הרב ראובן אלבז: למה חשוב ללמוד על איסור אכילת בשר וחלב, והלכות הכשרת הבשר?

"וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ... עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם" (י"ז, י'-י"ב).

אריכות יתרה באזהרה על האיסור

בפסוקים אלה מזהירה התורה שוב ושוב באזהרות חמורות על איסור אכילת דם.

מפליא הדבר, שעל איסור אחד מאריכה התורה כל כך, ואף מחמירה מאד בענשו: מי שאוכל דם במזיד נענש בעונש החמור – כרת!

גם בעניין איסור אכילת חלב מחמירה התורה מאד, וכך נאמר בפרשת צו (לעיל ז', כ"ג-כ"ה):  "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ. כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לה' וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ". ובמקום אחר (לעיל ג', י"ז) כותבת התורה: "כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ", "כָּל חֵלֶב לה'" (שם, ט"ז).

רואים כאן אריכות מיוחדת, שאינה מצויה כמעט בתורה, המדגישה את החומרה שבאכילת דם וחלב.  ויש להבין, מהו הטעם לאיסור זה שהיה צריך להזהיר עליו כל כך?

נפש כל בריה תלוי בדמה

והנה בפסוק מופיעה הסיבה: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא". התורה באה ומזהירה שהדם שבבהמה, בחיה או בעוף הוא אסור לאכילה, כי הדם הוא הנפש. כלומר נפש כל בריה תלוי בדמה (כלשון רש"י), הכוונה היא שהנפש קשורה אל הדם. לכן כאשר אדם מאבד דם רב, נפשו יוצאת.

וכיון שכך - אומר הרמב"ן (פסוק י"א) - הנפש הבהמית משפיעה על דם הבהמה, ותכונות הנפש והתאוות הבהמיות עוברות אל אוכל הדם, ואין ראוי שהאדם, הנבדל מן החי בתכונות נפשו, יכניס לגופו דם מן החי.

ולכן אסרה התורה את אכילת הדם באיסור חמור, ויש ללמוד כיצד להכשיר את הבשר כראוי ולהוציא את הדם עד כמה שאפשר, כדי שחס ושלום לא נאכל דם, אפילו במשהו.

לכן מתריעה התורה (דברים י"ב, כ"ג): "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר". נדרשת כאן התחזקות וזהירות יתירה כדי לא להכשל בדבר. ורואים בפירוט הלכות הכשרת הבשר, עד כמה יש לעמול ולטרוח ולהתבונן היטב שלא נשאר כלל דם האסור באכילה.

שכר מיוחד על עבירות שנפשו מחמדתן

מענין זה למדו חז"ל מסקנה חשובה, כפי שמובא בגמרא (מכות כג ע"ב): "רבי שמעון בר רבי אומר, הרי הוא אומר: 'רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר", אדם קץ מלאכול דם, משום היותו מאוס, ובכל זאת מקבל שכר על המנעותו ומטיבין לו ולבניו אחריו.

אם כן קל וחומר אדם המונע עצמו מעשיית דבר אסור שלבו נוטה לעשותם, "גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות".

אדם השומר את נפשו מעבירות אלו שיש לו תאווה להן, על אחת כמה וכמה שהקב"ה ישלם לו שכר גדול מאוד מאוד והוא חביב לפניו יתברך.

הכשרת העוף לאכילה בדורות עברו

מחמת האיסור החמור שבאכילת הדם, קבעו רבותינו כיצד יש להכשיר את העוף למאכל. מצווה זו כוללת פרטים רבים, וכיום ההלכות כמעט אינן ידועות משום שבימינו נעשית ההכשרה במשחטות עצמן, על ידי מכשור משוכלל, ולא בבתים כפי שעשו אמותינו.

בדורות עברו נעשתה כל מלאכת הכנת העוף בבית, והנשים היו בקיאות בפרטיה:  אדם היה מביא את העוף לשוחט מוסמך וירא שמים, שהיה גם בודק את כשרותו, ולוקח את העוף השחוט הביתה. אז נעשתה המלאכה הקשה של מריטת הנוצות ולאחר מכן הגיע שלב ההכשרה.

את הבשר השרו במים חצי שעה כדי שיתרכך, ואז הניחוהו על שליבות מעץ ומלחו אותו במלח גס. במשך שעה שלמה שואב המלח את הדם מבשר העוף והדם ניגר מבין שליבות העץ.

השלב הבא היה שטיפת העוף: שטפו את בשר העוף שלש פעמים בכלי מלא מים – ממלאים במים, שוטפים את העוף ושופכים, שוטפים את הכלי וממלאים בו שוב מים, וכך שלש פעמים.

באופן כזה - ידעו חכמינו ז"ל - לא יישאר בבשר העוף כל זכר לדם אסור. הנוזל שיוצא מהבשר לאחר שהוכשר כדת וכדין נקרא 'מי בשר' ומותר לאוכלו.

המשחטות המהודרות כיום

בימינו, עם התפתחות התעשיה, הוקמו משחטות משוכללות, שבחלקן ניתן מענה לדרישות ההלכה ברמה גבוהה.

ישנן כיום משחטות שמכשירות את העופות במקום, בתוך המשחטה. הייתי באחת המשחטות האלה, ועיני ראו ולא זר את הדקדוק בכל השלבים, על ידי גיוס הטכנולוגיה לנושא הכשרות: עומדים שם כעשרים שוחטים, שכולם בקיאים היטב היטב בהלכות שחיטת העוף, ובא משגיח מיוחד לבדיקת הסכינים, מומחה גדול מאוד להחלקת והשחזת הסכין, שלא יהיה בו שום חשש פגם וסכסוך וכדומה. המשגיח מעביר את ציפורנו על חוד הסכין כמה פעמים, עוד סכין ועוד סכין... והכל חלק – חד וחלק!

אחר כך כל שוחט ושוחט יש לו את העמדה שלו שבה הוא שוחט מספר עופות, והם מונחים במקום וממתינים עד שהמשגיח נגש אל השוחט, לוקח את הסכין ובודק אם באמת לא היה שום פגם, ורק אחר כך העופות עוברים הלאה על המסוע והשוחט ממשיך לשחוט קבוצת עופות נוספת.

ברגע שישנה איזושהי תקלה – מיד לוחצים על כפתור אדום שעוצר את המסוע.

לאחר שהעופות נשחטו כדת וכדין, הם מוכנסים למתקן מיוחד שבו נעשית המריטה, והעופות יוצאים משם "מגולחים" כליל, ללא כל שיער ונוצה, הכל חלק, באופן מהודר ביותר.

בשלב הבא מוציאים מכל עוף בנפרד את האיברים הפנימיים, והמשגיח בודק לכל עוף את הריאות, הקורקבן ועוד, ואם רואה בהם שינוי – מוציא את אותו עוף ומניחו בצד, לבדיקה מדוקדקת יותר.

מיד אחר כך עוברים העופות לשלב ההכשרה: משרים אותם בדוד ענק למשך חצי שעה ואז מועברים לממלחה, שם עומד צוות עובדים עם שקי מלח, אשר מולחים את העופות בשפע מלח ומשליכים אותם למשך שעה אל משטח מחורר, ממנו מטפטף הדם היוצא מהעופות.

שלב זה של המליחה והשעה שבה המלח שואב את הדם, נקבעו על ידי חכמינו מפאת הציווי "רק חזק", שהזהירה התורה שלא די במה שאין מקבלים את דם העוף או הבהמה אל כלי ומשתמשים בו או אוכלים אותו חלילה, ולא מספיק לשטוף את הבשר במים, אלא יש להתחזק ולהתאמץ כדי שכל הדם יצא מהבשר, ולא נכשל חלילה באכילת דם. 

כעבור שעה נזרקים העופות לתוך דוד מים ונשטפים ועוברים לדוד נוסף, ולעוד אחד, וכך עוברים שלש שטיפות כדת וכדין, והכל במכונות משוכללות ותחת השגחה קפדנית.

חשיבות לימוד ההלכות

לפני חמישים שנה ויותר, היינו מביאים את העופות אל השוחט של שכונתנו, הצדיק רבי יוסף מונסה זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מופלג.

מצווה נוספת עשה השוחט מיד לאחר השחיטה והיא מצוות "כיסוי הדם", כפי שמצווה התורה בפסוק הבא (י"ג): "וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר", והיה מכסה את הדם בעפר.

את העוף לקחנו ל"ממרטה" בשוק הבוכרים, שם היתה אשה שעשתה את פעולת המריטה של העוף. ואז היינו לוקחים את העוף הביתה ומכשירים אותו בכלים מיוחדים. איזו חוויה זו היתה! אי אפשר לשכוח!

היום הבנות כבר לא ראו אפילו את האמא שלהן עושה זאת, כי גם היא כבר קונה בחנות עוף שנשחט והוכשר בהכשר מהודר, לכן חשוב מאד לספר וללמד את בנות ישראל על מצווה חשובה זו ועל האיסור החמור שבאכילת דם, כי כאשר לומדים את פרטי ההלכות - רואים כמה יש להיזהר ולהישמר מכל ספק באיסור זה.