הרמטכ"ל: "אני נושא באחריות לכישלון צה"ל בשביעי באוקטובר"

במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג והרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, נערך הערב (ראשון) בכותל המערבי הטקס המרכזי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בטקס השתתפו גם שר הביטחון יואב גלנט, המפכ"ל רב-ניצב יעקב שבתאי, ראש השב"כ רונן בר, ראש המוסד דדי ברנע, ממלא מקום נציב שב"ס קובי יעקובי ונציגי המשפחות השכולות.

לנשיא המדינה הגישה את הלפיד להדלקת נר הזיכרון שרה וספי, אלמנה שכולה, אם שכולה וסבתא שכולה. בעלה, סגן-אלוף יואב וספי, נפל במלחמת יום הכפורים, ב-16 באוקטובר 1973. בזכות לחימתו הנועזת עוטר לאחר מותו בעטור העוז. בנה, רב- טוראי ארנון וספי, נפל בקרב במלחמת שלום הגליל, ב-8 במאי 1983. נכדה, סרן ארנון משה אברהם בנבניסטי, נפל בקרב במלחמת "חרבות ברזל" בצפון רצועת עזה ב-20 בנובמבר 2023.

הלוי: "אני נושא באחריות"

הרמטכ"ל דיבר בטקס על האחריות של המפקדים שנושאים כל העת באחריות לחייהם של הלוחמים: "ביום הזיכרון הזה, בשנה השבעים ושש לעצמאותנו, ובשם כל מפקדי צה"ל לפניי, אני מצדיע לעשרים וחמישה אלף וארבעים חללי מערכות ישראל. כמפקד צבא ההגנה לישראל במלחמה, אני נושא באחריות לכך שצה"ל כשל במשימתו להגן על אזרחי מדינת ישראל בשבעה באוקטובר. את משקלה על כתפיי אני חש בכל יום, ובליבי אני מבין היטב את משמעותה. אני הוא המפקד ששלח את בניכם ובנותיכם לקרב שממנו לא שבו ואל העמדות שמהן נחטפו. אני נושא איתי בכל יום את זכר הנופלים, ואני אחראי לענות לכם על השאלות הנוקבות המדירות שינה מעיניכם".

"אני מרכין ראש לזכרם של האזרחים שלא הספקנו להציל, של עמיתינו חברי כיתות הכוננות וכוחות הביטחון, ושל חללי צה"ל, גברים ונשים במילואים ובסדיר, שנפלו בקרבות מאז פרוץ המלחמה ועד היום".

הלוי סיפר על פגישותיו עם הכוחות הלוחמים ברצועת עזה: "דמו בנפשכם את שדה הקרב, ומולי עומד קצין צעיר יחסית – אמיץ ושקול, חדור מטרה ומודע לכובד האחריות. הוא משתף בסיפורי הקרב ובתובנות חשובות, ואני מקשיב לו ולומד. בלכתי משם, הולכת איתי דמות המפקד שבו, ואני יודע שיש על מי לסמוך. ובחלוף זמן לא רב מגיעה הידיעה – קרב נועז התחולל בגזרה; יש נפגעים והוא בין הנופלים. זיכרון מבטו הנחוש ומילותיו המחזקות ילכו איתי תמיד. מה כואב האובדן, וכמה ראויה המטרה".

"בכל יום זיכרון אנו עומדים וקוראים 'יזכור' על פקודים, רעים ומפקדים שאינם; 'על זיו העלומים, וחמדת הגבורה, וקדושת הרצון, ומסירות הנפש'. בקוראנו 'זיו העלומים', אנו זוכרים מי היו הנופלים, מה הספיקו בחייהם ומה לא זכו להגשים. ובאומרנו 'חמדת הגבורה', עומדים לנגד עינינו הרגעים האחרונים, הבחירות הערכיות וההחלטות האמיצות שקיבלו, כדי לעמוד בשבועתם להגן על מדינת ישראל".

"פנים רבות לגבורת חיילי צה"ל לדורותיהם בשדה הקרב. סיפורי גבורתם נבדלים זה מזה בזמן, במקום, ובנסיבות, אך לכולם מרכיב משותף אחד: גיבורי צה"ל התגייסו לשורות הצבא מתוך תחושת החובה והמשמעות, ובשעת מבחן היה בהם האומץ לעשות את הדבר הנכון. בשירותם של כל חייל וחיילת יש מן הגבורה. בנכונות לשאת באחריות ולמלא תפקיד שיש בו סיכון – יש מן הגבורה. בכל פעולתו של היחיד להבטחת ביטחונם של הרבים – יש מן הגבורה".

על החטופים והנעדרים אמר הלוי: "אנו נשבעים לעשות הכל לאיתור נעדרינו ולהשבתם לארצם; אנו נשבעים לא לשכוח את חטופינו – נשים, גברים, ילדים וזקנים, אזרחים וחיילים – ולא לזנוח את חובתנו העמוקה להשיבם הביתה במהרה".

נשיא המדינה התייצב לטקס בכותל בבגד קרוע לאות אבל וציין: "סמל לקרע מדמם בלב העם, זו שנת אבל לאומית. הקרע הזה בבגדי, הקרע המדמם שכולנו מרגישים בליבנו השנה, לא יכול להישאר חסר משמעות. המשפחות השכולות אומרות לי את זה שוב ושוב ושוב. הקרע בלב של העם, חייב לאחות את הקרע בעם. הקריעה הזאת היא גם קריאה וזעקה. קריאה לעשייה, קריאה לתקומה! תקומה כעם אחד! ". 

הרצוג פתח את נאומו בקריאה מיוחדת אל החטופות והחטופים ואל משפחותיהם: "אני פונה מכאן, ברגע הקדוש הזה, אל אחיותינו ואחינו החטופים, ואל משפחותיהם - לכל אורך הימים הלאומיים האלה, אנחנו לא שוכחים לרגע שאין גדולה ממצוות פידיון שבויים. כל העם איתכם! אנחנו חייבים לגלות אומץ ולבחור בחיים. לא לנוח ולא לשקוט עד שישובו כולם הביתה".

לנוכח זוועות הטבח שביצעו מחבלי חמאס בשמחת תורה, ומספרם הרב של הנרצחים והנופלים – אזרחים וחיילים – הוקדש חלק מרכזי בנאומו של הנשיא לקינה ברוח תפילת "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" מיום הכיפורים. קינתו של הנשיא נפתחה בציטוט מהתפילה המקורית: "מי באש ומי בחניקה, מי בחרב ומי בחיה", והמשיכה: "מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי במוצב ומי בשדה הקרב, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה. מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ, מי במרעה ומי במסיבה, מי במרכז הקניות ומי בטילים ורקטות, מי במנהרות, ומי במסתור".

הרצוג סיפר על ביקור לילי אותו ערך בהר הרצל לפני מספר לילות, לקראת יום הזיכרון. בהר הרצל נקברו 125 מחללי המלחמה. הוא תיאר כיצד צעד בארבע החלקות החדשות שהתווספו, ובחר לספר את סיפורם של כמה מחללי השנה האחרונה. את החללים תיאר כמי "שמגלמים בחייהם ובמותם את התכונות והערכים שנתגלו במלוא תפארתם במהלך המלחמה: מפקדים מובילים בחזית כסמל למנהיגות ראויה".

הנשיא התייחס למה שהוא כינה "גבורה אזרחית" שהתבטאה בלחימה ביישובי העוטף וציין את חברי כיתות הכוננות. הרבש"צים, הקב"טים והאזרחים שלדבריו, "זינקו אל לב הקרב, בחירוף נפש ממש, ולחמו – לעיתים לבדם – בקו האש הראשון, עד הכדור האחרון".