סוגיות בתנ"ך
מצוות וערכים ממבט אחר: מה זה "להיות קדושים"?
בפרשת השבוע, פרשת קדושים, מצווים אנו על מצוות רבות שקשורות בקדושה, ולכן שמה הוא "קדושים תהיו". מה זה להיות קדוש?
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ט ניסן התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
בפרשת השבוע, פרשת קדושים, מצווים אנו על מצוות רבות שקשורות בקדושה, ולכן שמה הוא "קדושים תהיו".
מה זה להיות קדוש?
הקדושה היא דרישה של האדם מעצמו.
חלק גדול מהמצוות ומהערכים, הם דברים שנעשים למען האחר: התחשבות וחמלה על האחר, או למען העם כולו: לזכור ביחד את חובותינו, לחגוג ביחד, לדאוג לעני ולגר, או לכהן.
אבל הקדושה היא דרישה שאדם צריך לדרוש מעצמו. האדם עשוי מסוס ורוכבו: החומר הוא הסוס, והנפש היא הרוכבת. הרוכב צריך לשלוט בסוס – לא כל מה שהוא רואה מול העיניים הוא צריך לטעום.
מה שמעניין בפרשת קדושים, הוא שגם חוקי המשפט והצדק באים בפרשתנו ממבט של קדושה. האיסור להלין שכר שכיר הוא לא רק התחשבות בשכיר, אלא גם קדושת האדם שמחזיק בכסף, "ולא ילין איתך עד בוקר", ממש כמו שכתוב בקרבן, כסף של אחר הוא קדוש. להחזיק בבית משקל לא מדויק, אפילו בלי להשתמש בו – זו תועבה, "קדושים תהיו ויראת מאלקיך". אדם צריך לדרוש מעצמו להתייחס לכסף של אחר כדבר קדוש, שנגיעה בו היא מעילה.
הרעיון של הקדושה הוא רעיון מכונן. מדינה יכולה להיות בעלת חוקי צדק ושוויון, אך כל זה מושג בעזרת החוק, בעזרת המוסכמה שאין להרע לאחר. אבל מה עם האדם עצמו? האם הוא נהיה לטוב כאשר נמנע ממנו להרע לאחר? הקדושה היא התביעה של האדם מעצמו. היכולת להתאפק, לרצות מאד משהו אבל לא לעשות אותו, גם אם אף אחד לא רואה, וגם אם לא צפוי שום עונש, איפוק, פרישה, יכולת לומר לעצמך "לא", שחרור מכבלי התאווה, מלהיות עבד צייתן של הדחפים העצמיים. זה ההבדל בין "לעשות טוב" לבין "להיות טוב". עשיית טוב תלויה במקום ובזמן, היות האדם טוב והאומה טובה – קובעת את גורלה לנצח.
דיני הקדושה הם מאפיין של עם ישראל, שבזכותו נחלו את הארץ, וביטול קדושת המשפחה, והפיכת התאווה לערך בפני עצמו, מאיימים על טוהר ומוסריות העם. המסר של התורה מלפני 3334 שנים עודנו רלוונטי באותה מידה. כשם שאז נאספו בני ישראל היוצאים ממצרים והאזינו לדבר ה', בנאום שנחשב למהותי עד כדי כך שהוא תופס את מרכז התורה, כך גם עתה מוטל עלינו להתאסף בבתי הכנסת בשבת זו ולהאזין לדברים, "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". כאז כן עתה, שהותנו בארץ אינה מובנת מאליה. היא מאוימת על ידי גורמים חזקים ועקשנים. מה שיחרוץ את גורלנו הוא לא תקציב הביטחון, אלא טוהר המידות, היושר, החוסן הפנימי והקדושה. את אלו אנחנו צריכים לחזק, למען נחיה וירשנו את הארץ.