תרגמו את ספריהם של גדולי ישראל: מי היתה משפחת אבן תיבון?

כולנו קראנו לא פעם ספרים מתורגמים, אבל מה האיכות של התרגום? מה הכמות של החומר המתורגם? והעיקר: מה המרכז של הסיפור?

שאלות טובות בהחלט. מה שמיוחד בהן, הוא שהמונחים המרכזיים בשאלות אלו הומצאו על ידי משפחת מתרגמים היסטורית מפורסמת: משפחת אבן תיבון. משפחת אבן תיבון תרגמה את ספריהם של גדולי וענקי הרוח של עם ישראל, שנכתבו בערבית – לעברית, ולצורך תרגומם יצרו מלים חדשות, משמעותיות מאד בשפה. כיצד ניתן להסתדר ללא המונח "איכות"? ללא "כמות"? "מרכז"? ועוד מלים חשובות ואלמנטריות בשפה העברית.

אבי המשפחה, רבי יהודה בן שאול אבן תיבון, נולד בשנת 1120, ד' תת"פ, בעיר גרנדה. הוא התפרסם כחכם גדול. בהגיעו לגיל 30, בשנת 1150, השתלטו על ספרד ה"אל מוואחידון", והללו דגלו בהשמדת כל מי שאינו מודה בדת האיסלאם. לכן עקר רבי יהודה לפרובאנס, לעיר לונל, שבה למד בישיבת רבי משולם מלוניל, ובמקביל שירת גם כרופאם של מצביאים, אבירים ונסיכים.

רבי יהודה אבן תיבון היה רופא מפורסם, ידידו של רבנו זרחיה הלוי, "בעל המאור". אך שם עולם קנה לו בתרגומיו המדויקים והגאוניים. הוא החזיק בביתו ספרייה גדולה ומפורסמת, ובמשך עשרים וחמש שנה עסק בתרגום ספרי המופת של רבותינו הספרדים, למען יוכלו לקרוא אותם גם היהודים באירופה, ובכל הדורות העתידיים. על שם פעלו זה הוא כונה בספרות העברית "אבי המעתיקים".

רבי יהודה אבן תיבון תרגם את "חובות הלבבות" של רבנו בחיי, "מבחר הפנינים" של רבי שלמה אבן גבירול, ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי, ספר השורשים לרבנו יונה וספר האמונות והדעות לרבי סעדיה גאון. לולי מלאכתו הנאמנה, יתכן שחלק מהספרים האלו היו נאבדים בתהום הנשייה!

בנו של רבי יהודה, רבי שמואל אבן תיבון, לא נפל רחוק מהעץ הגדול שעליו צמח. הוא עמד בקשר עם הרמב"ם, והרמב"ם בכבודו ובעצמו הסמיך אותו לתרגם את הספר "מורה נבוכים" לעברית. כמה ידע, חכמה, והבנה, צריכים כדי לתרגם נושאים סבוכים שכאלו! רבי שמואל תרגם גם את כל פירוש המשניות לרמב"ם, לששים מסכתות(!), ועוד ספרים רבים ושונים. הוא גם חיבר בעצמו פירוש לספר קהלת ועוד ספרים. יש אומרים שבסוף ימיו זכה לעלות לארץ ישראל, ומצביעים על קברו סמוך לטבריה.

רבי שמואל היה הפרשן המוסמך של המורה נבוכים. הרד"ק כותב בהקשר לספיקותיו במורה נבוכים: "מעת אשר נאסף אל אבותיו אחינו החכם הגדול רבי שמואל אבן תיבון ז"ל, לא מצאתי עם מי אדבר בזה". גם רבי אברהם בן הרמב"ם סיפר כי בסוף ימיו של אביו הגיעו אליו אגרותיו של ר' שמואל אבן תיבון, "והעיד עליו הצדיק אבא מארי זצ"ל כי הוא ירד עד עומק סודות ספר מורה הנבוכים ושאר חיבוריו והבין כוונתו".

הנכד, רבי משה אבן תיבון, המשיך את המסורת המפוארת. גם הוא היה גדול בחכמות, רופא ומתרגם. הוא תרגם את ספר המצוות לרמב"ם ו"מלות ההגיון" לרמב"ם, וחיבר גם הוא ספרי חכמות בעצמו. הוא נפטר בשיבה טובה ובשם טוב במרסיי שבצרפת.

זכתה משפחת אבן תיבון שבזכותה התפשטו כתבי הרמב"ם בכל קצוות הארץ כבר בחיי הנשר הגדול, וכך נעשה גם הרמב"ם למוכר, וזיכה את כל עם ישראל בחכמתו ובתורתו.