"שאלתי את סבתי שורדת השואה מה זה על היד. ואז היא פרצה בבכי"

זיכרון בסלון: אשת העסקים ניקול ראידמן כתבה טור מיוחד על סבתה, ששרדה את השואה. היא סיפרה מה עבר עליה בילדותה, כאשר זיהתה את המספר שנחקק על ידה. "'סבתא, מה יש לך על היד?' שאלתי בתמימותי כשהייתי בת 5 ואז היא פרצה בבכי", כתבה ראידמן בטור מיוחד שפורסם באתר וואלה. "'כשתגדלי אספר לך', אמרה לי סבתא. מאז, די חששתי לשאול, כי הרגשתי כאב עצום ועצב בעיניים שלה. כשעלינו לארץ הייתי בת 10, והדבר הראשון שסבתא שלי עשתה היה להגיע לירושלים, ל'יד ושם'. נעמדנו ליד לוח שמות עצום, היא הקריאה אותם בגרון חנוק והדמעות פשוט לא הפסיקו".

"'מי הם?', שאלתי, ואז סבתא ענתה לי: 'זה כל המשפחה שלי, הרב משה גלזר וכל ילדיו, הם נרצחו על ידי הנאצים, הם ועוד 6 מיליון יהודים'. כששאלתי אותה על מה רצחו אותם, היא ענתה לי: 'רק בגלל זה שהם היו יהודים'".

ראידמן מציינת כי "כילדה, ספגתי אנטישמיות בבית הספר בעיר אודסה שבאוקראינה, שם נולדתי. היו קוראים לי 'יהודיה מסריחה'. הייתי חוזרת מבית הספר ובוכה, כי לא הבנתי במה אני שונה מאחרים. בעקבות השנאה הזו, ההורים שלי עזבו את הכול והחליטו לעלות לארץ, כי לנו, ליהודי הגלות, 'אין ארץ אחרת - ארץ בה יהודי יכול להרגיש בטוח ובבית'".

היא מציינת כי הטבח בשמחת תורה הוא "היום בו התחילה השואה השנייה של העם היהודי. הזוועות והרצח האכזרי, שריפת אנשים בעודם בחיים וסיפורי השורדים, בהשוואה לסיפורים של סבתא שלי, אף יותר גרועים ומפחידים מהשואה. כן, וכל זה קרה ממש כאן, במדינה שלנו, מדינת היהודים, המקום שהיה אמור להיות הכי בטוח עבורנו.

"האנטישמיות בעולם חזרה בגל צונאמי, הפחד והחרדה של הזדהות כיהודי בחו"ל, האגרסיה והחרמות נגד מדינת ישראל, מחזירים אותנו 80 שנה אחורה וגורמים לנו להבין ששום דבר לא השתנה מאז, אלא רק ההפך, החמיר. ה-Never Again הוא Again and now.

"אבל למה? למה יהודים עוברים זאת שוב? למה שונאים אותנו? מה עשינו רע? למה אנחנו צריכים לפחד להיות יהודים?", אלו השאלות שכבר שואלים אותי הילדים שלי ולי אין ממש תשובה מלבד לומר להם: אנחנו העם הנבחר - וזה הסוד. הסבים והסבתות שלנו עברו את התופת הנוראית הזו בכדי שלנו יהיה עתיד, וגם אנחנו חייבים לעבור את זה למען עתיד ילדינו.

"יהודים בשואה היו מלוכדים מאוד והרצון לשרוד את התופת במטרה לנצח את האויב האכזר, הצילה אותם ולבסוף הם ניצחו. גם אנחנו ננצח. היום, כשכל העולם נגדנו, כשהאויב סביבנו רוצה להשמידנו, אם לא נהיה מלוכדים ואם נחפש אויבים בתוכנו, לא נצליח.

"היום, ביום השואה לזכר הנרצחים אז וגם היום, אנחנו חייבים לעשות הכול בכדי שזה לעולם לא יקרה שוב. הנשק הסודי שלנו, שאין אותו לאף אחד אחר בעולם, זו האחדות. כשאנחנו יחד, אנחנו בלתי מנוצחים".

בהמשך תיארה ראידמן את הסימבוליות של הטלאי הצהוב של מגן דוד בשואה, בו היו מסמנים את היהודים, ש"חזר גם היום, בצורת סיכה צהובה שכולנו עונדים להחזרת החטופים. אבל הפעם זו הבחירה שלנו לענוד את הסמל הזה, כי זהו הסמל שמאחד את כולנו למטרה הכי חשובה, החזרתם של החטופים הביתה במהרה".

היא חתמה את הטור כך: "נחמה ניקול ראידמן, נכדתה של לורה ויסמן ז"ל ונינתו של הרב משה גלזר ז"ל".