בשביל מה אנחנו נמצאים בעולם הזה, כל אחד ואחד מאיתנו?

כבר הזדמן לי ליהנות במשך שעות על שפת הים, בהתבוננות בצבעיו המדהימים ובשבירת הגלים. כבר צפיתי בציפורים ובבעלי חיים רבים, עוקב אחר התנהגותם, וגם ביקרתי בחפירות ארכיאולוגיות רבות. נוסף על כך קראתי ספרים רבים בכל מיני נושאים, וכל זאת בלי לספור את הלילות שבהם ביליתי בשדות, מתבונן בכוכבים ומהרהר על מורכבות היקום וגדלותו. אני בטוח בדבר אחד; אין דבר שהדהים והעשיר אותי יותר מן האדם! יצור מורכב כל כך, שכל אחד מפרטיו שונה מרעהו, שמצד אחד הוא חסר חשיבות ביחס ליקום האין-סופי, ומצד שני נראה כאילו הוא מרכז העולם. מדהים איך בני אדם מתארגנים, מתנהגים, אוהבים והורגים זה את זה. בדרכי שוחחתי עם אנשים רבים, ביקרתי שבטים ועמים מגוונים, ומיותר לציין עד כמה למדתי מהם.

על כל זה חשבתי בדרך ליום לימודים נוסף בבית הכנסת, ושם שאלתי את השאלה: מהו אדם? מדוע הוא קיים?

בן אדם: הגדרה

התבונן היטב בעצמך, בגוף שלך. שים לב למבנה המדהים שלו! יש מערכות ביולוגיות שבנויות מאלפי רכיבים המאפשרים לך להתקיים, ללכת, לראות, להרגיש, לחייך, לבכות, לדבר, לחשוב ועוד. הכול פועל באופן מושלם, טוב יותר מכל דבר שפיתח האדם אי-פעם.

ואולם, אינך מורכב רק מהגוף הזה. אתה "בן אדם". גופך הוא רק חלק ממך. יותר מזה, הוא בעצם אמצעי המאפשר לך לתקשר עם העולם וכך להגשים את הייעוד שלך בחיים. האדם הנושא את שמך מורכב מישות רוחנית בלתי מוחשית ששמה "נשמה". להבין מי אנחנו, משמע להבין את נשמתנו – אמת חיינו. לא משנה כמה ישקיעו האנשים במכוני כושר ובמרכזי אסתטיקה, אחרי הכול גופם ימשיך לשמש כלי לנשמה, בדומה לשימוש שעושה הנהג בכלי הרכב שלו.

אם נחשוב עוד לעומק, נראה שנוסף על הגוף יש לנו רגשות, מחשבות, ידע ועוד אין-סוף תכונות לא גופניות שהן חלק בלתי נפרד מהאדם. אילו לא היית חושב – או אילו היית חושב אחרת – גופך היה ממשיך להיות אותו גוף, אבל אתה היית אדם אחר. מהרגע שהבנת זאת, כבר הבחנת בקיום החלק הרוחני שבך – זו מהותך! לכן, כאשר מישהו ישאל: "מי אתה?", או: "מה אתה?", אל תתרכז בגופך; זכור את עצמך, כלומר את נשמתך – החלק שחושב ומרגיש, הדרך שבה אתה פועל, התוכניות שלך לחיים והדרך שבה אתה מתקשר עם אלוקים. כאשר תתבונן בעצמך בראי, אל תראה גוף בלבד, ראה את העולם שקיים מאחוריו – את מה שמרכיב אותך.

במטרה להבין טוב יותר את הצד הרוחני שלנו, הבה נשווה את תפקוד העין האנושית לדרך פעולה של מסרטה. מה ההבדל ביניהן? מבחינת הרכיבים, אין הבדל רב. שניהם מורכבים ממערכת אופטית המאפשרת לאור החיצוני להשתקף על קיר. במקרה של העין – מדובר ברשתית; במסרטה מדובר בסרט המשתנה בהתאם לאור, וכך רושם את התמונות. כדי שלמסרטה תהיה ראייה, חסר רק מוח שיקבל את המידע שבסרט. דמיין לך שמדען מחליט ליצור במסרטה הרכב מולקולרי זהה לזה של מוח האדם, עם אותם הרכיבים המאפשרים את קיומם של מעגלים פנימיים זהים.

זהו, עכשיו צריך רק לחבר את המכונה הזאת למסרטה המודרנית ביותר ו... האם מישהו רואה משהו? חשוב היטב! אני מאמין שלא. אין סיכוי שמישהו יראה, כיוון שאין שם איש, רק הרכב מולקולרי ולא נשמה – זו שבעצם רואה. גם אם האור יגיע עד החלק המתאים, עדיין יש צורך במי שיראה – במהותו של האדם, הנשמה.

הוא הדבר בעניין יתר החושים, הרגשות והמחשבות של האדם. החומר עצמו אינו חושב וגם לא מרגיש. פילוסוף גדול היה אומר, שגם אם נחתוך את המוח ונצפה בחלקים הזעירים ביותר שבמולקולות, לעולם לא נוכל למצוא אף מחשבה אחת... המחשבה שייכת לנשמתו של האדם, היא אינה גשמית, ולכן אי אפשר להבחין בה באמצעות החושים.

מעבר לכך, הבחירה החופשית גם היא הוכחה לקיום הנשמה. נניח שאתה צריך לקום מוקדם בבוקר. אתה מתעורר ושוקל אם לקום מוקדם או להמשיך לישון עוד קצת. לו היית רק חומר, הייתה לך רק אפשרות אחת – המוח שלך היה נכנס להשהיה אוטומטית והיית צונח ישר לתוך הכר, או שהוא היה מכוון אותך לקום. במקרה שלנו, יש נשמה ששולטת בכל הפעולות האלה והיא מסוגלת להחליט.

הסיבה לקיומנו

אני מציב לך אתגר קטן. נסה לענות על הסיבה לקיומך, וכאשר תמצא תשובה אל תוותר, פתח אותי שנית וספר לי.

יש חדשות? רבים מבלים שעות בהרהור על הנושא הזה. אבל הוא מסובך כל כך, שאם ננסה להגיע בעצמנו למסקנה כלשהי, ייתכן שבסוף נוותר, נמציא סיבה כלשהי כתשובה, או גרוע מזה – נמצא את עצמנו במשבר זהות שעלול לשגע אותנו. כדי להמחיש זאת, נביא דוגמה: בפיגוע החבלני שהיה באחד-עשר בספטמבר 2001 במגדלי התאומים בניו יורק היו כמה ניצולים. אחת מהם היא אישה שעבדה מעל הקומה החמישים; ברגע שהיא הבינה מה קורה, היא התחילה לרדת במדרגות עם חברתה לעבודה. בדיוק אז קרס המגדל. מי שצפה בשידור האירוע בטלוויזיה הסיק שהיא נעלמה בתוך טונות של הריסות שכיסו אותה, אך צוותי הכבאים מצאו אותה בחיים. למרות ההסתברות המזערית לכך, האישה נפלה באיטיות עם שרידים רכים, והם בלמו את נפילתה והגנו עליה עד שהגיעה לקרקע, למקום שבו הייתה כמות מספקת של חמצן.

היום היא חיה חיים רגילים. אין ספק שהאירוע עורר בה שאלות רבות, לאור הנס שקרה לה. בריאיון עיתונאי היא סיפרה שהיא חיה חיים רגילים, אך עם זאת היא לא מבינה מה התועלת בכך שניצלה, כיוון שבמחשבה שנייה היא אינה רואה משמעות לחיים.

מציאות זו נובעת מעובדה פשוטה: אי אפשר להגיע למסקנה בדבר מטרת קיומנו בלי להיוועץ במי שברא אותנו. זה ברור! אם אתה מוצא מכשיר ואינך יודע לְמה הוא משמש, הגיוני שתחפש את מדריך ההוראות שכתב לו היצרן. במקרה שלנו, המדריך הוא התורה שכתב האלוקים. עוד מעט נראה מה יש לה לומר על הנושא.

כפי שכבר ראינו בפרק הקודם, אלוקים יצר את העולם כדי לבטא את טובו. לשם כך היה צורך במי שיקבל את הטוב, וכך נברא האדם. זה אומר שהאדם הוא בעצם כלי קיבול אידיאלי לטובו של אלוקים, וזו הסיבה ליצירתו. האין זה מדהים?! בהיותך בן אנוש, אתה כלי קיבול יחיד לכל הטוב האלוקי – הוא לא חילק אותו, אלא העניק אותו רק לך. איזו מתנה! כל הטוב הזה נועד רק לבני אנוש. לאחר ההבנה הזאת, בוודאי תעריך יותר את חייך.

עם זאת, תפקידו של האדם בעולם הוא לדעת לקבל כמה שניתן מהטוב האלוקי. לקבל – לא מתוך אינטרס אישי, אלא כי זהו רצונו של אלוקים.

מהו אפוא הטוב הזה שאלוקים רוצה להעניק לנו? החיים!!! הוא רוצה להעניק לנו לא רק את החיים הביולוגיים, אלא את חיי התורה, שהם החיים הטובים ביותר שיש. תפקידנו לדעת לקבל את הטוב הזה, ואת זאת עושים על ידי חיים על פי התורה, שהיא 'ספר ההוראות של החיים'. את טוב ליבו של האלוקים משיגים על ידי שיפור עצמי מתמיד. לכן, מי שחי בדרך התורה יקבל מטובו של האלוקים – בעולם הזה, וגם ובעיקר בעולם הבא.

ייעוד

כדי להבין טוב יותר, עלינו לדעת שלכל אדם ייעוד מיוחד וייחודי בעולם הזה. אין שני אנשים שלהם אותו ייעוד. גם בקשר לחוקי התורה והמצוות יש הבדלים בין קבוצות מסוימות. לדוגמה, חיובן של הנשים שונה מזה של הגברים. הנשים פטורות ממצוות עשה שתלויות בזמן, וכך הן יכולות להקדיש תשומת לב רבה יותר לחינוך הילדים – התפקיד החשוב ביותר שנועד להן. מקומה הרוחני והטבעי של האישה פוטר אותה מהחובה לקבוע שעות, כי המושג שלה במחזוריות הזמן מפותח הרבה יותר מזה של הגבר.

הבדלים בחובת קיום המצוות קיימים גם בין העמים: ליהודים יש שש מאות ושלוש-עשרה מצוות, ואילו לעמים האחרים יש שבע מצוות בלבד. אפילו בתוך העם היהודי עצמו, יש מצוות ספציפיות לכהן, ללוי ולישראל.

מכל זה עולה שהאנשים צריכים לחפש את ייעודם בעולם הזה, כדי להשלים את משימותיהם. אף על פי שקשה מאוד לדעת, בדיוק, מהו הייעוד המסוים שייעד לנו האלוקים, עלינו להתאמץ ליישם את כישורינו, בחיים על פי המוצע בתורה. לא משנה אם מדובר באמן, ברב או באיש עסקים, לכולם דבר אחד משותף – כולם משתמשים בכישוריהם למען המטרה האמיתית של העולם ושל חייהם, כמתואר בתורה. בהמשך נפרט על כך.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.