ 

יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה בִּשְׁבִילְכֶם: הַאִם אַתֶּם אוֹהֲבִים אֶת הָאֱמֶת? רוֹצִים לְהַגִּיד אֱמֶת? 

אֲבָל בֶּאֱמֶת, לֹא תָּמִיד נָכוֹן לִבְדֹּק אֶת הָאֱמֶת... מָתַי לֹא? כְּשֶׁזֶּה עָלוּל לִפְגֹּעַ בַּזּוּלַת. 

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא לֹא הָיָה עָשִׁיר. לְהֵפֶךְ, הוּא הָיָה עָנִי כָּל כָּךְ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל רַק חָרוּבִים מֵעֵץ עָזוּב לַאֲרוּחַת בֹּקֶר, צָהֳרַיִם, עֶרֶב, וְלִפְעָמִים גַּם לְקִנּוּחַ. גַּם לְשַׁבָּת לֹא הָיָה לָהֶם אֹכֶל. רַק חָרוּבִים. 

בְּאֶחָד מִיְּמֵי שִׁשִּׁי, חַנָּה אִשְׁתּוֹ רָאֲתָה אֶת בָּתֵּי שְׁכֵנוֹתֶיהָ עִם עָשָׁן מִתְרוֹמֵם מִכָּל אֲרֻבָּה. 

"כָּל כָּךְ לֹא נָעִים...", נֶאֶנְחָה חַנָּה. "כֻּלָּן מְבַשְּׁלוֹת, עֲשַׁן הַתַּנּוּרִים בְּכָל בַּיִת, וְרַק אֲרֻבַּת בֵּיתוֹ שֶׁל חֲנִינָא שׁוֹמֶמֶת. וְהַשְּׁכֵנוֹת חוֹשְׁבוֹת שֶׁאֵין לִי כֶּסֶף, שֶׁאֵין לִי אֹכֶל, שֶׁאֵין לִי מָה לְבַשֵּׁל... כָּל כָּךְ מְבַיֵּשׁ...". 

רַבִּי חֲנִינָא נִסָּה לְעוֹדֵד אוֹתָהּ. "חַנָּה, אַל תֵּעָצְבִי עוֹד מְעַט יוֹם הַשַּׁבָּת, יוֹם מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא! תִּשְׂמְחִי!". 

"אֵיךְ אֶשְׂמַח, וְאֵין לִי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיֵּשׁ לְכָל מִשְׁפָּחָה? אֵיךְ אֶשְׂמַח, וְהַחֲבֵרוֹת בַּשְּׁכוּנָה מִסְתַּכְּלוֹת עָלַי בְּמַבָּטִים מְלֵאֵי רַחֲמִים, עַל כָּךְ שֶׁהַתַּנּוּר שֶׁלִּי רֵיק וְקַר בְּיוֹם שִׁשִּׁי? לְפָחוֹת אַכְנִיס כַּמָּה עֲנָפִים לַתַּנּוּר וְאַדְלִיק אוֹתוֹ. כָּךְ יַעֲלֶה עָשָׁן בָּאָרוּבָּה, וּבֵיתִי לֹא יֵרָאֶה שׁוֹנֶה בַּשְּׁכוּנָה". 

הִכְנִיסָה חַנָּה עֲנָפִים לַתַּנּוּר וְהִדְלִיקָה אוֹתוֹ. "יֹפִי, מִי שֶׁתִּרְאֶה אֶת הֶעָשָׁן תַּחֲשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לִי אֹכֶל בְּתַנּוּר". 

אֲבָל שְׁכֵנָה אַחַת רָאֲתָה אֶת הֶעָשָׁן מֵהָאֲרֻבָּה שֶׁל חַנָּה, וְלֹא חָשְׁבָה כָּךְ. "מִנַּיִן יֵשׁ לָהּ אֹכֶל? אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ, אֵין לָהּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֲפִלּוּ קֻרְטוֹב קֶמַח. בֶּטַח הִיא רוֹצָה לְרַמּוֹת אוֹתָנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בִּשּׁוּלִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת – אֵין לָהּ!". 

נִכְנְסָה הַשְּׁכֵנָה מִבְּלִי לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת! חַנָּה, מֵרֹב בּוּשָׁה, רָצָה לַחֶדֶר, שֶׁלֹּא תִּרְאֶה אוֹתָהּ הַשְּׁכֵנָה. מִתְקָרֶבֶת הַשְּׁכֵנָה אֶל הַתַּנּוּר, פּוֹתַחַת אוֹתוֹ, וּמְגַלָּה בִּפְנִים חַלּוֹת קְלוּעוֹת וְיָפוֹת, וּמְרִיחוֹת נֶהֱדָר. 

"חַנָּה! חַנָּה! הַחַלּוֹת שֶׁלָּךְ מוּכָנוֹת, בּוֹאִי לְהוֹצִיא אוֹתָן!". 

"כֵּן כֵּן, בְּדִיּוּק הָלַכְתִּי לְהָבִיא אֶת הַתַּרְוָד...". 

לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִכְפַּת כָּל כָּךְ שֶׁאִשָּׁה עֲנִיָּה לֹא תִּתְבַּיֵּשׁ, שֶׁהוּא שִׁנָּה אֶת הַטֶּבַע בִּשְׁבִילָהּ. הַאִם גַּם לָנוּ אִכְפַּת? 

סיפורי אמיתי המספר מחכים לכם עכשיו באתר עולם הילדים >>