רבי חיים ויטאל זצ"ל כותב בספר 'שער הגלגולים' דברים נוראים ששמע מפי רבו האר"י ז"ל.

כה דבריו: "פעם אחת שאלתי למורי ז"ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כל כך מעולה כנזכר לעיל. והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקבו. ואמר לי: 'דע לך כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול ככמה מצוות גדולות שבדורות אחרים. כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מה שאין כן בדורות ראשונים". (שער הגלגולים ש"ח).

כלומר, האר"י הקדוש, שאין לנו יכולת לתאר את גדולתו, אמר לתלמידו כי כל מעשה קטן בדור הזה – שקול כמו כמה מצוות גדולות בדורות הקודמים.

הסיבה לכך היא שבדורות האחרונים הקליפה גוברת "מאוד מאוד לאין קץ", כלשון האר"י ז"ל.

כל מצווה שאדם בדורינו מצליח לקיים הינה חשובה ויקרה עד אין קץ, זאת בשל הקשיים והניסיונות שיש בדורינו.

בעניין זה נזכיר מעשה בבחור ישיבה שנסע לקבל ברכה מה'חפץ חיים'. הבחור יצא מישיבתו אשר בעיר ליטא ועלה על הרכבת לראדין, מקום מושבו של הרב. ברכבת פגש בחורה ישיבה איש הדור אשר תהה בנוגע ליעדו של הבחור, וכששמע על מחוז חפצו ציין "גם אני נוסע לראדין".

בזמן נסיעתם ניהלו השניים שיחה בה התברר לבחור הישיבה כי האיש עמו הוא משוחח הינו רבי צבי לוינסון זצ"ל, חתנו של ה'חפץ חיים'. ביקש הבחור מן הרב לוינסון כי יסייע לו להיכנס לשיחה אצל ה'חפץ חיים' ולהתברך אצלו. כאשר הגיעה הרכבת למחוז חפצם הייתה שעת לילה מאוחרת ורבי צבי לוינסון הזמין את בחור הישיבה להתארח בביתו, לאכול ארוחה חמה וללון שם.

כל עולם התורה באמריקה – בזכותו של מעשה אחד שנעשה לשם שמים

אלפי משפחות שומרות מצוות - בזכות מעשה בודד של בחור צעיר

בחור הישיבה אשר היה עייף מתלאות הדרך וסבל מן הקור העז ששרר במקום, נכנס למיטה להתחמם תחת השמיכה. כשנזכר כי טרם התפלל תפילת ערבית חשב לעצמו: "קשה לצאת מן השמיכה החמה אל הקור העז" והחליט להתחמם מעט לפני שיצא מתחת לשמיכה החמה ויתפלל ערבית. עייפותו של הבחור גברה עליו והוא שקע בשינה עמוקה עד הבוקר. כשהעירו רבי צבי לוינסון להתפלל שחרית, שכח כליל מתפילת הערבית שלא התפלל בערב שלפני.

לאחר תפילת השחרית, סעדו השניים פת שחרית ורבי צבי לוינסון לקח את בחור הישיבה אל חמיו, ה'חפץ חיים'. עוד לפני שהספיק בחור הישיבה לפתוח את פיו פנה אליו ה'חפץ חיים' ואמר לו: "בעבר, כששרתה ברוסיה רווחה כלכלית גדולה, אם הייתה נופלת מטבע כסף לאדם מכיסו, לא היה טורח להרימה. בימים הללו, כשהמצב הכלכלי קשה ורבים שרויים במצוקה כלכלית, גם אם תיפול לאדם פרוטת נחושת מכיסו ימהר לחפשה כדי להחזירה אליו. היום, גם סכום פעוט כזה נחשב לבעל ערך רב" .

בעודו תוהה על דברי הרב, המשיך ה'חפץ חיים': "כשעם ישראל שהה על בארץ ישראל ובית המקדש עמד על כנו, כהנים עסקו בעבודתם לוויים היו בדוכנם ועם ישראל היה במעמדו, ניתן לומר שבעולם העליון שררה רווחה. בעת כזו ייתכן ולתפילת ערבית של בחור מסוים לא הייתה חשיבות גדולה. אך בימינו, כשהחושך מכסה את הארץ ומספר שומרי התורה והמצוות מצומצם כל כך, ניתן לומר כי בעולם העליון יש מחסור, אפילו לתפילה אחת של בחור יש חשיבות גדולה ובשמיים לא מוותרים עליה בקלות…".

ברגע זה נזכר בחור הישיבה כי שכח להתפלל ערבית בליל אמש והבין את הדברים שאמר ה'חפץ חיים' ברוח הקודש.

נסכם בדברי המשנה (קידושין א, י): "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל הארץ". אומר רש"י: "מאריכין לו ימיו" – בעולם הזה, "ונוחל את הארץ" – לעולם הבא.

כתב הרמב"ם בפירוש המשנה: "מיסודות האמונה בתורה, שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שיתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא. לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להישארות הנפש באותו המעשה".

הרב זמיר כהן על כח הבחירה של האדם: