סוגיות בתנ"ך
יכול להיות שהטווס הוא לא טווס? דיון הלכתי
על זיהוי הטווס בגמרא אין לפקפק. אך מדוע לא נזכר הטווס בתנ"ך? כאן מגיעה הפתעה
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ג ניסן התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
כשאנחנו שומעים את המילה טווס, אוטומטית אנחנו חושבים על מניפת צבעים נהדרת, על התגנדרות, על הטווס שקופץ לראש גדר ופורש את כנפיו הצבעוניות כמו... טווס.
סביר שאנחנו לא חושבים על כנפי טווס בגריל, או על חזה טווס מעושן, ובכל זאת, כנראה שפעם חשבו אחרת. בגמרא מסופר לנו על לוי בר סיסי, ממקורביו של רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, שהתגורר באחד מיישובי הגליל. יום אחד הגיע לביתו של יוסף הצייד. בבית זה מן הסתם היו הרבה עופות מעניינים, אבל יוסף הצייד בחר במעניין מכולם: הוא הגיש לאורח החשוב ראש של טווס - - - בחלב! וזאת עליכם לדעת, כי לפי רבי יוסי הגלילי אין איסור בשר בחלב אלא בבשר בהמה, אבל בשר עוף מותר. והיו יישובים בגליל שנהגו כדעתו.
ובכן, לוי בר סיסי היה תלמיד של רבי, מסדר המשנה, שפסק להלכה כי גם בשר עוף בחלב אסור לחלוטין, ולכן הוא פספס את המעדן של בשר טווס בחלב... אבל יש דברים בגו. פרופסור זהר עמאר, שחוקר את זיהוי בעלי החיים במקרא ובתלמוד, מספר כי היו מקומות שבהם נהגו לאכול טווס, וכי בשרו נחשב טעים מאד. אנחנו לא ממליצים לנסות את זה בבית, אם כי זה נשמע מעניין.
על זיהוי הטווס בגמרא אין לפקפק. גם רש"י כותב שם "טווס – פואון, שצועק"... פואון הוא שמו הצרפתי של הטווס הנחמד שלנו, ואכן, הטווס משמיע קול צעקה לא נעים, שאינו הולם, לכאורה, את אופי הג'נטלמן שהוא מנסה לשוות לעצמו על ידי זנבו. ואם נותר למישהו ספק, הרי שבדברי חז"ל על פרשת מצורע אנחנו מוצאים את התשובה: "איזה הוא ירקרק שבירוקים? (לעניין נגע) סומכוס אומר, ככנפי טווס".
אך מדוע לא נזכר הטווס בתנ"ך? כאן מגיעה הפתעה. לפי רוב הפרשנים והחוקרים, התיאור בנביא, שבו שלמה שלח לייבא "תוכיים" מארצות רחוקות, מתייחס לטווסים. במזרח, טווס מכונה tokai, וגרסאות שונות של הכינוי הזה נמצאות בכל השפות המזרחיות. אפילו השם "טווס", שהוא מאוחר, הוא שיבוש של המילה הזו. מקורו של הטווס הוא בהודו. הרומאים הם שהביאו אותו לאזור, אחרי שלמה המלך כמובן, שהביא רק כמה יחידות שישמשו כשכיות חמדה בארמונו.
אמנם, היו מהפוסקים שפקפקו בזיהוי של הטווס "שלנו" עם הטווס שבגמרא, ורבי חיים בנבנשתי, מחכמי טורקיה לפני כארבע מאות שנים, כותב: "נשאלתי על עוף שקורין פואון בלעז, והוא אותו העוף, שהנוצה של העוף היא מהודרת וגם יש לו בכרבלתו כמו ב' או ג' נוצות כמין ורדים, וכל גופו הוא יפה עד מאד חוץ מרגליו שהן שחורות כעורב, אם הוא עוף טמא או טהור... המנהג יוכיח שאין בקושטא עופות רבות הנקראים פאווניש, ואין מי שאוכל אותו, ואנשים חכמים וידועים העידו דבשאלוניקי מחזיקין אותו לעוף טמא...". לדבריו יש כמה סוגי טווסים, ואי אפשר לדעת בדיוק איזה סוג נחשב כמותר בימי התנאים. עוד סיבה לא לנסות את זה בבית...
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>