מפעים: "לא הצלחתי להירדם כל הלילה, וזו הסיבה"

רבי חזקיהו מישקובסקי מספר: משפחת שנקר מתל אביב זכתה להצלחה מיוחדת בחינוך הילדים, כאשר כמעט כל אחד מבני המשפחה מכהן בראשות ישיבה. כאשר הגעתי לנחם את בני המשפחה על פטירת אימם, נדהמתי מהסיפורים ששמעתי אודות העניות הגדולה בה חיה המשפחה.

"היה להם בבית בסך הכל חדר אחד, ובו ישנו, ההורים והילדים, על מזרונים שהונחו על הרצפה. כל שני ילדים ישנו על מזרון אחד. כיון שלא היו להם כיסאות שלמים, הניחו קרש בין כיסא לכיסא ועליו ישבו", מספר הרב מישקובסקי. "מה שהיה יותר נורא הוא, שגם לחם לאכול לא היה. האבא היה קונה במכולת לחם ישן, שהיה נמכר במחיר זול יותר. בעולם של היום הכל מודרני. המכולות יכולות להחזיר את כל הלחם שנשאר למאפיות. אבל אז לא היה מושג להחזיר לחם. אם נשאר לחם היו מורידים את המחיר ואנשים היו קונים אותו במחיר המוזל.

"כדי שהילדים יאכלו את הלחם הישן, האבא היה שופך עליו שתי כוסות קפה, ועושה ממנו כמין דייסה. אלא שעדיין הטעם לא מי יודע מה… ולכן האבא היה יושב ומספר להם סיפורים, עושה להם שמח, וכך לא הרגישו את הטעם של הקפה. כשגמר לספר כבר לא היה להם לחם בפה", מספר הרב מישקובסקי בהתפעלות.

"בשבת, האבא, רבי צבי, שהיה מתמיד גדול, היה יושב ולומד דרך קבע עד שעה 2:00 לפנות בוקר לאורה של הפתילייה שעליה בישלו את החמין.

"סיפרו עליו שכשהיה ילד קטן עשו בתלמוד תורה בו למד "מבצע ילד טוב". כל ילד היה צריך לספר על מעשה טוב שעשה במשך השבוע. כששאלו אותו: "צביקה! איזה מעשה טוב עשית"? השיב: "לא עשיתי שום מעשה מיוחד. אצלנו ישנים שני ילדים על מזרון אחד. לילה אחד אחי הצעיר, שישן יחד אתי, הסתובב במהלך השינה ונשכב לרוחב המיטה, במקום לאורכה. לא רציתי להעיר אותו. ונשכבתי גם אני לרוחב המיטה, ולא הצלחתי להירדם כל הלילה. אבל העיקר שלא הערתי אותו"…

מסיים הרב מישקובסקי את דבריו: "אדם עושה משהו קטן לכבוד השם יתברך ומתאמץ גם כשקשה לו – ה' ישלם לו על זה כפל כפליים. ראיתי בשם אחד הגדולים שדייק בלשון הברכה: 'הגומל חסדים טובים' – לא כתוב 'העושה', אלא 'הגומל', מלשון גמול. אדם עושה משהו קטן והקב"ה נותן לו על כך גמול עצום".