אותיות ומשמעותן: מה אומרת לנו האות א', על פי התורה והקבלה?

לשון הקודש בנויה, כידוע, מ-24 אותיות, שלכל אחת מהן יש משמעות על פי התורה ותורת הקבלה, והמשמעויות הללו מצטרפות למילים ומשפטים.

כאן נעסוק במשמעות האות הראשונה: א'.

שמה של האות הוא "אלף", כאשר השורש הבסיסי הוא א-ל. פירוש המילה "אל" הוא "כוח", כמו "יש לאל ידי", "ואת אילי הארץ לקח". אלילות היא סגידה לכוחות.

"אל" יכול להיות גם "אל נכר", אבל "אלף" הוא בורא העולם, שבידו כל הכוחות, כפי שאמרו חז"ל, "אלוף נעורי אתה", זה הקב"ה.

אם כן, האות א' היא הכוח הראשון, הקב"ה בורא העולם.

לפי דברי חכמים, המקום הראשון שבו מופיעה מילה בתורה שפותחת באות מסוימת, הוא זה שמלמד על משמעותה. וכמובן, המילה הראשונה בתורה שמתחילה בא' היא: אלוקים.

מתוך שמותיו השונים של הקב"ה, משמעות השם אלוקים היא: "תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם".

חז"ל במסכת שבת מוסיפים עוד ביאור לסמיכות האותיות א' וב': "אל"פ-בי"ת: אלף בינה". אלף הוא אלופו של עולם, הבורא, שמאלף אותנו בינה. החכמה והבינה הם חלק בלתי נפרד מבריאת העולם הגשמי, שיש בו הרבה חכמה, כאמור "ה' בחכמה יסד ארץ".

מעניין שערכה המספרי של האות א' הוא אחד – אחד אלוקינו, הוא אחד ואין שני. אך מצד שני היא עשויה להיקרא גם בלשון ריבוי, אֶלֶף. הקב"ה הוא גם אחד, אבל הוא גם הכל, כל אלפי רבבות הגילויים של החכמה והיופי והמציאות, כולם הם גילוי של האחד. גם מה שנראה כאלף אינו אלא אחד. וכפי שאומר הרמב"ם: "דע שהמציאות הזו בכללותה היא דבר אחד!" (מורה נבוכים, ח"א, פרק ע"ב).