"מדוע החלטת לחזור לשמור מצוות?", שאל האב ונדהם לשמוע את תשובת בנו

הרב גמליאל רבינוביץ' מספר על יהודי שנפצע בתאונת דרכים ונפגע באורח קשה. לאחר תקופת שיקום ארוכה ומייסרת הוא החלים, אך איבד את שמיעתו באוזן השמאלית, כשהרופאים טוענים כי אובדן השמיעה הינו בלתי הפיך.

באחד הימים הגיע חברו לבקרו, ובטרם נכנס לחדר שמע את הפצוע שופך את ליבו בתפילה לה' יתברך, באומרו: "ריבונו של עולם, מודה אני לפניך על החלמתי המתקדמת ברוך השם, כמה שבח והודאה יש בליבי על הגבס הענק הזה שמכסה את רגלי, שהלא בכך הצלת את רגלי. ואילו פי מלא שירה כים לא אספיק להודות לפניך, שכן הייתי יכול להישאר נכה כל ימי חיי!".

כך באופן זה המשיך והודה על שאר האיברים שנפגעו ועתה מתרפאים ומחלימים, הודה לה' ובירך עליהם.

כאשר הגיע הפצוע להודות על אוזניו, בכה בהתרגשות, תוך שהוא מודה לפניו יתברך על האוזן הימנית שלא ניזוקה. "הרי הייתי יכול להישאר חרש גמור", אמר בדמעות, "ואתה ברחמיך הותרת לי את אוזן ימין לפליטה. וגם על האוזן השמאלית, שבינתיים עדיין אינני שומע בה, ושאין הרופאים מוצאים שום דרך לרפאותה, מפיל אני תחינתי לפניך, הרופא כל בשר, ששום דבר ממך לא ייבצר, אף שאיני ראוי מצד עצמי, שתחנני במתנת חינם להחזיר את שמיעתה! ובטחוני איתן בך, שבוודאי תרפאני"…

החבר שהגיע לבקר עמד נדהם. תפילת ההודיה נשמעה יותר כדברי הודיה לאדם המוקף בכל טוב, ולא לפצוע השוכב כשבר כלי זה מספר חודשים במיטת בית החולים...

כחלוף מספר ימים, להפתעת כל הצוות הרפואי, חזרה שמיעת האוזן לתפקד בצורה סדירה ובריאה. הרופאים הגדירו זאת כ'נס רפואי' שאין לו אף הסבר.

החבר, ששמע את תפילת ההודיה שהיה החולה מודה ומשבח, נצר את הדברים בליבו, והחל במהפכה גדולה בכל תפיסת החיים. מאז אותו נס רפואי, החל החבר ללמד את עצמו לראות את הטוב בכל דבר, ולהודות ולשבח לה' בפה מלא על כל הדברים הטובים והיפים שהשפיע עליו הבורא.

כעבור תקופה קצרה חל חג הפסח, ובטרם החל האיש בעריכת הסדר לבני משפחתו, ביקש לומר בפניהם כמה מילים:

"ילדים, אני רוצה לספר לכם דבר מה", פתח את דבריו ותיאר לילדיו את אשר שמע מאחורי דלת חדרו של חברו, והאריך בתפילותיו החרישיות, שהיו כולן הלל והודיה לה' על כל חסדיו הרבים והעצומים, ורק בדרך אגב הזכיר גם את בקשתו לרפואת האוזן – ובכך נושע בנס גדול ומופלא.

"כששמעתי תפילה זו, חשתי טלטלה עצומה", סיפר האב לילדיו, "והבנתי שזו היא דרך החיים הנכונה של איש ישראל. הרי לכן נקראים אנו 'יהודים', על שם שמודים לה' בכל מצב שהוא.

"הבה נראה גם אנו עתה כמה טובות גדולות עושה עימנו השם יתברך, וכמה צריכים אנו להודות לפניו", הוסיף. "הנה יש לנו ב"ה משפחה בריאה וחביבה להסב עימה יחדיו בעריכת הסדר. גם נתן לנו ה' דירה יפה משלנו לשבת בו בליל גדול זה, ואף נתן לנו אמא טובה ומסורה שהכינה ובישלה עבורנו את כל המטעמים והמעדנים לכבוד החג". כך המשיך האב ומנה דברים רבים שיש להודות עליהם.

הילדים נסחפו והוסיפו למנות חסדים גדולים שה' עשה עימם, וניכר היה שהדברים עשו עליהם רושם רב, כאשר ידוע שבלילה זה נפתח לב הבן לקבל מאוד כל דברי האב, ומתיישבים יפה בליבו, מתוך אווירה נעלה שכזו, המשיכו בעריכת סדר פסח כהלכתו.

אחד מבניה של אותה משפחה היה נער שעזב את דרך התורה והמצוות, ורק בחגים היה מגיע לביקור בבית הוריו. גם באותו ליל הסדר השתתף, ולאחריו הבחין האב בשינוי שחל בהתנהגותו של בנו. הוא החל להתקרב יותר ליהדות ולקדושה, הגיע הרבה הביתה לשבתות ולביקורים נוספים, בשלב מסוים הסיר את העגיל מן האוזן, חבש כיפה ולבש ציצית.

בהזדמנות אחת מצא האב שעת הכושר, ושאל את בנו: "מה קרה פתאום, שהחלטת לחזור לדרך התורה והמצוות?"

תשובתו של הבן הפתיעה את האב מאד. "האם זוכר אתה אבא, את הדרשה שלך בליל הסדר?" שאל הבן, "היא זו שגרמה לי לשנות אף אני את כל כיוון מחשבתי. הנה רגיל הייתי בבית הזה לחיות תמיד בהרגשה חמוצה ומרירה, כשתמיד יש בפי בני הבית רק טענות ומענות אכזבות וריטונים, ולמצוא תמיד חסרונות בכל דבר.

"הכעסים והעצבות שררו כאן דרך קבע, עד שכל זה הכניס בי שנאה וסלידה לכל מערכת החיים הזו, המלאה עצבנות ומתחים! ולכן נפלטתי החוצה, כדי למצוא מעט פורקן לנפשי מכל הלחץ הכבד והמעיק הזה. גם אני הייתי מריר וכעוס, ובליבי נשאתי תמיד שקים מלאים תלונות על כל החיים שלי, על הבית, על ההורים והמורים, ואף על עצם הנהגת ה' יתברך בעולמו.

"אך בעקבות אותה דרשה שיצאה ובקעה מקרב לב, נוכחתי פתאום לראות שבעצם גם אני מוקף בהרבה חסדים טובים. בבת אחת התהפך כל מבט הסתכלותי. התחלתי להעריך את משפחתי היקרה והקרובה, והרגשתי שאף אני חייב הרבה תודה והלל לשמים, על עצם החיים שנוסך בי, ועל עוד הרבה עניינים, וככל שהעמקתי גיליתי טובות שמים רבים שנעשים עימי עלי אדמות. – עד שמתוך התמדת אלו המחשבות, נמחקו ממני אט אט כל הרגשות המרים והעצובים, כל הכעס הקשה שקינן בלבי בדרך קבע, והלחץ שהורגלתי בו מעודי התמוגג ונמוג.

"התחלתי להיות יותר מרוצה ושמח בחלקי, עד שנהניתי גם לשוב תחת עול תורה ומצוות, ולהודות ולשבח לפניו יתברך תמיד", סיכם הנער את דבריו.

במהלך שיעורו השבועי ברמת אביב, נשאל הרב זמיר כהן את השאלה הבאה: "למה לי להיות דתי? יש לי חיים טובים, ולא חסר לי כלום. ואילו לדתיים הכל אסור". את תשובתו המפתיעה של הרב זמיר אסור לכולנו להחמיץ. צפו: